העימות הכלכלי בין ארה"ב לאיראן נכנס לשלב מסוכן יותר, וושינגטון אינה מסתפקת עוד בהחרפת הסנקציות על טהרן, אלא מבקשת לסגור את נתיבי העקיפה שבאמצעותם הצליחה הכלכלה האיראנית לשרוד במשך שנים.
במסיבת עיתונאים דרמטית הכריז שר האוצר האמריקני סקוט בסנט על מבצע "Economic Outcast" מערכה שנועדה לנתק את איראן מעורקי החיים הפיננסיים והמסחריים שלה ולהפעיל לחץ גם על המדינות והחברות שממשיכות לעשות עמה עסקים.
בתגובה, איראן מאיימת על שכנותיה ומזהירה אותן שלא להצטרף למאמץ האמריקני.
האיומים שמשמיעה איראן כלפי מדינות שכנותיה אינם מעידים רק על ביטחון עצמי או על ניסיון להפגין עוצמה. להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, מאחוריהם מסתתר חשש עמוק הרבה יותר , האפשרות שהסנקציות האמריקניות החדשות יהפכו ממערכה נגד איראן למהלך שמטרתו לבודד אותה כלכלית ולנתק אותה מהערוצים שאפשרו לה לעקוף את הסנקציות במשך שנים.
מבחינת טהרן, זהו איום אסטרטגי. איראן למדה לחיות תחת סנקציות, אך היא הצליחה לעשות זאת בזכות מערכת של נתיבי מסחר, מתווכים, בנקים, חברות ספנות ושווקים אזוריים. אם ארה"ב תצליח לסגור גם את הערוצים הללו, מרחב התמרון של איראן יצטמצם באופן דרמטי.
בסנט משנה את כללי המשחק
השלב החדש בעימות נובע מהניסיון האמריקני להרחיב את המערכה הרבה מעבר לסנקציות ישירות נגד גופים איראניים.
שר האוצר האמריקני סקוט בסנט הכריז על השקת "Operation Economic Outcast" שאותו תיאר כמערכה כלכלית חסרת תקדים נגד איראן ומי שמסייעים לה.
לדבריו, ארה"ב מרחיבה את השימוש בסנקציות משניות נגד גורמים במדינות שלישיות המקיימים קשרים כלכליים עם טהרן.
המהלך כולל סנקציות נגד יותר מ־60 ישויות, חברות, יחידים וכלי שיט ברחבי העולם, שלטענת ארה"ב סייעו לאיראן למכור נפט, להלבין הכנסות, לרכוש טכנולוגיות ולתחזק את רשתות המסחר וההברחות שלה. במקביל הורחבו הסיכונים לסנקציות משניות גם בתחומים כמו ספנות, תעופה, זהב, טכנולוגיה ונכסים דיגיטליים.
בסנט אף הזהיר כי גורמים שיסייעו לאיראן בהלבנת כספים עלולים להיות מודרים ממערכת הדולר האמריקנית. הוא הבהיר כי מדינות וחברות יידרשו לבחור בין המשך הקשרים עם טהרן לבין שמירה על הקשרים שלהן עם המערכת הפיננסית האמריקנית.
גורמים ביטחוניים רואים במהלך הזה שינוי בתפיסה האמריקנית.
במקום להתמקד רק בגופים איראניים, ארה"ב מבקשת להפעיל לחץ גם על מי שמסייעים לאיראן לעקוף את הסנקציות. בנקים, חברות אנרגיה, חברות ספנות וגורמי מסחר במדינות המקיימות קשרים עם איראן עלולים למצוא את עצמם בפני בחירה קשה, להמשיך לעשות עסקים עם טהרן ולהסתכן בסנקציות אמריקניות, או לצמצם את הקשרים עם איראן.
אם המהלך יצליח, הוא עלול לפגוע באחד ממנגנוני ההישרדות המרכזיים של המשטר האיראני.
לדברי גורמים ביטחוניים, הבעיה מבחינת איראן אינה רק הסנקציות עצמן. הבעיה היא האפשרות שהסביבה האזורית שלה תהפוך לעוינת יותר מבחינה כלכלית.
