בשבועות האחרונים מסתמן שינוי מהותי באופן שבו איראן מגדירה את תנאי המשחק מול ארה"ב במזרח התיכון. במקום להתמקד אך ורק בסוגיות מיצרי הורמוז,הגרעין או בהסרת הסנקציות, טהראן מנסה להרחיב את מסגרת המו"מ כך שתכלול את כלל הזירות האזוריות שבהן היא מעורבת, ובראשן לבנון והמפרץ, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, מבחינת התפיסה האיראנית, אין עוד אפשרות להפריד בין החזיתות השונות. כל הסדר עתידי, כך לפי המסרים היוצאים מטהראן, חייב להתייחס למכלול הרחב של יחסי הכוחות האזוריים, ולא להצטמצם להסדר טכני סביב תוכנית הגרעין בלבד.
במוקד הגישה החדשה של איראן, עומדת דרישה עקבית: סיום מצב העימות האזורי במקביל, הן במפרץ הפרסי והן בלבנון.
מבחינת איראן, המשך הנוכחות הצבאית האמריקנית באזור והמשך הפעילות הישראלית בלבנון הם חלק ממערכת לחצים צבאית אחת, ולכן גם הפתרון חייב להיות כולל.
המשמעות המעשית של תפיסה זו היא ניסיון איראני לחדש את עיקרון "אחדות הזירות",דהיינו, לקשור בין הזירות השונות , מהמפרץ ועד גבול ישראל לבנון, וליצור מסגרת אחת של הסדרה מדינית.
בתוך כך, לבנון הופכת לא רק לזירה מקומית של עימות עם ישראל, אלא לכלי מרכזי במשא ומתן הרחב יותר מול וושינגטון.
מבחינת טהראן, חזבאללה נותר מרכיב אסטרטגי מרכזי במערך ההשפעה האזורי שלה. לכן כל ניסיון לשנות את מעמדו או להגביל את פעילותו בלבנון נתפס כחלק ממהלך רחב יותר שמטרתו לצמצם את השפעתה של איראן באזור כולו.
משמרות המהפכה של איראן פרסמו ב-4 ביוני הודעה כי "הפסקת אש בכל החזיתות, כולל לבנון, הייתה התנאי הראשוני של טהרן להפסקת המלחמה עם ארה"ב". כמו כן,הם הוסיפו: "האזור לעולם לא יהיה יציב אלא אם ישראל תיסוג מהשטחים שכבשה בלבנון".
העמדה האיראנית מציבה את ארה"ב בפני דילמה מורכבת. מצד אחד, וושינגטון מעוניינת בקידום הסכמות שיביאו ליציבות יחסית ולמניעת הסלמה אזורית. מצד שני, היא מתקשה לקבל מסגרת הסדרה שמחברת באופן ישיר בין הסוגיות השונות ומציבה תנאים החורגים מהמו"מ הקלאסי על סוגיית הגרעין.
במקביל, המערכת האזורית עצמה מגיבה לדינמיקה הזו בזהירות, ישראל מתנגדת בתוקף לעיקרון של חיזוק עיקרון "אחדות הזירות" והיא רואה בכל ניסיון לקשור בין לבנון להסכם עם איראן איום אסטרטגי על חופש הפעולה שלה, בעוד כמה מדינות ערביות במפרץ חוששות מהרחבת מעגל ההשפעה האיראני ומהשלכותיו על הביטחון האזורי ועל שוק האנרגיה.
לדברי גורמים ביטחוניים,ההתפתחויות האחרונות ממחישות כי המשא ומתן עם איראן אינו מתנהל עוד בזירה אחת ברורה, אלא במערכת רב־שכבתית של לחצים, איומים ותיאומים בין שחקנים אזוריים וגלובליים. כל התקדמות בזירה אחת מקרינה מיד על האחרות, וכל הסלמה מקומית עלולה להשפיע על כלל המערכת.
במובן זה, אומרים גורמים ביטחוניים בכירים, הדרישות האיראניות החדשות אינן רק תנאים טקטיים במשא ומתן, אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים.
הן מבטאות תפיסה אסטרטגית שלפיה לא ניתן עוד לדון בהסכמים חלקיים, אלא רק בהסדרה כוללת שתכלול את כלל מוקדי החיכוך במזרח התיכון.
השאלה המרכזית כעת היא האם ארצות הברית תסכים להרחיב את מסגרת הדיון כפי שמבקשת איראן, או שתנסה לשמר הפרדה בין הזירות השונות, הנשיא טראמפ אומר כי הוא מנסה להפריד בין הזירות השונות, אולם, לא ברור עד כמה הוא נחוש בנושא הזה. התשובה האמריקנית לדרישות האיראניות תכריע לא רק את עתיד המו"מ עם טהראן, אלא גם את אופי מאזן הכוחות האזורי בשנים הקרובות.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ישראל הביעה באזני ארה"ב את חומרת הניסיון האיראני להחיות מחדש את "ציר ההתנגדות" שספג מכות קשות מאז ה-7 באוקטובר 2023 ואת התנגדותה הנחרצת לקשור בין הזירה הלבנונית לבין המשא ומתן עם איראן, החשש בירושלים הוא שבסופו של דבר הנשיא טראמפ יתרכך ויקבל את העמדה האיראנית בגלל שהוא לחוץ להגיע להסכם.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
