גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ארה"ב וישראל עוקבות מקרוב אחר המערכה הסעודית המתחדשת בתימן, אך מעדיפות שלא להופיע פיזית בחזית.
לדבריהם, יש לכך שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא ששתיהן חוששות מכישלון נוסף מול החות׳ים בתימן, הן אינן מעוניינות להיות מזוהות עם מערכה נוספת שתסתיים ללא הכרעה, לאחר שכבר הפעילו בעבר כוח צבאי משמעותי נגד החות׳ים ולא הצליחו להביא להכרעתם.
הסיבה השנייה היא מדינית, מעורבות גלויה של ארה"ב וישראל עלולה להקל על החות׳ים להציג את המלחמה כמלחמה נגד ישראל וארה"ב, ובכך לחזק את הלגיטימציה שלהם בזירה התימנית והאזורית.
מבחינת וושינגטון וירושלים, עדיף שסעודיה תישא באחריות למערכה ותנסה להציג אותה כמאבק ערבי ואזורי נגד האיום החות׳י.
מבחינת ישראל, לתוצאות המערכה יש משמעות ישירה. החות׳ים ממשיכים להחזיק ביכולת להשפיע על הביטחון הימי בים האדום ובאזור באב אלמנדב. לכן השאלה אינה רק אם סעודיה תצליח לפגוע בתשתיות החות׳ים, אלא האם היא תצליח לשנות את מאזן הכוחות באזור ולהרחיק את האיום החות׳י מנתיבי השיט האסטרטגיים.
לדברי הגורמים הביטחוניים,הסכנה הגדולה עבור סעודיה היא שהמערכה החדשה תהפוך למלחמת התשה נוספת. הפצצות מהאוויר יכולות לגרום נזק לחות׳ים, אך הניסיון מהשנים האחרונות מלמד כי קשה מאוד להביא את הארגון להכרעה באמצעות כוח אווירי בלבד,החות'ים מחופרים עמוק בקרקע וכך גם אמצעי הלחימה שלהם, הטילים הבליסטיים והכטב"מים.
סעודיה כבר ניהלה מלחמה ממושכת נגד החות׳ים במשך שמונה שנים, ובסופו של דבר לא הצליחה להשיג הכרעה צבאית. גם ארה"ב וישראל הפעילו בעבר כוח אווירי משמעותי נגד החות׳ים, ישראל חיסלה מהאוויר את מרבית חברי הממשלה החות'ית אך גם המערכות הללו לא הביאו להכרעת הארגון.
השאלה המרכזית היא לכן מה יכולה סעודיה להשיג באמצעות מערכה אווירית חדשה, שלא הושג במערכות הקודמות.
כאן נכנס לתמונה הסכם מכה, שבאמצעותו מנסה סעודיה להרחיב את בסיס התמיכה במערכה וליצור מסגרת אזורית רחבה יותר, אולם דווקא מעורבותן של טורקיה ופקיסטן עלולה להתגלות כמוגבלת.
הזירה המרכזית של המלחמה נמצאת בתוך תימן ולא בשטח סעודיה. החות׳ים אמנם תוקפים מטרות סעודיות באמצעות טילים וכטב״מים, ובהן מתקני נפט, בסיסים צבאיים, שדות תעופה וספינות, אך מבחינתם מדובר בתגובה ישירה להפצצות ולמצור הסעודי על תימן.
לכן, אם המערכה תתרחב, אומרים גורמים ביטחוניים, טורקיה ופקיסטן עלולות למצוא את עצמן בפני דילמה. מצד אחד, הן יכולות לסייע בהגנה על שטח סעודיה במסגרת הסכם מכה. מצד שני, השתתפות בהתקפות על שטח תימן כבר עלולה להיחשב ככניסה ישירה למלחמה, ולחשוף אותן לתגובה מצד החות׳ים ואולי גם מצד איראן ובעלות בריתה.
אם טורקיה ופקיסטן יגבילו את השתתפותן להגנה על שטח סעודיה, ריאד תישאר למעשה עם אותה בעיה בסיסית, כיצד להביס כוח חות׳י מגובש בתוך תימן, כאשר המחנה המקומי המתנגד לו מפוצל ואינו פועל תחת פיקוד אחד.