במשך שנים הצליחה טהרן להשתמש במדינות שכנות ובשווקים אזוריים כדי לעקוף מגבלות, להעביר כספים, לייבא סחורות ולייצא אנרגיה. אלה היו למעשה עורקי החיים של הכלכלה האיראנית תחת משטר הסנקציות.
אם מדינות האזור יקשיחו את הפיקוח על העברות כספים, על מסחר ועל יצוא מחדש, איראן עלולה למצוא את עצמה מבודדת הרבה יותר.
וזו בדיוק הסיבה לטון המאיים שנשמע מטהרן.
מוחסן רזאי, מזכירה החדש של המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, הזהיר שלשום את המדינות השכנות שלא להצטרף למהלך האמריקני. הוא אמר כי מדינה שתצטרף ל"מלחמה הכלכלית" נגד איראן תיחשב בעיני טהרן לאויב, והזהיר כי האינטרסים שלה עלולים להפוך למטרות.
רזאי אף איים כי איראן עלולה לפגוע בנתיבי יצוא נפט אחרים היוצאים מהמפרץ הפרסי, אם מדינות האזור ישתפו פעולה עם המערכה האמריקנית. בכך הופך העימות הכלכלי גם לאיום ביטחוני ישיר על מדינות המפרץ.
לדברי גורמים ביטחוניים, זהו ניסיון להרתיע את מדינות האזור עוד לפני שיקבלו החלטות.
המסר האיראני הוא פשוט, אם תצטרפו למצור הכלכלי על איראן, גם אתם עלולים להיפגע.
הנפט הוא נקודת התורפה
הרגישות האיראנית גוברת לנוכח התלות שלה ביצוא הנפט כמקור מרכזי למטבע חוץ.
סין היא היעד המרכזי של יצוא הנפט האיראני המובל בים, ולכן כל ניסיון להכביד על תנועת הנפט, על חברות הספנות ועל מערכות התשלום עלול לפגוע ישירות ביכולת של טהרן להכניס לקופתה מטבע חוץ. גורמים בממשל האמריקני אף הבהירו כי גם חברות וגופים סיניים אינם חסינים עקרונית מפני הסנקציות, אם כי נכון לעכשיו ארה"ב נמנעה מפגיעה בבנקים הסיניים הגדולים.
זהו אחד ממבחני המפתח של המערכה האמריקנית. אם וושינגטון תחליט בעתיד להטיל סנקציות משמעותיות על מוסדות פיננסיים סיניים המעורבים במימון יבוא הנפט האיראני, היא תידרש להתמודד גם עם המחיר הכלכלי והגיאופוליטי של עימות ישיר יותר עם בייג'ינג.
מבחינת איראן, מדובר הרבה מעבר לבעיה כלכלית. פגיעה בהכנסות הנפט עלולה להשפיע על יכולתה לממן את פעילות המדינה, לשמור על יציבות המטבע, לממן יבוא ולתמוך במערכת השלוחות האזורית שבנתה במשך שנים.
לכן כל נתיב מסחר שנסגר וכל ערוץ פיננסי שנחסם הופכים עבור טהרן לבעיה אסטרטגית.
המערכה החדשה מציבה את מדינות המפרץ בדילמה קשה.
מצד אחד, הן זקוקות ליחסים כלכליים עם ארה"ב ולגישה למערכת הפיננסית הבינלאומית. מצד שני, הן חוששות שהצטרפות מלאה למערכה נגד איראן תוביל לתגובה איראנית נגד תשתיות האנרגיה, נמלים, חברות, בנקים ונתיבי הסחר שלהן.
איחוד האמירויות, למשל, כבר הודיעה על עצירת עסקאות פיננסיות וכלכליות עם איראן , צעד שעלול לפגוע באחד השערים המרכזיים שדרכם איראן נהגה לנהל סחר עם העולם.
מבחינת וושינגטון, זהו בדיוק הכיוון שאליו היא מבקשת לדחוף את האזור, להפוך את המדינות ששימשו במשך שנים כערוצי סחר ועקיפה של הסנקציות לשותפות במאמץ לנתק את איראן.
אבל כאן טמון גם הסיכון הגדול.
ככל שטהרן מרגישה שהמערכת הכלכלית סביבה נסגרת, כך גובר התמריץ שלה להשתמש בכלים שאינם כלכליים – איומים, הפעלת שלוחים, פגיעה בתשתיות ואף שיבוש נתיבי אנרגיה.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי האיום האיראני עלול להשיג את התוצאה ההפוכה.
