הסנקציות החדשות שהטיל משרד האוצר האמריקני על איש העסקים האיראני עלי אנסארי ועל שורה של חברות פיננסיות אינן עוד צעד שגרתי במסגרת הלחץ הכלכלי על איראן. הן משקפות שינוי מהותי בגישתה של וושינגטון, מעבר מהפעלת לחץ על מוסדות המדינה האיראנית אל פגיעה ישירה במנגנוני הכוח הכלכליים של האליטה השלטת ובמעגל המקורב למנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
המהלך מגיע על רקע ההסלמה במיצרי הורמוז, והוא מאותת כי הממשל האמריקני רואה במערכה הכלכלית כלי מרכזי לא פחות מהלחץ הצבאי והמדיני.
במרכז המהלך ניצב עלי אנסארי, מן הדמויות הבולטות והעשירות ביותר במגזר העסקי האיראני.
אנסארי, יליד 1962, החל את דרכו בתחום המסחר בברזל ובחומרי בניין, ובהמשך בנה אימפריה עסקית רחבת היקף בתחומי הנדל"ן, הבנקאות וההשקעות. הוא מוכר בעיקר כמייסדו וכבעל השליטה של בנק "איינדה" וכמי שעמד מאחורי הקמת IRAN MALL אחד ממרכזי הקניות הגדולים בעולם, שנבנה בטהראן והפך לסמל של עוצמת ההון הפרטי באיראן.
אולם הצלחתו העסקית לוותה במשך השנים בטענות קשות לשחיתות ולהעברת כספי ציבור לטובת עסקיו הפרטיים. בנק "איינדה", שהיה אחד הבנקים הפרטיים הגדולים באיראן, העניק הלוואות ענק לחברות שבשליטת אנסארי, בעיקר לצורך מימון פרויקטIRAN MALL כתוצאה מכך צבר הבנק הפסדי עתק, ובשנת 2025 נאלץ הבנק המרכזי של איראן לשלול את רישיונו ולמזגו לתוך הבנק הלאומי האיראני לאחר שהתברר כי היקף החובות וההלוואות הבעייתיות הגיע לממדים חסרי תקדים. גם בתוך איראן הפך הבנק לסמל של כשלי המערכת הבנקאית ושל הקשרים ההדוקים בין בעלי הון לבין מוקדי הכוח הפוליטיים.
לפי משרד האוצר האמריקני, אנסארי אינו רק איש עסקים מצליח אלא אחד ממנהלי התשתית הפיננסית הבינלאומית של המשטר.
וושינגטון טוענת כי הוא הקים במשך שנים רשת מסועפת של חברות קש, חשבונות בנק ונכסי נדל"ן באירופה, במפרץ ובמדינות נוספות, שבאמצעותה הועברו והוסתרו נכסים בהיקף של מאות מיליוני דולרים.
על פי הטענה האמריקנית, חלק ניכר מהנכסים הללו מוחזק למעשה לטובתם של מוג'תבא ח'מינאי, בני משפחתו, בכירי המשטר ומשמרות המהפכה.
עוד נטען כי אנסארי ניצל את מעמדו בבנק "איינדה" כדי להסיט מיליארדי דולרים מכספי הציבור האיראני לטובת עסקיו ולבניית אימפריית נדל"ן בינלאומית.
גורמים ביטחוניים אומרים כי אין זו הפעם הראשונה שבה אנסארי ניצב במוקד תשומת הלב המערבית.
בריטניה כבר הטילה עליו סנקציות בשנת 2025 בטענה שסייע במימון פעילות משמרות המהפכה, ותחקירים בינלאומיים חשפו כי באמצעות חברות הרשומות במדינות שונות בנה תיק נכסי נדל"ן בשווי מאות מיליוני אירו ברחבי אירופה.
מבחינת וושינגטון, המשמעות רחבה בהרבה מדמותו של איש עסקים אחד.
