גל המינויים בצמרת הצבאית והביטחונית של איראן אינו מסתכם במילוי החללים שנוצרו במלחמה, חזרתם של גנרלי משמרות המהפכה הוותיקים לעמדות המפתח, התחזקות הבסיג' וריכוז מוקדי קבלת ההחלטות בידי אנשי הממסד הביטחוני מצביעים על שינוי עמוק בתפיסת הביטחון של טהראן, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים בישראל.
להערכתם, המשטר אינו בונה כעת הנהגה שתפקידה העיקרי הוא לנהל תקופת רגיעה, מוג'תבא ח'מינאי בונה הנהגה שתוכל לשקם את יכולות ההרתעה, להפיק לקחים מהמלחמה האחרונה ולהכין את איראן לאפשרות של עימות נוסף עם ארה"ב וישראל.
אבל כאן נמצאת השאלה המרכזית, האם האנשים שהקימו וביססו את המערכת הביטחונית של הרפובליקה האסלאמית יכולים גם להציל אותה מהמשבר העמוק שאליו נקלעה?
להערכת גורמים ביטחוניים, התשובה היא מורכבת, הם יכולים לשקם חלק מהיכולות הצבאיות, להדק את השליטה בתוך המדינה ולדחות את הסכנה לקריסת המשטר.
אבל אותם מינויים עצמם עלולים להעמיק את הבעיה, הם מחזקים את משמרות המהפכה על חשבון מוסדות אזרחיים, מעמיקים את המיליטריזציה של המשטר ומגדילים את הפער בינו לבין הציבור האיראני.
לא רק חילופי גברי-שינוי תפיסה
לפני כמה ימים מינה המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי שישה מבכירי המפקדים האיראנים לתפקידים מרכזיים בכוחות המזוינים, במשמרות המהפכה ובבסיג'.
במקביל, מוחסן רזאי , מי שכיהן במשך שנים כמפקד משמרות המהפכה , חזר אל מוקד קבלת ההחלטות ומונה לנציג המנהיג ולמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי.
במבט ראשון נראה כי מדובר במילוי החללים שנוצרו לאחר שהמלחמה חיסלה שורה של בכירים במערכת הצבאית והביטחונית האיראנית.
אבל גורמי ביטחון בישראל מזהים כאן מגמה רחבה יותר, להערכתם, טהראן אינה רק ממנה מחליפים, היא מעצבת מחדש את שדרת הפיקוד שלה.
הבחירה באנשי הדור הוותיק אינה מקרית. אלה אנשים שהמערכת מכירה, שהם מכירים אותה היטב ושנאמנותם למשטר אינה מוטלת בספק
לפי גורמים ביטחוניים שעקבו אחר גל המינויים, המשטר נותן כעת עדיפות ברורה ללכידות, לניסיון ולנאמנות הפוליטית על פני רענון והכנסת דורות חדשים למערכת.
מבחינת ישראל, זהו מסר חשוב, איראן אינה מניחה שהמערכה האחרונה סיימה את העימות. היא מתכוננת למציאות שבה העימות יכול להתחדש.
אין בכך הוכחה שטהראן החליטה לפתוח במלחמה חדשה. אבל יש בכך הוכחה לכך שהיא רוצה להיות מוכנה אם מלחמה כזאת תיכפה עליה.
הדמות המרכזית בגל המינויים היא אחמד וחידי, שמונה למפקד הקבוע של משמרות המהפכה וקודם לדרגת גנרל.
וחידי אינו מפקד חדש. הוא משתייך לדור הוותיק של משמרות המהפכה, שירת במערכת הביטחון במשך עשרות שנים, עמד בעבר בראש כוח קודס וכיהן כשר ההגנה וכשר הפנים.
לאחר חיסול מפקדי משמרות המהפכה הקודמים הוא שימש בפועל כמפקד הארגון. המינוי הרשמי מעניק לו כעת מנדט ארוך טווח,וזה ההבדל החשוב.
ההנהגה האיראנית אינה משתמשת בו רק כדי לסגור פער שנוצר בפיקוד. היא מטילה עליו לבנות מחדש את הארגון החזק ביותר במערכת הביטחונית האיראנית.
לפי הדיווחים על צו המינוי, מוג'תבא ח'מינאי הדגיש את הצורך בחיזוק היכולות הצבאיות, שיפור המוכנות המבצעית וחיזוק ההרתעה. במקביל, דיווחים בתקשורת האיראנית מצביעים על כך שמוג'תבא ח'מינאי מצפה מאחמד ווחידי להכין את משמרות המהפכה ליכולות התקפיות משמעותיות יותר.
מבחינת גורמי הביטחון בישראל, זו אחת הנקודות המשמעותיות ביותר בגל המינויים, טהראן רוצה שמשמרות המהפכה יהיו לא רק מסוגלים לשרוד את העימות הבא, אלא גם מסוגלים להחזיר לידיהם את היוזמה.
