המערכת הפוליטית באיראן נכנסת לשלב רגיש במיוחד סביב המשא ומתן המתנהל עם ארצות הברית, כאשר הפערים הפנימיים בין המחנה המתון יחסית לבין הזרם השמרני והקיצוני הולכים ומעמיקים.
ככל שהשיחות מתקרבות לנקודת הכרעה אפשרית, גובר גם הלחץ מבית, שמאיים לעכב כל הסכם או לעצב אותו מחדש בהתאם לעמדות נוקשות יותר כלפי וושינגטון, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
במוקד המחלוקת עומדת השאלה האם איראן צריכה להתקדם לעבר הסדר עם ארצות הברית שיביא להקלה בסנקציות ולייצוב כלכלי, או להתעקש על קו אידאולוגי תקיף הרואה בכל פשרה סימן לחולשה פוליטית ואסטרטגית.
לפי גורמים ביטחוניים, הלחצים אינם נשארים בגדר ויכוח פנימי בלבד, אלא מתורגמים למאבקי כוח בתוך מוסדות השלטון עצמם, המאבק הוא כרגע בין צוות המשא ומתן בראשות יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף ושר החוץ עראקצ'י לבין הגנרל אחמד ואחידי, מפקד משמרות המהפכה והגנרל מוחמד עלי ג'עפרי, ראש האגף החברתי תרבותי במשמרות המהפכה.
בימים האחרונים החריף הוויכוח סביב תפקידו של יו״ר הפרלמנט, מוחמד באקר קאליבאף, הנחשב לאחת הדמויות המרכזיות המעורבות בקידום המגעים מול האמריקנים. קאליבאף, המקורב למנהיג העליון עלי ח׳אמנאי, ניצב תחת ביקורת גוברת מצד גורמים שמרניים הטוענים כי צוות המשא ומתן מגלה גמישות יתר מול הדרישות האמריקניות.
על פי דיווחים מגורמים איראניים, בכירים במערכת הביטחון ובמועצה העליונה לביטחון לאומי העבירו מסרים חריפים להנהגה, בהם נטען כי ההתנהלות בשיחות האחרונות מול הממשל האמריקני הייתה רכה מדי, ואף כללה ויתורים מוקדמים מדי. המסרים הללו מלווים בדרישה להדק את הפיקוח על צוות המו״מ ולהגביל את מרחב הפעולה שלו.
במקביל, גוברת הביקורת על כך שהמחלוקת הפנימית מוצגת לעיתים כחזית ברורה בין "מתונים" ל"קיצונים", בעוד שבפועל מדובר במערכת מורכבת של אינטרסים, מאבקי כוח ועמדות מוסדיות. חלק מהפרשנים באיראן טוענים כי עצם הדגשת הפערים משרתת גם את האסטרטגיה האיראנית מול ארה"ב, שכן היא מאפשרת לטהראן להציג עמדה נוקשה יותר כלפי חוץ תוך שמירה על גמישות מסוימת מאחורי הקלעים.
בזירה הפוליטית הפנימית מתנהל גם מאבק סביב דמותו של יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף עצמו. גורמים במשמרות המהפכה מנסים לערער את מעמדו, בין היתר באמצעות טענות כי הוא מוביל קו פשרני מדי. מנגד, תומכיו טוענים כי מדובר בדמות מרכזית המצליחה לשלב בין נאמנות למנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי לבין הבנה של הצורך בהסדרה מול המערב לנוכח המצב הכלכלי המידרדר.
הוויכוח סביב המשא ומתן אינו מנותק מהמציאות הכלכלית הקשה באיראן. המשק האיראני מתמודד עם לחצים כבדים, סנקציות מתמשכות ואי יציבות פנימית, והצורך בהסכם שיקל על הלחץ הכלכלי הופך לגורם מרכזי בשיקולי חלק מהאליטות השלטוניות. עם זאת, הזרם השמרני של משמרות המהפכה ממשיך להזהיר כי כל ויתור לארצות הברית עלול להתפרש כחולשה ולהחליש את מעמדה האזורי של איראן.
במקביל להתפתחויות הללו, גורמים ביטחוניים טוענים כי מתחדד גם הדיון סביב סוגיית מיצר הורמוז, הנתפס בעיני טהראן כאמצעי לחץ אסטרטגי מרכזי מול המערב.
בשיח הפנימי באיראן נשמעות קריאות לחיזוק השליטה המשפטית והמעשית במעבר הימי, מהלך שמבטא את הניסיון האיראני להציג עמדת כוח במשא ומתן, גם כאשר מתנהלים מגעים דיפלומטיים מתקדמים.
על פי המידע שברשות ישראל, גורמים בכירים במערכת הפוליטית האיראנית אף טוענים כי עצם העיסוק במיצר הורמוז משמש כלי אסטרטגי שנועד לאזן את הלחץ האמריקני, ולהבהיר כי לאיראן יש יכולות השפעה ממשיות על שוק האנרגיה העולמי ועל חופש השיט באזור.
במקביל, בכירים במעגל הקרוב למנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי מאשימים את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בכך שהוא מערער את יסודות הדיפלומטיה ומקשה על השגת הסכם יציב.
מבחינתם, המשא ומתן הנוכחי מתנהל תחת חשד עמוק כלפי כוונותיה של וושינגטון, במיוחד לאור ניסיון העבר והפרישה האמריקנית מהסכם הגרעין ב־2018.
בסיכומו של דבר, המערכת האיראנית מציגה תמונה מורכבת של לחץ כפול, פנימי וחיצוני. מצד אחד הרצון להגיע להסדרה שתקל על המשבר הכלכלי, ומצד שני החשש מפני פגיעה באינטרסים האסטרטגיים של המשטר. בין שני הקטבים הללו נעה כעת המדיניות האיראנית, כשהיא מנסה לשמר עמדת כוח מבלי לנתק את ערוץ הדיאלוג עם וושינגטון.
המאבק הזה, כך נראה, אינו רק על נוסח ההסכם, אלא על השאלה הגדולה יותר, כיצד איראן מגדירה את מקומה במערכת האזורית והבינלאומית בשנים הקרובות.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
