סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס אמר בפתח כינוס שיחות המשא ומתן בין וושינגטון לטהרן לסיום המלחמה: "עשינו התקדמות משמעותית במהלך השעות האחרונות. השאלה היא האם נוכל לשנות את היחסים במזרח התיכון באופן קבוע".
ואנס הוסיף באתר הנופש בורגנשטוק בשווייץ: "מה שאנחנו מנסים להשיג זה באמצעות דיפלומטיה , לעבוד יחד כדי לשנות את המזרח התיכון. איראן הייתה גורם לחוסר יציבות אזורי. טראמפ ביקש מאיתנו 'לפתוח דף חדש' כדי לשנות מן היסוד את מערכת היחסים שלנו עם העם האיראני".
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הנשיא דונלד טראמפ וסגנו ג'יי. די. ואנס מגינים בהתלהבות על מזכר ההבנות עם איראן, אך התגובות בארה"ב,בישראל ובעולם מעידות כי מדובר באחד ההסכמים השנויים ביותר במחלוקת בשנים האחרונות.
ההתנגדות לו אינה מגיעה רק מישראל, אלא גם מתוך המחנה הרפובליקני עצמו בארצות הברית, מצד דמויות בולטות כמו הסנאטורים טד קרוז ולינדזי גרהאם וחלקים מתנועת MAGA .
גם באירופה, ובעיקר בצרפת, נשמעת ביקורת חריפה על ההסכם, מתוך חשש שהסרת הסנקציות מעל איראן נעשית מבלי שניתנו ערבויות מספקות בנושאי תוכנית הטילים הבליסטיים, פעילות השלוחות האזוריות שלה וחופש השיט במיצרי הורמוז.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי העובדה שהצדדים העניקו לעצמם 60 יום בלבד כדי לפתור את הסוגיות המרכזיות מעוררת ספקות לגבי יכולת ההסכם להחזיק מעמד לאורך זמן.
צריך לזכור כי מאז שנת 1979 , כשפרצה המהפכה האסלאמית בהנהגת רוחאללה ח'ומייני, ועד היום איראן מציגה את ארה"ב כ"שטן הגדול", גם ארה"ב הציגה את איראן כאויב מרכזי שלה.
לכן קיים קושי פוליטי משמעותי עבור הנשיא טראמפ להצדיק הסכם שכזה בפני חלק מתומכיו.
גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי אם לא יטופלו שורשי הסכסוך והבעיות העמוקות בין הצדדים, המשבר עלול להתפרץ מחדש בעתיד.
לדבריהם,הצלחת מזכר ההבנות לא תיקבע רק על פי יישום הסעיפים הכתובים בו, אלא בעיקר על פי הכוונות האמיתיות של הצדדים ועל פי האופן שבו כל אחד מהם מפרש את ההתחייבויות שנקבעו.
כבר עתה ברור לעין כי קיים פער עמוק בין האופן שבו ממשל טראמפ רואה את מזכר ההבנות לבין האופן שבו ההנהגה האיראנית מבינה אותו, ופער זה עלול להפוך בעתיד למקור של משברים חדשים.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי מזכר ההבנות שנחתם בין ארה"ב לאיראן אינו עוד ניסיון נוסף לנהל את הסכסוך בין שתי המדינות, אלא מהלך שמציג שינוי עומק אפשרי בתפיסת היחסים ביניהן, ואף מעבר לכך, ניסיון לעצב מחדש את המערכת האזורית כולה.
על פי נוסח מזכר הההבנות שפורסם בכל אמצעי התקשורת בעולם, מדובר לא רק בהפסקת עימות או הקפאת מתיחות, אלא בהגדרה מחודשת של יחסים שיכולה להוביל, לפחות מבחינת השיח המדיני, למעין שותפות אסטרטגית בניהול משברים אזוריים.
עצם העובדה כי שני הצדדים הגדירו את המהלך כ"ניצחון" מבחינתם, מדגישה עד כמה כל צד מנסה להציג את ההסכם כהישג פנימי, גם אם המשמעויות בפועל רחבות בהרבה.
ישראל מודאגת מאוד ממזכר ההבנות הזה, לא רק בשל התוכן הישיר של ההבנות, אלא בשל מה שנראה כשינוי במאזן הכוחות האזורי.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי המשמעות המעשית של מזכר ההבנות היא ניסיון לייצר מסגרת אזורית חדשה שבה איראן אינה עוד יעד לבידוד או עימות, אלא שחקן מוכר בלגיטימציה בינלאומית.
לדבריהם, ממשל טראמפ מנסה "להלבין" את מדינת הטרור מספר אחת בעולם.