ככל שטהרן מאיימת יותר על מדינות האזור, כך היא עלולה לדחוף אותן דווקא לזרועותיה של וושינגטון.
מדינות המפרץ, מדינות ערביות נוספות ואף מדינות המקיימות קשרים כלכליים עם איראן עלולות להגיע למסקנה שהמשך שיתוף הפעולה עם טהרן מסוכן מדי, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה ביטחונית.
במילים אחרות, איראן ניצבת בפני פרדוקס: היא זקוקה לשכנותיה כדי לשרוד את הסנקציות, אך האיומים שהיא מפנה כלפיהן עלולים לגרום להן לסייע לארה"ב להדק את הסנקציות.
לכן, מעריכים גורמים ביטחוניים, יש לקרוא את האיומים האיראניים לא רק כהפגנת כוח אלא גם כסימן לחולשה.
איראן אינה חוששת בהכרח מעוד סבב של סנקציות, היא חוששת מהאפשרות שהפעם ארה"ב תצליח לסגור את "החורים" במערכת הסנקציות , אותם נתיבים שבאמצעותם הצליחה טהרן להמשיך לנהל סחר ולהכניס מטבע חוץ.
אבל כאן נמצאת גם נקודת התורפה של האסטרטגיה האמריקנית.
הכרזתו של בסנט הייתה חריפה מאוד, אך ביום הראשון של המערכה ארה"ב עדיין לא פגעה במוסדות הפיננסיים הסיניים המרכזיים, אף שסין היא הקונה הגדולה ביותר של הנפט האיראני. מומחים מעריכים כי האפקטיביות האמיתית של המהלך תיבחן לא במספר החברות שהוכנסו לרשימת הסנקציות, אלא בשאלה עד כמה תהיה וושינגטון מוכנה לאכוף את האיומים גם מול מדינות בעלות משקל כמו סין.
בסנט עצמו אותת כי המהלך רק החל. הוא אמר כי ארה"ב צפויה להטיל עד סוף השבוע סנקציות על מוסד פיננסי גדול, והבהיר כי אין בכוונת וושינגטון להמתין ללא הגבלת זמן למדינות ולחברות שימשיכו לקיים קשרים עם טהרן.
אם המהלך יצליח, הסנקציות לא יהיו עוד מגבלה שניתן לעקוף, אלא מערכת שמגבילה את עצם יכולתה של איראן לנהל את כלכלתה.
המערכה עוברת מהמפרץ למערכת הפיננסית
גורמים ביטחוניים אומרים כי המערכה בין וושינגטון לטהרן מתנהלת אפוא לא רק סביב השאלה כמה סנקציות יוטלו על איראן, אלא סביב שאלה רחבה יותר: האם ניתן לנתק את איראן מהמערכת האזורית והבינלאומית שמאפשרת לה לשרוד תחת הסנקציות.
וושינגטון מהמרת על כך שהרחבת הסנקציות המשניות תהפוך את המשך המסחר עם איראן ליקר ומסוכן מדי עבור חברות ומדינות.
טהרן, מנגד, מנסה להרתיע את אותן מדינות עוד לפני שיחליטו להצטרף למהלך האמריקני.
לכן האיומים האיראניים כלפי השכנות אינם בהכרח סימן לכך שטהרן מרגישה חזקה. ייתכן שהם מעידים דווקא על החשש הגדול ביותר שלה, לא מהסנקציה האמריקנית הבאה, אלא מהאפשרות שהעולם שסביבה ייסגר בפניה.
אם ארה"ב תצליח להפוך את מדינות האזור מ"שערי עקיפה" של הסנקציות לשותפות במאמץ לבודד את איראן, טהרן עלולה לגלות שהפעם היא מתמודדת לא עם עוד סבב של סנקציות, אלא עם ניסיון אמיתי לייבש את עורקי החיים של כלכלתה.
וזו בדיוק משמעותו של המהלך שהציג סקוט בסנט, לא עוד ניסיון להעניש את איראן, אלא ניסיון לגרום לכל מי שמאפשר לה לשרוד להבין שגם הוא נמצא על הכוונת.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