לדברי גורמים ביטחוניים, אם ההערכות האמריקניות נכונות, הרי שאנסארי משמש חוליה מרכזית במערכת הפיננסית המאפשרת למשטר האיראני להתמודד עם הסנקציות, לממן את פעילות משמרות המהפכה ולשמר את נכסיהם של בכירי השלטון מחוץ לאיראן. לכן הפגיעה בו היא למעשה פגיעה באחד מעורקי הכסף החשובים של האליטה האיראנית.
להערכת גורמים ביטחוניים, המהלך האמריקני גם מעיד על שינוי בתפיסת הלחץ על איראן. במשך יותר מארבעה עשורים התמקדה ארצות הברית בהטלת סנקציות על מגזרי הנפט, הבנקאות, הספנות והתעשייה.
אולם, במקביל הצליחה טהראן להקים מערכת מורכבת של חברות קש, חלפני כספים, מתווכים ורשתות מסחר בינלאומיות שאפשרו לה לעקוף חלק גדול מהמגבלות.
כעת מנסה וושינגטון לעבור שלב נוסף ולפגוע במפעילי הרשתות עצמם ולא רק במוסדות שעליהם הם נשענים.
לדברי הגורמים הביטחוניים, אחד ההיבטים הבולטים במהלך הנוכחי הוא ההתמקדות במעגל הכלכלי המקיף את מוג'תבא ח'מינאי, בכך מאותתת ארצות הברית כי היא אינה מסתפקת עוד בלחץ על מוסדות המדינה, אלא מבקשת לערער גם את בסיסי הכוח הכלכליים של ההנהגה החדשה בטהראן.
מדובר במהלך שיש לו גם משמעות פוליטית פנימית, משום שהוא עלול להגביר את המתח בין מוקדי הכוח השונים בתוך המשטר.
העיתוי של הסנקציות אינו מקרי. הן הוכרזו לאחר חידוש הפעילות האיראנית נגד נתיבי השיט במיצרי הורמוז, ומשלימות את הלחץ המדיני והצבאי שמפעילה וושינגטון באזור.
המסר הוא ברור, כל ניסיון איראני להשתמש במיצרי הורמוז כמנוף לחץ אסטרטגי ייענה גם במלחמה כלכלית נגד מוקדי הכוח של המשטר.
גם הזירה העיראקית עשויה להפוך לחלק מן המאבק.
לפי הערכות של פרשנים ערבים, חלק מהרשתות הכלכליות הפועלות בעיראק משמשות להעברת כספים ולעקיפת הסנקציות.
אם ארה"ב תרחיב בעתיד את הסנקציות גם כלפי גורמים עיראקיים המעורבים במנגנונים אלה, היא תאותת כי בכוונתה לפגוע בכל שרשרת המימון האזורית של המשטר האיראני ולא רק בגופים הפועלים מתוך איראן.
מבחינת טהראן, זהו אתגר מורכב. איראן הוכיחה בעבר יכולת הסתגלות גבוהה ללחצים כלכליים, אולם ככל שהלחץ יתמקד במנהלי רשתות הכספים ובנתיבי ההון הבינלאומיים, כך יצטמצם מרחב הפעולה של המשטר.
לדברי גורמים מדיניים, בסופו של דבר, העימות בין ארה"ב לאיראן אינו מתנהל עוד רק סביב תוכנית הגרעין, הטילים הבליסטיים או מיצרי הורמוז.
הוא מתנהל גם בחברות קש, בבנקים, ברשתות ההשקעה ובנתיבי הכסף הסמויים. הסנקציות נגד עלי אנסארי מסמנות כי מבחינת וושינגטון, הדרך היעילה ביותר לערער את יציבות המשטר עשויה לעבור דרך פגיעה במקורות ההון של האליטה השלטת. אם אסטרטגיה זו תצליח, היא עשויה להפוך בשנים הקרובות לאחד מכלי הלחץ המרכזיים של ארה"ב מול איראן.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
