מתקפת החמאס האכזרית על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 והתגובה הישראלית החריפה עליה הביאו לטלטלה אזורית וליצירת תהליכים שחלקם נמצא עדיין בשלב התהוות שמשנים את פני המזרח התיכון, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
לדבריהם, המזרח התיכון עדיין רחוק מלהיות אזור יציב. המלחמות בסוריה, בעזה, בלבנון ובתימן, המאבק בין ישראל לאיראן והמתיחות בין המעצמות האזוריות מוכיחים כי המערכה על דמותו של האזור עדיין רחוקה מסיום. אולם מתחת לפני השטח מתחיל כבר להיווצר משהו חדש שהוא מאזן כוחות אזורי שונה מזה שהכרנו בשני העשורים האחרונים.
המאפיין הבולט ביותר של השינוי הוא היחלשותה של ההגמוניה האיראנית. במשך שנים הצליחה טהראן לבנות רשת של שלוחות טרור והשפעה בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן, ולהפוך את עצמה למעצמה האזורית הדומיננטית. כיום הרשת הזאת בתהליך של היחלשות, ובמקומה מתחילים להופיע מוקדי כוח חדשים.
במרכזם ניצבות טורקיה, סעודיה וישראל, כל אחת בדרכה ובאמצעות כלים שונים.
עידן ההגמוניה האיראנית מתקרב לסיומו
נפילת משטר בשאר אל-אסד בסוריה הייתה נקודת מפנה אסטרטגית, במשך שנים הייתה סוריה החוליה המרכזית שחיברה בין איראן לבין חזבאללה בלבנון ואפשרה לטהראן להקרין כוח עד חופי הים התיכון.
נפילת משטר בשאר אסד בסוריה החליש באופן דרמטי את הציר האיראני, אומרים גורמים ביטחוניים.
אולם איראן אינה מוותרת, היא מנסה לשמור על השפעתה בעיראק, בלבנון ובתימן, וממשיכה לפעול באמצעות המיליציות והארגונים המזוהים עמה. המאבק בעיראק ממחיש זאת היטב, מבחינת טהראן, בגדאד אינה עוד מדינה שכנה אלא נכס אסטרטגי שאסור לה לאבד.
לכן ההתפתחויות בעיראק עשויות להפוך לאחד ממבחני הכוח המרכזיים בין איראן לבין הסדר האזורי החדש.
לדברי גורמים ביטחוניים, טורקיה היא אחת המדינות שמרוויחות מהיחלשותה של איראן.
אנקרה הרחיבה בשנים האחרונות את השפעתה בסוריה, והיא מבקשת להיות שחקן מרכזי בעיצוב עתידה של המדינה. טורקיה אינה מסתפקת רק בהשפעה צבאית. היא מנסה לבנות מערכת יחסים פוליטית, ביטחונית וכלכלית שתבטיח לה מעמד מרכזי בסוריה החדשה.
היחסים המתהדקים בין אנקרה לוושינגטון מחזקים את מעמדה, הנשיא דונלד טראמפ כבר הביע במספר הזדמנויות הערכה לתפקיד שמילאה טורקיה בהתפתחויות בסוריה ולנשיא רג'פ טאיפ ארדואן.
מבחינת ארה"ב, טורקיה יכולה להיות כלי חשוב בבניית סדר אזורי שאינו נשען על איראן ,ובמידה מסוימת גם אינו נשען על ישראל בלבד.
במקביל לעליית כוחה של טורקיה בסוריה, ישראל פועלת כדי להבטיח שלא תקום בסוריה החדשה סכנה ביטחונית חדשה במקומה של איראן.
ישראל הרחיבה את פעילותה הצבאית בסוריה מאז נפילת משטר אסד והשמידה חלק ניכר מהיכולות הצבאיות שנותרו לצבא הסורי.
היא גם מחזיקה בשטח חיץ ביטחוני בדרום סוריה ומבקשת למנוע התבססות של כוחות שהיא מגדירה כעוינים בקרבת גבולה.
כך נוצר מצב ביטחוני מורכב, איראן מאבדת השפעה בסוריה, אך ישראל אינה מוכנה לאפשר לטורקיה למלא את החלל ללא מגבלות.
זוהי הסיבה העיקרית למתיחות הגוברת בין ירושלים לאנקרה.
ישראל וטורקיה-בדרך להתנגשות?
המאבק על סוריה עלול להפוך לאחת מנקודות החיכוך המסוכנות ביותר במזרח התיכון החדש, כך מעריכים גורמים ביטחוניים.
ישראל רואה בהתרחבות הצבאית הטורקית בסוריה איום פוטנציאלי על ביטחונה, טורקיה, מצידה, אינה מוכנה לקבל מצב שבו ישראל קובעת לה אילו יכולות צבאיות מותר לה ולממשלת סוריה לפתח יחדיו על אדמת סוריה.
התקיפה הישראלית האחרונה בשדה התעופה אבו א-דוהור בצפון סוריה היא ביטוי למאבק הזה.
אבל מאחורי התקיפה בשדה התעופה קיימת שאלה גדולה הרבה גדולה יותר והיא מי יקבע את כללי המשחק החדשים בסוריה? הנשיא אחמד א-שרע? הנשיא ארדואן? טראמפ או נתניהו?