גם מינויו של עלי עבדאללהי לראש המטה הכללי אינו רק מינוי פרסונלי.
עבדאללהי מגיע עם ניסיון מבצעי משמעותי, ומעבר מתפקיד פיקודי מבצעי לתפקיד העומד בראש מערכת התכנון והפיקוד מעיד על הרצון להכניס את הלקחים מהמלחמה אל לב מערכת קבלת ההחלטות.
גורמי ביטחון בישראל מעריכים כי אחד הלקחים המרכזיים של טהראן הוא הצורך במערכת פיקוד מתואמת, מהירה וגמישה יותר, שתוכל לחבר בין הצבא הסדיר, משמרות המהפכה ומערכות הטילים הבליסטיים והמודיעין.
גם מינויו של כיומרת' חיידרי לסגן ראש המטה הכללי משתלב במגמה הזאת. חיידרי מגיע מהצבא הסדיר,("ארטש"-בפרסית), ולכן הצבתו לצד אנשי משמרות המהפכה עשויה לשפר את התיאום בין שני מוקדי הכוח הצבאיים של איראן.
המסר הוא פשוט, במלחמה הבאה, אם תפרוץ, טהראן רוצה מערכת שתפעל ככל האפשר כגוף אחד.
מינויו של חוסיין טאא'ב לראש הבסיג' מוסיף מימד אחר לגמרי.
טאא'ב הוא איש מודיעין וביטחון ותיק, שכיהן במשך שנים בראש ארגון המודיעין של משמרות המהפכה. הוא גם מזוהה עם המעגל המקורב למשפחת מוג'תבא ח'מינאי.
לכן המינוי שלו אינו קשור רק לאיום החיצוני, הבסיג' הוא אחד הכלים החשובים ביותר של המשטר להתמודדות עם מחאות, הפרות סדר ואי-יציבות בתוך איראן. חזרתו של טאא'ב לתפקיד בכיר כל כך מעידה כי טהראן מסתכלת למציאות בשתי עיניים, אחת מופנית כלפי ישראל וארה"ב, והשנייה כלפי הרחוב האיראני.
מבחינת הגורמים הביטחוניים, זו אינדיקציה לכך שהמשטר אינו נערך רק למלחמה מבחוץ. הוא נערך גם לאפשרות שהלחץ הכלכלי והצבאי יתורגם להתפרצות מבית.
אבל, להערכת גורמים ביטחוניים, המינוי שעשוי להיות החשוב ביותר מבחינה פוליטית הוא זה של מוחסן רזאי.
רזאי, שהיה מפקד משמרות המהפכה במשך 16 שנים ולאחר מכן עמד במשך שנים בראש המועצה לשמירת האינטרס של המשטר, חוזר כעת למוקד קבלת ההחלטות הביטחוניות.
המינוי שלו לנציג של המנהיג העליון ח'מינאי במועצה העליונה לביטחון לאומי ולמזכיר המועצה הופך אותו לחוליה מקשרת בין ההנהגה העליונה, המערכת הצבאית והדרג המדיני.
המשמעות עשויה להיות רחבה יותר מהתפקיד עצמו.
רזאי הוא איש של המשטר הישן, אבל הוא גם אדם שמכיר את המערכת מבפנים טוב יותר מרוב האנשים שעדיין נמצאים בה. הוא יודע כיצד מתקבלות החלטות בטהראן, כיצד פועלים משמרות המהפכה וכיצד מתנהל המאבק בין מוקדי הכוח.
חזרתו מעידה כי מוג'תבא ח'מינאי מעוניין להחזיר אל מרכז קבלת ההחלטות אנשים שכבר ניהלו את המשטר בתקופות משבר.
האם "המשמר הוותיק" יכול להציל את המשטר?
כאן התשובה הופכת למורכבת.
להערכת גורמים ביטחוניים, הגנרלים הוותיקים יכולים לבנות מחדש מערכות פיקוד, לשפר את התיאום בין הצבא למשמרות המהפכה, להחזיר חלק מיכולת ההרתעה ולשקם את מנגנוני הביטחון.
הם גם יכולים להדק את השליטה ברחוב ולצמצם את הסיכון להתפרצות מחאה רחבה.
אבל מבחינה כלכלית ופוליטית,הם אינם מחזיקים בפתרון.
גנרלים יכולים לנהל מלחמה, הם יכולים לנהל מנגנוני ביטחון, הם יכולים לדכא מחאה,אבל הם אינם יכולים לבנות כלכלה חדשה, וזו בדיוק נקודת התורפה של האסטרטגיה החדשה של טהראן.
החזרת "המשמר הוותיק" עשויה להעניק למשטר יציבות בטווח הקצר, אבל היא עלולה לייצר בעיה בטווח הארוך.
