הצהרתו האחרונה של מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם ב-4 באוגוסט שלפיה הארגון מוכן לקיים פגישה פומבית עם ההנהגה הסורית "במועד שיתאים לשני הצדדים", עשויה להיראות במבט ראשון כאיתות פיוס לדמשק. אלא שמתחת לפני השטח מדובר במהלך מורכב בהרבה, חיזבאללה מבין שהמציאות האסטרטגית סביבו השתנתה מן היסוד, והוא מבקש למנוע מסוריה להפוך לחזית נוספת נגדו,חזבאללה מודאג מההצהרות של הנשיא טראמפ שהציע פומבית שסוריה "תטפל" בחזבאללה בלבנון, כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
האיתות של נעים קאסם הגיע לאחר שנשיא סוריה, אחמד א-שרע, אמר כי אינו מתנגד לדיאלוג עם חיזבאללה אם הדבר ישרת את האינטרסים של סוריה ולבנון. גם שר החוץ הסורי, אסעד א-שיבאני, הבהיר בעבר כי אם האינטרס המשותף של שתי המדינות יחייב פגישה עם הארגון, דמשק לא תתנגד לה.
אלא שהפער בין הצהרות הפתיחות לבין האפשרות למפגש ממשי עדיין גדול. גורמים ביטחוניים אומרים כי דמשק אינה מעוניינת להעניק לחיזבאללה לגיטימציה כישות עצמאית החורגת ממסגרת המדינה הלבנונית, ובסוריה מדגישים כי כל קשר עם גורמים לבנוניים צריך להתנהל באמצעות מוסדות המדינה הרשמיים.
להערכת גורמים ביטחוניים, הסיבה המרכזית לשינוי הטון של חיזבאללה נעוצה במצבו החדש. הארגון איבד, כתוצאה מהמלחמה הנוכחית, את העומק האסטרטגי שהיה לו בסוריה בתקופת בשאר אל-אסד, לאחר שהיה במשך שנים שותף מרכזי במלחמת האזרחים לצד המשטר הסורי נגד כוחות המורדים.
כעת, לאחר נפילת אסד, ניצב חיזבאללה מול הנהגה סורית חדשה, שהאינטרסים שלה שונים לחלוטין מאלה של המשטר הקודם. עבור הארגון, מדובר באובדן של מרחב פעולה חיוני ובפגיעה באחד הצירים המרכזיים שבאמצעותם פעלה איראן באזור.
לכן, הנכונות לדיאלוג אינה בהכרח מעידה על רצון לחזור ליחסים קרובים עם דמשק. ייתכן שמדובר בניסיון צנוע בהרבה, להגיע להבנות שימנעו עימות, לצמצם את הלחץ הסורי ולמנוע מסוריה להצטרף למערכה נגד חיזבאללה.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי חיזבאללה מבין שהשינוי במדיניותה של דמשק עשוי להשפיע ישירות על המערכת הלבנונית. לפיכך, הארגון מבקש להבטיח לעצמו מקום בכל הסדר פוליטי עתידי ולהפחית את הסיכון שסוריה תבחר להתערב בלבנון, משיקולי ביטחון לאומי וקרבה גיאוגרפית.
במילים אחרות, חיזבאללה עשוי להעדיף דיאלוג עם דמשק על פני מצב שבו המתיחות בין שתי ההנהגות תתדרדר לעימות ישיר.
לצד האינטרס הלבנוני של חיזבאללה, קשה להתעלם מהאינטרס האיראני. פרשנים בעולם הערבי סבורים כי טהראן עשויה לראות בדיאלוג בין חיזבאללה לדמשק הזדמנות לשמר חלק מההשפעה שאיבדה בסוריה.
בתקופת הנשיא בשאר אסד הייתה סוריה חוליה מרכזית בציר האיראני, שאפשר לטהראן לחבר בין איראן, עיראק, סוריה ולבנון. נפילת המשטר הקודם קטעה חלק משמעותי מהמערכת הזאת ופגעה ביכולת להעביר אמצעי לחימה, אנשים ומשאבים אל חיזבאללה.
מבחינת איראן, כל ערוץ שיח עם דמשק עשוי לכן להיות בעל ערך אסטרטגי. מבחינת חיזבאללה, לעומת זאת, השאלה הדחופה יותר היא כיצד למנוע מהמציאות הסורית החדשה להפוך למקור נוסף של לחץ על הארגון.
גורמים ביטחוניים אומרים כי חיזבאללה חש כיום מכותר ומצוי במשבר, במיוחד לנוכח הלחצים המופעלים עליו והידוק הפיקוח על הגבולות הסוריים. לכן, הארגון מנסה "להקדים תרופה למכה".
אלא שסוריה החדשה אינה סוריה של בשאר אסד, וזו אולי הנקודה החשובה ביותר להבנת המהלך.
דמשק עשויה להיות מעוניינת ביציבות בלבנון, אך אין משמעות הדבר שהיא מעוניינת להחזיר לחיזבאללה את חופש הפעולה שממנו נהנה בעבר. מבחינת ההנהגה הסורית החדשה, סוגיית נשקו של חיזבאללה היא בראש ובראשונה עניין לבנוני, והכתובת לטיפול בה היא ממשלת לבנון, כך אומרים גורמים ביטחוניים.
