שקט מתוח שורר בחזית העימות בין ארה"ב לאיראן, לאחר 13 ימי תקיפות אוויריות של ארה"ב באזור מיצרי הורמוז. ההתקפות הצבאיות פסקו לעת עתה, בעוד שני הצדדים עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות וממשיכים להחליף איומים על הרחבת המלחמה.
ההפוגה הזמנית בלחימה באה לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הורה לצבא האמריקני להפסיק את התקיפות ביום שישי שעבר, כדי לאפשר למאמצי התיווך של עומאן להתקדם במטרה להביא לפתיחתם מחדש של מיצרי הורמוז. במקביל הציב טראמפ בפני טהראן אולטימטום, להגיע להסכם או להתמודד עם הסלמה צבאית חריפה בהרבה.
מנגד הודיעה איראן כי השעתה את מתקפות התגובה שלה נגד מדינות האזור, בעקבות הפסקת התקיפות האמריקניות.
בינתיים נמשך התיווך העומאני בניסיון לגבש נוסחה שתאפשר את הסדרת התנועה הימית, הקלת ההגבלות והבטחת מעברן של אוניות מסחריות, אולם ,להערכת גורמים ביטחוניים,סוגיות מרכזיות ובראשן היקף הסמכויות שתוענקנה לאיראן, מעמדה בניהול מיצרי הורמוז והמשך השימוש בנתיב הדרומי נותרו במחלוקת.
המערכה בין ארה"ב לאיראן מתקרבת לנקודת ההכרעה. למרות חילופי המהלומות הצבאיות והאיומים ההדדיים, נדמה כי שני הצדדים עדיין מבקשים להימנע ממלחמה כוללת. ואולם, ככל שהלחימה מתארכת, כך מתחדדת ההבנה שהשחקן המשפיע ביותר על קבלת ההחלטות בטהרן אינו דווקא ההנהגה המדינית, אלא משמרות המהפכה , גוף צבאי שהאינטרס המרכזי שלו הוא שימור כוחו ומעמדו גם במחיר הרחבת העימות האזורי, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
גורמים מדיניים בכירים אומרים כי הנשיא דונלד טראמפ ממשיך להחזיק בשני מסלולים במקביל. מצד אחד, הוא מגביר את הלחץ הצבאי על איראן, מצד שני, הוא משאיר פתח למשא ומתן באמצעות שליחיו.
מבחינתו, הדיפלומטיה אינה חלופה ללחץ אלא תוצאה שלו. טראמפ משוכנע כי רק איום ממשי על יציבות המשטר יגרום לטהרן להתגמש.
לדבריהם, גישה זו משקפת תפיסה של ממשל טראמפ שלפיה המשטר האיראני אינו משנה את מדיניותו מרצון, אלא רק כאשר המחיר הופך לבלתי נסבל.
אלא שהבעיה , להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, אינה רק המשטר האיראני, אלא המבנה הפנימי שלו. ככל שהמלחמה מתמשכת, כך מתברר שמשמרות המהפכה הם מוקד הכוח המרכזי באיראן. הם אינם חוששים רק מהפסד צבאי, אלא בעיקר מהפסד פוליטי שעלול לצמצם את השפעתם.
מבחינתם, כל הסכם עתידי אינו עוסק רק בתוכנית הגרעין, אלא גם במערך הטילים הבליסטיים, בשלוחות האזוריות, במיצרי הורמוז ובמעמדם בתוך המדינה. לכן הם מבקשים להגיע לכל משא ומתן כאשר בידיהם מקסימום מנופי לחץ.
הורמוז הוא הנשק האסטרטגי החדש
לדברי גורמים ביטחוניים, אחת המסקנות המר
כזיות של המלחמה היא שמיצרי הורמוז הפכו, בעיני משמרות המהפכה, לנכס האסטרטגי החשוב ביותר של איראן, אולי אף יותר מהתוכנית הגרעינית.
באמצעות האיום על חופש השיט ועל אספקת האנרגיה העולמית, יכולה טהרן להפעיל לחץ לא רק על ארצות הברית אלא גם על אירופה, סין, יפן ושאר הכלכלות התלויות בנפט מהמפרץ.
מסיבה זו פועלת סין, באמצעות פקיסטן, ועומאן בניסיון למנוע הידרדרות נוספת.
במקביל מפעילה איראן לחץ גם באמצעות החות'ים בים האדום,הם הודיעו על הטלת מצור ימי על סעודיה, תקפו כלי שיט סעודיים והובילו לתגובה צבאית של סעודיה בתימן. מבחינת משמרות המהפכה, הרחבת זירות הלחימה אמורה להעלות את המחיר של המשך המלחמה עבור המערב ובעלות בריתו.
אלא , שלהערכת גורמים ביטחוניים, לא בטוח שהאסטרטגיה הזו תצליח, ייתכן שהיא עלולה להתברר כחרב פיפיות.
במקום לפצל את המחנה היריב, היא עלולה דווקא לחזק את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ארה"ב, בריטניה, מדינות אירופה ומדינות המפרץ, ולהעמיק עוד יותר את בידודה של איראן.
הפרדוקס הגדול מבחינת טהרן עלול להתברר שהמלחמה שנועדה להגן על המשטר עלולה להפוך לאיום המרכזי עליו.
לדברי גורמים ביטחוניים, הלחץ הכלכלי, הפגיעה ביצוא הנפט, השחיקה בכוח הקנייה והתרחבות המשבר החברתי מציבים את המשטר בפני אתגר פנימי הולך וגובר. ככל שהעימות יתארך, כך יתקשה המשטר לנהל במקביל את המשבר הביטחוני, הכלכלי והחברתי.
המזרח התיכון שלאחר המלחמה
במקביל ללחימה, ארה"ב כבר עוסקת בעיצוב הסדר האזורי העתידי, וושינגטון אינה מתכוונת להסתמך עוד רק על ישראל, אלא מבקשת לבנות מערכת אזורית רחבה יותר שתכלול גם את סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים וטורקיה.
גם ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון ופגישתו מחר עם הנשיא טראמפ משתלב במסגרת זו.
מעבר לדיון במלחמה באיראן, צפויים הצדדים לעסוק גם במבנה הביטחוני החדש של האזור, בסוריה, בלבנון ובחלוקת התפקידים בין בעלי הברית האזוריים.
לסיכום, להערכת גורמים ביטחוניים,איראן ניצבת כיום בין שתי מלכודות אפשריות מבחינתה, מצד אחד, המשך המלחמה עלול לשחוק את המשטר מבפנים,מצד שני, הסכם מקיף עם ארה"ב עלול לפגוע במעמדם של משמרות המהפכה, שהם מוקד הכוח המרכזי ברפובליקה האסלאמית.
לכן, מעריכים הגורמים הביטחוניים, זו הסיבה שמשמרות המהפכה מנטרלים את השפעתו של המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי וממשיכים להעלות את רף האיומים ולהרחיב את זירות העימות, מתוך תקווה להגיע לכל משא ומתן מעמדת כוח.
אולם, ככל שהלחץ הכלכלי והצבאי גובר, כך גדל גם הסיכון שהאסטרטגיה הזו תוביל דווקא לתוצאה ההפוכה, העמקת בידודה של איראן והחלשת המשטר עד לאפשרות סבירה של קריסתו לתוך עצמו בתוך כמה חודשים עד שנה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