ככל שמשמרות המהפכה מתחזקים,אומרים גורמים ביטחוניים, כך קטן המשקל היחסי של המוסדות האזרחיים. ככל שהבסיג' הופך מרכזי יותר, כך גובר השימוש בכלים ביטחוניים כדי להתמודד עם בעיות פוליטיות וכלכליות.
המשטר הופך בכך לתלוי יותר באותו כוח שאמור להציל אותו.
כדי לשרוד את המשבר, המשטר מחזק את הממסד הצבאי, אבל ככל שהוא מחזק את הממסד הצבאי, הוא מעמיק את המיליטריזציה של המדינה ועלול להרחיק עוד יותר את הציבור ממנו.
גורמים ביטחוניים מזהים את המגמה הזו, התחזקות "המשמר הוותיק", העדפת נאמנות פוליטית על פני התחדשות והפיכת משמרות המהפכה לגורם מרכזי עוד יותר בסדר החדש של איראן.
גורם ביטחוני בכיר אומר כי האירוניה היא שדווקא הגנרלים שאמורים להציל את המשטר עלולים להיות גם הסימן לכך שהוא נמצא במצב קשה.
כאשר הנהגה פוליטית בוחרת להחזיר שוב ושוב את אותם אנשים שהקימו את מנגנוני הכוח שלה, היא למעשה אומרת שאין לה אמון ביכולת של הדור החדש להתמודד עם המשבר.
כאשר היא מרכזת את מוקדי קבלת ההחלטות בידי אנשי צבא וביטחון, היא מאותתת שהביטחון הפך חשוב יותר מהפוליטיקה.
וכאשר היא מחזקת את הבסיג' בזמן של משבר כלכלי, היא מתכוננת לאפשרות שהאיום הגדול ביותר לא יגיע מעבר לגבול אלא מתוך הרחובות בתוך איראן.
לכן חזרתו של "המשמר הוותיק" היא בעת ובעונה אחת סימן לעוצמה ולחולשה.
עוצמה , משום שלמשטר עדיין יש מנגנון ביטחוני מאורגן, נאמן וקשוח, שמסוגל להסתגל ולהתאושש.
חולשה , משום שהמשטר נאלץ להישען יותר ויותר על אותו מנגנון כדי לשרוד.
גל המינויים הנוכחי עדיין אינו סוף התהליך. כמה תפקידים מרכזיים במערכת הביטחון והמודיעין האיראנית עדיין דורשים איוש, ולכן ייתכן שבשבועות הקרובים יגיעו מינויים נוספים, אלה יהיו חשובים לא פחות.
אם מוג'תבא ח'מינאי ימשיך להציב אנשי משמרות המהפכה והמערכת הביטחונית בעמדות מפתח גם במערכי המודיעין, הביטחון וההגנה, יהיה בכך סימן נוסף לכך שטהראן בוחרת במסלול של ריכוז כוח ומיליטריזציה.
אם לעומת זאת יופיעו גם מינויים אזרחיים בעלי סמכויות משמעותיות, הדבר עשוי להצביע על ניסיון ליצור איזון בין הצורך הביטחוני לבין הצורך לייצב את המדינה מבחינה כלכלית ופוליטית.
בסופו של דבר, התשובה לשאלה היא כנראה ש"המשמר הוותיק" יכול להציל את המשטר מקריסה מיידית, אבל לא לפתור את המשבר שמאיים עליו.
הגנרלים הוותיקים יכולים לשקם את הצבא, לבנות מחדש את שרשרת הפיקוד, לחזק את משמרות המהפכה, לשפר את יכולת ההרתעה ולהדק את השליטה בתוך המדינה.
הם יכולים אפילו להעניק למשטר זמן יקר,אבל זמן אינו פתרון.
אם טהראן לא תצליח לטפל במשבר הכלכלי, לשקם את אמון הציבור ולהתמודד עם השחיקה הפוליטית והחברתית, הרי שכל הצלחה צבאית תהיה זמנית בלבד.
מבחינת ישראל, אומרים גורמים ביטחוניים, המשמעות היא ברורה, אסור לפרש את הפסקת האש או את חילופי המפקדים כחזרה של איראן לשגרה. טהראן מנצלת את הזמן כדי להפיק לקחים, לשנות את מבנה הפיקוד ולבנות מחדש את יכולותיה.
לכן, השאלה האמיתית אינה אם "המשמר הוותיק" יכול להחזיר את איראן למצבה הקודם.
השאלה היא אם הוא מסוגל לקנות למשטר מספיק זמן כדי להשתקם , לפני שהמשבר הכלכלי, החברתי והפוליטי יהפוך לחזק יותר ממנגנוני הביטחון שלו.
ובמובן הזה, חזרתם של הגנרלים הוותיקים אינה בהכרח סימן לכך שהמשטר ניצח את המשבר.
ייתכן שזה דווקא הסימן לכך שהוא מבין עד כמה עמוק המשבר.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
