איראן נכנסת לאחד השלבים הרגישים ביותר של המשבר הכלכלי שלה בשנים האחרונות. הריאל האיראני הגיע לשפל היסטורי מול הדולר, כאשר בשוק המקביל נסחר הדולר בכ־2.02 מיליון ריאל, לעומת כ־1.53 מיליון ריאל בתחילת חודש מרץ, כך מדווחים אמצעי התקשורת באיראן.
לדברי גורמים ביטחוניים,המספר הזה אינו רק נתון פיננסי. הוא מבטא את הירידה הדרמטית בכוח הקנייה של הציבור האיראני ואת התרחבות הפער בין השער הרשמי של המטבע לבין שער השוק.
כאשר המטבע קורס, ההשלכות אינן נשארות בבנקים ובבורסות. הן מגיעות ישירות למכולת, לשוק ולמטבח של המשפחה האיראנית.
מחיר האורז עלה בכ־60% מאז תחילת המלחמה, ומחירי בשר הבקר זינקו ביותר מ־150%. במקביל נמשכת האינפלציה וההכנסות הריאליות של האזרחים נשחקות.
להערכת גורמים ביטחוניים, זהו בדיוק השלב שבו משבר כלכלי עלול להפוך למשבר חברתי.
המשבר הפנימי מתרחש במקביל להחרפת הלחץ האמריקני.
שר האוצר האמריקני סקוט בסנט הכריז על תוכנית חרם כלכלי נגד איראן , מהלך שנועד לבודד את הכלכלה האיראנית ולפגוע במקורות ההכנסה שנותרו לה.
היעד המרכזי הוא יצוא הנפט, אך לא פחות מכך גם הרשתות הפיננסיות והמסחריות המאפשרות לטהרן להשיג מטבע חוץ ולעקוף את הסנקציות.
מבחינת המשטר האיראני, זהו תזמון בעייתי במיוחד.
הסנקציות החדשות אינן מגיעות כאשר הכלכלה נמצאת במצב יציב. הן מגיעות כאשר הריאל קורס, האינפלציה גבוהה, כוח הקנייה יורד והציבור כבר משלם מחיר כבד על המשבר.
להערכת גורמים ביטחוניים,הבעיה הגדולה ביותר עבור טהרן היא האפשרות שהלחץ האמריקני יפגע בהכנסות הנפט, שהוא עורק החיים הכלכלי של של המשטר.
סין היא הקונה המרכזית של הנפט האיראני, אך גם לשם החלו להגיע סימני לחץ. משלוחי הנפט האיראני לסין ירדו לכ-534 אלף חביות ביום באוגוסט, לעומת 823 אלף חביות ביום ביולי.
אם הירידה הזאת תימשך, משמעותה אינה רק פחות הכנסות למדינה.
פחות נפט פירושו פחות מטבע חוץ, פחות יכולת לממן יבוא, פחות יכולת לייצב את המטבע ופחות משאבים למימון המנגנון המדינתי והמערכת האזורית שבנתה איראן במשך שנים.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, עבור המשטר האיראני, המערכה הכלכלית מול ארה"ב היא למעשה מאבק על יכולת ההישרדות שלו.
אולי הסימן המעניין ביותר לכך שהמשבר הכלכלי מטריד את הנהגת איראן הגיע דווקא מתוך המערכת הפוליטית.
יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף אמר בפגישה השבוע עם כלכלנים עיראקים ואיראנים בבגדאד כי גם אם איראן תהיה חזקה מבחינה צבאית, אם העם יהיה רעב ולא תהיה פעילות פיננסית, צמיחה כלכלית וייצור לאומי, איראן לא תוכל להחזיק מעמד.
לדברי גורמים ביטחוניים, עצם ההכרה בכך שכוח צבאי אינו מספיק כאשר הציבור מתקשה להתקיים היא משמעותית.
היא מלמדת שההנהגה האיראנית מבינה שהאיום אינו נמצא רק מחוץ לגבולות המדינה. הוא עלול להתפתח בתוך החברה האיראנית עצמה.
האם "מהפכת הרעבים" אפשרית?
כאן מגיעה השאלה הגדולה, האם קריסת המטבע והידרדרות תנאי החיים יכולות להצית גל מחאה רחב שיערער את המשטר?
להערכת גורמים ביטחוניים,התשובה אינה חד משמעית.
איראן כבר חוותה גלי מחאה שנולדו ממשברים כלכליים. עליית מחירי הדלק, האינפלציה, האבטלה וקריסת המטבע הוציאו בעבר אזרחים לרחובות.
אבל המשטר האיראני למד גם כיצד להתמודד עם מחאות כאלה.