זו עשויה להיות אחת השאלות האסטרטגיות המרכזיות של השנים הקרובות.
להערכת גורמים ביטחוניים, גם ההכרזה על "ברית מכה", ברית ההגנה הצבאית בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן עשויה להיות חלק מהתמונה החדשה.
אם הברית הזו תתרחב ותכלול מדינות נוספות, היא עשויה להפוך למסגרת משמעותית של שיתוף פעולה בין מעצמות מוסלמיות שאינן מעוניינות להיות כפופות לאיראן, אך גם אינן מוכנות לקבל את ישראל כמעצמה הדומיננטית היחידה באזור.
העובדה שוושינגטון קיבלה את הברית הזו בחיוב היא משמעותית.
התגובה הישראלית הזהירה מדגישה את הפער המתהווה, ארצות הברית מעוניינת בסדר אזורי יציב ורב-צדדי יותר, בעוד ישראל מבקשת לשמור על חופש פעולה ועל עליונותה הביטחונית וחוששת מהקמת ברית צבאית שעלולה להיות מופנית מולה בעתיד.
לדברי גורמים ביטחוניים, גם שינוי סדרי העדיפויות האמריקניים משפיע על המזרח התיכון.
האתגר המרכזי עבור וושינגטון הולך ונעשה גלובלי, סין, רוסיה וצפון קוריאה מייצרות יחד מערכת שמעסיקה את האמריקנים הרבה יותר מאשר בעבר.
לכן ארצות הברית אינה יכולה להרשות לעצמה להשקיע את עיקר משאביה במזרח התיכון.
המשמעות היא שוושינגטון מעודדת את בעלות בריתה ואת המעצמות האזוריות לקחת יותר אחריות על ביטחונן ועל יציבות האזור.
במציאות הזאת טורקיה, סעודיה ומדינות המפרץ הופכות לחשובות יותר עבור ארה"ב.
להערכת גורמים ביטחוניים,איראן עדיין מסוגלת לשבש את התהליך.
חזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן והמיליציות העיראקיות ממשיכים להחזיק ביכולות משמעותיות. המשטר האיראני גם לא הראה עד כה נכונות אמיתית לוותר על מדיניותו האזורית.
אבל טהראן ניצבת בפני מציאות שונה מזו שהכירה בעבר,המרחב שהיה פתוח בפניה לפני כמה שנים הולך ומצטמצם.
אם איראן תבחר להמשיך במאבק בכל מחיר, היא עלולה למצוא את עצמה מול קואליציה אזורית רחבה יותר ויותר, הנהנית מתמיכה אמריקנית.
אם תבחר לשנות כיוון, להפחית את התמיכה בשלוחות הטרור שלה ולחזור למערכת יחסים נורמלית יותר עם שכנותיה, עדיין ייתכן שתמצא מקום בסדר האזורי החדש.
להערכת גורמים בטחוניים בכירים בישראל התרחיש הזה כמעט ואיננו סביר ברמה גבוהה.
בסופו של דבר, מעריכים גורמים ביטחוניים, סוריה עשויה להיות המדינה שבה ייקבע במידה רבה אופיו של המזרח התיכון החדש.
האם היא תהפוך לזירת התנגשות בין ישראל, טורקיה ואיראן , או למדינה ריבונית שתצליח לשקם את מוסדותיה ולנהל מערכת יחסים מאוזנת עם שכנותיה?
כדי שזה יקרה, הממשלה הסורית תצטרך בראש ובראשונה לבנות אמון בתוך החברה הסורית עצמה, להתמודד עם משקעי שנות הדיקטטורה, להרגיע את המיעוטים ולהבטיח לכל מרכיבי החברה תחושת ביטחון ושייכות.
פיוס פנימי בסוריה הוא לא רק יעד סורי, הוא תנאי הכרחי ליציבות האזור כולו.
להערכת גורמים ביטחוניים,המזרח התיכון החדש עדיין אינו עובדה מוגמרת אבל הוא כבר בתהליך של התהוות.
התמונה שמצטיירת כיום אינה של סדר אזורי חדש שכבר הושלם, אלא של מערכת הנמצאת בעיצומו של מעבר, איראן נחלשת אך עדיין מסוכנת.
טורקיה מתחזקת ומבקשת להפוך למעצמה האזורית המרכזית.
ישראל מרחיבה את נוכחותה הצבאית ומנסה למנוע היווצרות איומים חדשים על ביטחונה.
סעודיה ומדינות המפרץ מבקשות להגדיל את משקלן.
וארה"ב מנסה לנהל את כל המערכת מרחוק יותר, תוך התמקדות הולכת וגוברת בסין ובמזרח הרחוק.
לכן המזרח התיכון החדש עדיין עובר חבלי לידה קשים,אבל המאבק על עיצובו כבר החל והקרב האמיתי בשנים הקרובות לא יהיה רק בין ישראל לאיראן, אלא בין כמה מוקדי כוח אזוריים שינסו לקבוע מי יכתיב את כללי המשחק במזרח התיכון שאחרי עידן ההגמוניה האיראנית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