האמריקנים חוששים מהתגובה הישראלית למזכר ההבנות וחושדים כי ישראל מנסה בעיקר באמצעות הגברת הפעילות הצבאית נגד חזבאללה בלבנון, לטרפד או לפחות להשפיע על יישום ההסכמות.
אבל, ישראל איננה מחוייבת למזכר ההבנות הזה וראש הממשלה נתניהו הבהיר זאת לממשל טראמפ כמה פעמים, היא חייבת לשמור על האינטרסים הביטחוניים שלה.
ישראל מבקשת למנוע מצב שבו ההסכם האמריקני-איראני יתורגם לשינוי מציאות בשטח שמחליש את יכולתה לפעול מול חזבאללה ושאר מרכיבי ציר ההתנגדות האיראני.
השאלה היא עד כמה ארה"ב אכן תאפשר לישראל להשפיע על מזכר ההבנות, המסרים היוצאים מוושינגטון, לפחות לפי הצהרות הנשיא האמריקני, מצביעים על רצון ברור לקדם הסדרה רחבה יותר, גם אם היא כרוכה במתחים מול ישראל. מבחינת הממשל האמריקני, היעד המרכזי הוא יציבות אזורית והפחתת עימותים, גם במחיר של ויתורים הדדיים.
הזירה הלבנונית תופסת מקום מרכזי במזכר ההבנות. לבנון מוזכרת בו מספר פעמים, לא רק כזירת עימות אלא כחלק ממכלול ההבנות האזוריות. המשמעות היא שהעימות בין ישראל לחזבאללה אינו עוד סכסוך מקומי מבודד, אלא חלק ממערכת רחבה של יחסים בין וושינגטון לטהראן וזה מדאיג מאוד את ישראל.
המשך התקיפות הישראליות בלבנון והתגובות האיראניות המאיימות לסגור את מיצרי הורמוז ולשגר טילים לעבר ישראל, ממחישות עד כמה המצב בשטח עדיין רחוק מייצוב. אף שמזכר ההבנות מצהיר על הפסקת אש ועל מנגנוני יישום מדורגים, המציאות הביטחונית ממשיכה להתאפיין בחוסר יציבות ובחשש מהסלמה מחודשת.
מזכר ההבנות כולל גם סעיפים כלכליים ואסטרטגיים מרחיקי לכת, בהם הסרת המצור הימי, פתיחת מיצרי הורמוז, הקלות משמעותיות בסנקציות ושחרור נכסים איראניים מוקפאים. בתמורה, איראן מתחייבת להימנע מפיתוח נשק גרעיני, תוך שמירה על יכולת גרעינית אזרחית תחת פיקוח בינלאומי.
אולם היעדר התייחסות מפורשת ליכולות הטילים הבליסטיים ומערך שלוחות הטרור של איראן נתפס בישראל כפער משמעותי, ואף כסיכון אסטרטגי. מבחינת גורמים ביטחוניים, מדובר בהסכם שמסדיר את המימד הגרעיני אך מותיר פתוחות סוגיות ביטחוניות מרכזיות אחרות.
בסיכומו של דבר, אומרים גורמים מדיניים בירושלים, מזכר ההבנות האמריקני איראני אינו רק הסכם טכני או הסכם זמני, הוא משקף ניסיון רחב יותר לעצב מחדש את כללי המשחק במזרח התיכון, להפחית את העימות הישיר בין וושינגטון לטהראן, ולייצר מערכת איזונים חדשה שבה גם שחקנים אזוריים נדרשים להגדיר מחדש את מקומם.
השאלה המרכזית שנותרת פתוחה היא האם מדובר בתחילתה של יציבות חדשה, או דווקא בשלב מעבר רגיש שבו כל שינוי עלול להפוך במהירות להסלמה רחבה יותר.
כך או כך, גם אם יימשכו המשא ומתן וההתדיינויות לאורך התקופה הקרובה, נראה כי הזירה הישראלית אינה נותרת מחוץ למשוואה.
ישראל, מבחינתה, צפויה להמשיך ולנסות להשפיע על תוצאות המהלך, בין אם באמצעות לחץ מדיני ובין אם באמצעות פעילות ביטחונית, מתוך חשש כי ישום מזכר ההבנות עלול לבוא על חשבון האינטרסים הביטחוניים שלה באזור.
במקביל, צפויה להימשך הדינמיקה של חיכוך והסלמה בזירות השונות, במיוחד בלבנון, עד אשר יתבהר האם מדובר בשינוי אסטרטגי ממשי במערכת היחסים האזורית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