הוא עושה שימוש בשילוב של סיוע כלכלי, מנגנוני ביטחון, דיכוי ממוקד, הגבלות על התקשורת והאינטרנט והפעלת לחץ על מוקדי המחאה.
לכן משבר כלכלי לבדו אינו מספיק כדי להביא להפלת המשטר.
מה שעלול להיות מסוכן עבור טהרן הוא הצטברות של כמה משברים בעת ובעונה אחת.
לדברי גורמים ביטחוניים, הסכנה האמיתית אינה רק שהאיראנים יהיו עניים יותר,הסכנה היא שהציבור יגיע למסקנה שהמשטר אינו מסוגל עוד לספק את צורכי החיים הבסיסיים.
כאשר מטבע קורס, מחירי המזון מזנקים, ההכנסות נשחקות, האבטלה גוברת והמדינה מתקשה לממן יבוא השאלה הכלכלית הופכת בהדרגה לשאלה פוליטית.
הציבור עלול להתחיל לשאול מדוע המדינה משקיעה משאבים עצומים בבניית כוח צבאי, בטילים, בתוכניות אסטרטגיות ובתמיכה בבעלי בריתה באזור, בעוד שהאזרח מתקשה לקנות מזון.
זהו קו שבר רגיש במיוחד עבור המשטר.
התחזיות הכלכליות של איראן אינן מעודדות.
על פי נתונים שיוחסו לקרן המטבע הבינלאומית, הכלכלה האיראנית צפויה להתכווץ בכ־5.4% במהלך 2026, בעוד שהאינפלציה עלולה להתקרב ל־70%.
אם הנתונים האלה יתממשו, איראן תידרש להתמודד עם שילוב הרסני, מיתון עמוק לצד אינפלציה גבוהה.
במצב כזה, גם צעדים כלכליים של הממשלה עלולים להיות מוגבלים מאוד.
הזרמת כסף למשק עלולה להחריף את האינפלציה. סבסוד מוצרי יסוד דורש משאבים שהולכים ואוזלים. ניסיון לתמוך במטבע דורש יתרות מטבע חוץ.
כלומר, המשטר עלול למצוא את עצמו במלכוד, כדי להרגיע את הציבור הוא זקוק לכסף, אבל הלחץ האמריקני על מקורות ההכנסה מקטין בדיוק את המשאבים הדרושים לו.
למרות כל זאת, להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, עדיין מוקדם לדבר על "מהפכת רעבים" באיראן.
המשטר האיראני אינו עומד בפני קריסה מיידית. יש לו מנגנוני ביטחון חזקים, ניסיון רב בדיכוי מחאות ויכולת מסוימת להסתגל לתנאים כלכליים קשים.
אבל המציאות משתנה כאשר המשבר הכלכלי אינו אירוע זמני אלא תהליך מתמשך.
אם הריאל ימשיך לאבד מערכו, אם מחירי המזון ימשיכו לזנק, אם יצוא הנפט ימשיך להצטמצם ואם הסנקציות האמריקניות יפגעו בערוצי המסחר והפיננסים , הלחץ על המשטר יגדל.
השאלה המרכזית תהיה האם חוסר שביעות הרצון יהפוך לתנועה עממית רחבה, והאם המשטר יצליח לדכא אותה לפני שתתפשט.
המבחן של המשטר האיראני
העימות בין וושינגטון לטהרן נכנס אפוא לשלב חדש.
ארה"ב מנסה לפגוע באיראן דרך הכלכלה, בעוד שטהרן מנסה להוכיח שהמשטר מסוגל לשרוד גם תחת לחץ קיצוני.
אבל הפעם המערכה אינה מתרחשת רק בין ממשלות,היא מתחילה להגיע ישירות אל הציבור האיראני.
וזו אולי הסכנה הגדולה ביותר עבור המשטר.
איראן הצליחה במשך שנים לשרוד סנקציות, מלחמות ולחצים בינלאומיים. אבל משטר יכול להתמודד עם אויב חיצוני במשך שנים , קשה הרבה יותר להתמודד עם ציבור שמרגיש שאין לו מה להפסיד.
לכן השאלה אם תפרוץ באיראן "מהפכת רעבים" אינה שאלה של מחיר האורז או שער הדולר בלבד.
לדברי גורמים ביטחוניים, השאלה היא האם המשבר הכלכלי יצליח סוף סוף להפוך את הכאב האישי של מיליוני איראנים לכוח פוליטי מאורגן נגד המשטר.
אם זה יקרה, המערכה הכלכלית של הנשיא טראמפ נגד איראן עלולה להפוך, בלי שהתכוון לכך בהכרח, ממערכה נגד כלכלת איראן למבחן הגדול ביותר שניצב בפני יציבות המשטר מבפנים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