המשמעות היא שגם אם יתקיים מפגש בין דמשק לחיזבאללה, הוא לא בהכרח יהיה מפגש בין שני שחקנים שווים המנסים לשקם את מערכת היחסים ביניהם. דמשק תרצה לדבר מעמדה של מדינה ריבונית, ואילו חיזבאללה יגיע לשולחן לאחר שאיבד חלק משמעותי מהעומק האסטרטגי שלו.
להערכת גורמים ביטחוניים, אם אכן ייפתח ערוץ שיח בין חזבאללה לסוריה, הוא צפוי לעסוק פחות בהצהרות כלליות על יחסי שכנות ויותר בסוגיות קונקרטיות: הגבול הסורי-לבנוני, הברחות הנשק והסמים, מחסני הנשק שנותרו בשטח סוריה והיכולת של חיזבאללה להמשיך להשתמש בשטח הסורי כעורק לוגיסטי.
מבחינת דמשק, עצירת ההברחות היא אינטרס מרכזי. מבחינת חיזבאללה, השליטה במרחב הגבול היא עניין אסטרטגי, שכן השטח הסורי היווה במשך שנים נתיב חיוני להעברת אמצעי לחימה אל לבנון.
להערכת גורמים ביטחוניים, כאן עלול להתגלות הפער הגדול ביותר בין הצדדים. סוריה עשויה ללכת בקו שהתווה עבורה ממשל טראמפ ולדרוש מחיזבאללה להפסיק פעילות עצמאית לאורך הגבול ולכבד את ריבונותה, בעוד שהארגון יתקשה לוותר על נכסים ומנגנונים ששימשו אותו במשך שנים.
לכך מצטרפת סוגיית נשקו של חיזבאללה בתוך לבנון. בדמשק עשויים לראות בה עניין לבנוני פנימי, אך מבחינת חיזבאללה כל שינוי במעמדו הצבאי עלול להשפיע ישירות גם על יכולתו לשמור על מעמדו הפוליטי והביטחוני בלבנון.
מורשת מלחמת האזרחים בסוריה לא נעלמה
מעל כל השאלות הללו מרחפת מורשת מלחמת האזרחים בסוריה. חיזבאללה לא היה שחקן ניטרלי במלחמה. הוא נלחם לצד משטר אסד במשך שנים והיה שותף מרכזי למערכה נגד המורדים.
עבור חלקים מהחברה הסורית, קשה יהיה למחוק את הזיכרון הזה באמצעות פגישה אחת או הצהרות פיוס. לכן, מעריכים גורמים ביטחוניים, גם אם דמשק תהיה מוכנה לדיאלוג, היא עשויה לדרוש מחיזבאללה הכרה במעורבותו במלחמה, התחייבות שלא לחזור לפעילות בשטח סוריה והפסקת פעילות הקשורה להברחות.
אלה דרישות שחיזבאללה יתקשה לקבל בקלות.
בסופו של דבר, אומרים גורמים ביטחוניים, הצהרת נעים קאסם אינה בהכרח תחילתו של פיוס היסטורי בין חיזבאללה לדמשק. בשלב הזה נכון יותר לראות בה מהלך של ניהול סיכונים.
חיזבאללה מבין שהמערכת האזורית השתנתה. איראן איבדה חלק משמעותי מההשפעה שהייתה לה בסוריה, המשטר שהיה בעל בריתו במשך שנים נפל, נתיבי האספקה שלו הצטמצמו, ובמקביל הוא מתמודד עם לחצים גוברים בתוך לבנון ומחוצה לה.
במצב כזה, הדבר האחרון שחיזבאללה זקוק לו הוא חזית נוספת מול סוריה.
גם דמשק אינה בהכרח מעוניינת בעימות. היא מבקשת לבסס את המדינה הסורית החדשה, לשמור על יציבותה ולהימנע מהסתבכות במאבקים הלבנוניים הפנימיים. לכן, ערוץ תקשורת עם חיזבאללה עשוי לשרת גם אותה , בתנאי שלא יהפוך להכרה מחודשת במעמדו של הארגון.
השאלה האמיתית, אם כן, אינה האם חיזבאללה ודמשק מוכנים לדבר. שניהם כבר מאותתים שכן. השאלה היא על מה הם מוכנים לוותר כדי שהדיאלוג יהפוך להסדר.
גורמים ביטחוניים מעריכים כי אם המגעים יסתפקו בהבנות על מניעת הסלמה, גבולות והברחות, ייתכן שניתן יהיה להגיע להבנות מוגבלות. אך אם השיחות יגיעו לסוגיות הנשק, הלוגיסטיקה האיראנית, מעמד חיזבאללה בלבנון ומורשת מלחמת האזרחים , הדרך להסכם תהיה ארוכה ומפותלת בהרבה.
במובן הזה, האיתות של נעים קאסם לדמשק אינו סימן לכך שחיזבאללה חזר לעמדת כוח. ייתכן שהוא דווקא מעיד על ההיפך: חזבאללה נחלש והוא מבין כי בעולם האזורי החדש שנוצר לאחר נפילת משטר בשאר אסד, הוא חייב לדבר גם עם הנשיא החדש שהחליף אותו ושאינו משתייך לציר האיראני , לפני שהמציאות החדשה תכפה עליו לעשות זאת מעמדה חלשה בהרבה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
