המשא ומתן על השלב השני של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה הגיע לנקודת הכרעה. לאחר חודשים של מגעים הצליחו מצרים, קטאר, ארה"ב וטורקיה לגבש הבנות ראשוניות בנושאים שהיו עד כה אבן הנגף המרכזית, ובראשם שאלת פירוק נשקם של חמאס ושאר הארגונים הפלסטיניים , והעברת האחריות לניהול הרצועה לגוף פלסטיני אזרחי.
אולם דווקא בשלב שבו נדמה כי נפרצה הדרך להסכם, גורמים ביטחוניים מזהים ברצועת עזה חששות גדולים שהמשבר הפוליטי בישראל יסכל את יישומו.
על פי ההבנות שהתגבשו בין מועצת השלום למתווכות, פירוק הנשק לא אמור להתבצע תחת פיקוח ישראלי ישיר אלא במסגרת מנגנון פלסטיני מוסכם, לצד הקמת ועדת טכנוקרטים פלסטינית שתיטול לידיה את ניהול הרצועה ותוביל את תהליך השיקום.
מבחינת המתווכות, מדובר בפשרה שנועדה לאפשר את המעבר מהפסקת אש זמנית להסדר ארוך טווח.
אלא שמבחינת חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועה, המכשול העיקרי נמצא בירושלים.
לטענתם, הוויכוח בישראל אינו מתנהל עוד סביב עצם ההסכם, אלא סביב המחיר הפוליטי שעלול לשלם ראש הממשלה בנימין נתניהו אם יישם אותו ערב הבחירות. כל אחד מסעיפי ההסכם , הנסיגה מרצועת עזה, הפסקת הסיכולים הממוקדים, שיקום הרצועה ופירוק נשק חמאס , הפך לנושא מחלוקת חריף בתוך הקואליציה.
בחמאס טוענים כי ראש הממשלה נתניהו מוצא עצמו בין שני מוקדי לחץ מנוגדים. מצד אחד, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבקש להציג את ההסכם כהישג מדיני מרכזי של ממשלו ומצפה ליישומו. מצד אחר, שותפיו מהימין דורשים שלא לבצע כל נסיגה לפני פירוק מוחלט של חמאס מנשקו, מתנגדים להפסקת החיסולים וחוששים כי שיקום מוקדם של הרצועה יעניק לחמאס הישג מדיני ותודעתי.
גורמים מדיניים בכירים בירושלים דוחים את הטענות האלה על הסף ומדגישים כי מדובר בתעמולה זולה, לקואליציה בראשות נתניהו יש עמדה ברורה אחת שהובהרה גם לממשל טראמפ והיא שלא תהייה כל נסיגה ברצועת עזה לפני פירוק מוחלט של חמאס מנשקו.
מבחינת חמאס והמתווכות, נשאלת כעת השאלה היא האם וושינגטון תהיה מוכנה להפעיל לחץ דומה על ישראל גם בשלב היישום. לדבריהם, ללא ערבויות בינלאומיות וללא לחץ אמריקני מתמשך, קיים סיכון שההבנות יישארו על הנייר בלבד.
גורמים מצריים העריכו באזני עיתון "אלערבי אלג'דיד" כי הצלחת ההסכם אינה תלויה רק בפירוק הנשק או בהפסקת האש, אלא ביכולת להקים מנגנון פיקוח שיבטיח שכל אחד מהשלבים יבוצע במלואו. לכן מצרים פועלת לגייס תמיכה בינלאומית רחבה ולהבטיח מחויבות אמריקנית מתמשכת, מתוך הבנה שיציבותה של רצועת עזה הפכה לחלק בלתי נפרד ממשוואת היציבות האזורית.
במקביל, גורמים ביטחוניים מזהים בעולם הפלסטיני גם קולות ביקורת חריפים כלפי התוכנית האמריקנית.
לטענת מבקריה, מטרת ההסכם אינה רק פירוק נשק חמאס אלא גם עיצוב מחדש של המציאות ברצועת עזה במסגרת חזון אמריקני-ישראלי רחב יותר.
לשיטתם, השיקום המוצע אינו נועד להשיב את עזה למצבה הקודם אלא ליצור מציאות מדינית, ביטחונית וכלכלית חדשה שתנתק את הרצועה ממעמדה כחלק מהסוגיה הפלסטינית.
פרשנים פלסטינים אומרים כי השאלה המיידית איננה עוד אם ניתן להגיע להסכם, אלא האם ניתן יהיה ליישם אותו. עבור המתווכות, זהו מבחן לאמינותה של ארה"ב וליכולתה להשפיע על ממשלת ישראל.
ועבור חמאס והפלגים הפלסטיניים, מדובר במבחן שיקבע אם ההסכם יסלול את הדרך למציאות חדשה ברצועת עזה או יהפוך לעוד ניסיון מדיני שייכשל.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