לדברי גורמים מדיניים, מבחינת פקיסטן, מדובר במלכוד של ממש, איסלאמאבאד כבר נאלצה להתמודד בעבר עם השאלה האם להצטרף למלחמה הסעודית בתימן. בשנת 2015 הצביע הפרלמנט הפקיסטני פה אחד נגד שליחת חיילים פקיסטנים לתימן במסגרת הקואליציה שהובילה אז סעודיה.
גם כיום, אורמים הגורמים המדיניים, קשה להניח שפקיסטן תהיה מעוניינת להסתבך במלחמה קרקעית בתימן. הצטרפות מלאה למערכה עלולה לחשוף את הכוחות הפקיסטניים, את האינטרסים שלה ואפילו את שטחה לתגובה מצד החות׳ים ובעלות בריתם.
טורקיה ניצבת בפני דילמה דומה. קיימת במדינה התנגדות למעורבות במלחמה בתימן, ולכן סביר יותר שאנקרה תעדיף תפקיד מוגבל, שיתמקד בהגנה על סעודיה ולא בהשתתפות ישירה במערכה בתוך תימן.
מעבר לשאלת המעורבות הטורקית והפקיסטנית, לסעודיה יש בעיה עמוקה יותר. הכוחות המקומיים שעליהם היא נשענת בתוך תימן אינם מהווים כוח מאוחד ומגובש.
המחנה המתנגד לחות׳ים מורכב ממספר פלגים בעלי אינטרסים שונים ולעיתים מנוגדים. חלקם נאמנים לסעודיה, אחרים לאיחוד האמירויות, וישנם גם כוחות המזוהים עם מפלגת אל-אצלאח ועם גורמים דרומיים הדורשים עצמאות.
הניסיון מלמד כי היריבויות בין הפלגים הללו עלולות להיות משמעותיות לא פחות מהמאבק שלהם נגד החות׳ים.
החות׳ים, לעומת זאת, מציגים עצמם ככוח מגובש יותר. במשך השנים הם הצליחו לבסס לעצמם מעמד בקרב חלקים מהאוכלוסייה והשבטים, תוך הצגת המלחמה כמאבק הגנתי וכמאבק נגד התערבות זרה.
זהו אחד היתרונות המשמעותיים של החות׳ים, גם כאשר הם סופגים מכות קשות, הם אינם נדרשים להתמודד עם אותה מערכת של יריבויות פנימיות שמאפיינת את המחנה המתנגד להם.
מבחן הסכם מכה יהיה לכן לא בחתימה עליו ולא בהצהרות הפוליטיות שנלוו אליו,אומרים גורמים ביטחוניים, אלא ברגע שבו סעודיה תבקש מטורקיה ומפקיסטן לשלם מחיר צבאי אמיתי ולהיכנס למלחמה בתוך תימן.
אם שתי המדינות יסתפקו בהגנה על סעודיה, המשמעות תהיה שההסכם מוגבל הרבה יותר מכפי שריאד הייתה רוצה להציג. אם הן ייכנסו למערכה בתוך תימן, הן עלולות למצוא את עצמן בתוך מלחמה שממנה ניסו במשך שנים להתרחק.
עבור סעודיה, זהו המבחן האמיתי, השאלה אינה אם ניתן לפתוח במערכה נוספת נגד החות׳ים, אלא אם הפעם יש לריאד אסטרטגיה שתוכל להביא להכרעה.
אם התשובה תהיה שלילית, המערכה החדשה עלולה להפוך לעוד פרק במלחמה הארוכה בתימן, שבה סעודיה משקיעה משאבים וכוח, אך מתקשה לשנות את מאזן הכוחות בשטח.
מבחינת ישראל וארה"ב, גם תוצאה כזאת תהיה בעלת משמעות. כישלון סעודי יחזק את מעמד החות׳ים ויאפשר להם להמשיך להחזיק ביכולת לאיים על סעודיה, על נתיבי השיט בים האדום ועל באב אלמנדב. לכן, גם אם וושינגטון וירושלים מעדיפות להישאר מאחור, הן עוקבות מקרוב אחר המערכה וממתינות לראות אם ריאד מצאה הפעם את הדרך לשבור את הקיפאון בתימן.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
