גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי איראן נערכת לאפשרות של חידוש המלחמה מול ארה"ב וישראל בשבועות הקרובים.
לפי הערכות אלה, טהראן הצליחה לשקם חלק ניכר ממלאי הטילים הבליסטיים שלה והיא ממשיכה לפעול להרחבתו, כחלק מההיערכות לעימות צבאי נוסף.
עם זאת, ההכנות הצבאיות אינן מעידות בהכרח כי ההנהגה האיראנית כבר קיבלה החלטה לפתוח במלחמה, אלא גם על רצונה לשפר את יכולת ההרתעה שלה ולחזק את מעמדה במקרה שהמגעים המדיניים ייכשלו.
גורמים מדיניים בכירים בישראל מעריכים כי התיאום בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע לאפשרות של הסלמה מול איראן נמשך, אך לפי שעה טראמפ אינו מעוניין להיגרר למלחמה נוספת לפני הבחירות לקונגרס האמריקאי ב־3 בנובמבר.
הממשל האמריקאי מביא בחשבון גם את ההשלכות הכלכליות של עימות ממושך, ובכללן האפשרות לעלייה במחירי הנפט ולפגיעה בשווקים.
על רקע זה, בישראל עוקבים אחר האפשרות שאיראן תנסה ליזום מהלך צבאי מקדים, עוד לפני הבחירות בישראל ובארה"ב.
מבחינת טהראן, פעולה כזאת עשויה להיתפס כדרך לשבש את התוכניות של יריביה, להמחיש את יכולותיה הצבאיות ולהעלות את מחירו של עימות עתידי.
מנגד, תקיפה יזומה עלולה להעניק לארה"ב ולישראל עילה לפעולה רחבת היקף נגד יעדים צבאיים, גרעיניים וכלכליים באיראן.
בצמרת האיראנית מתנהל ויכוח בשאלה אם מלחמה נוספת היא תרחיש בלתי נמנע, או שמא ריכוז הכוחות האמריקאיים והאיומים מצד וושינגטון נועדו בעיקר להפעיל לחץ על המשטר ולהביא אותו לוויתורים במשא ומתן.
לפי הערכות הגורמים הביטחוניים המתייחסות למחלוקת בצמרת האיראנית, מחנה אחד סבור כי עימות צבאי נוסף הוא אפשרות קרובה וכי יש להיערך אליו בהתאם.מחנה אחר מעריך כי טראמפ עשוי להעדיף בשלב זה מדיניות של לחץ מרבי, הכוללת החרפת סנקציות, פגיעה בהכנסות איראן והפעלת לחץ כלכלי וימי, מבלי להסתכן במלחמה ממושכת.
ההבדל בין שתי הגישות נוגע גם לאופן שבו איראן צריכה להתמודד עם הלחץ האמריקאי,מצד אחד, המשטר מבקש להימנע ממלחמה שעלולה לפגוע קשות בתשתיותיו, ביכולותיו הצבאיות ובמעמדו האזורי. מצד אחר, הוא חושש כי ויתורים משמעותיים בתנאים שמציבה וושינגטון יתפרשו ככניעה ויעודדו את ארה"ב להמשיך ולהקשיח את דרישותיה.
לפי הערכות הגורמים הביטחוניים בדבר הלך הרוח במערכת הביטחונית והמדינית האיראנית, החשש מפני מלחמה נוספת גובר, אך אין פירוש הדבר שהאפשרות להסדר מדיני נזנחה. המחלוקת נוגעת בעיקר לשאלה אם ניתן להגיע להסכם בתנאים שאיראן מסוגלת לקבל, או שהפערים בין הצדדים כה עמוקים עד כי העימות הצבאי יהפוך בסופו של דבר לחלופה המרכזית.
הפערים בין טהראן לוושינגטון נותרו משמעותיים. איראן אינה מוכנה לקבל את מלוא דרישותיה של ארה"ב, ואילו הממשל האמריקאי אינו מוכן להסתפק בהסדר מאוזן יותר, בדומה למתווה שנדון בשיחות באסלאמאבאד. כל עוד שני הצדדים דבקים בעמדותיהם, גם המשך המגעים אינו מבטיח פריצת דרך.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן אמר כי טהראן העבירה את הצעותיה לארה"ב, קיבלה הצעות נגדיות והשיבה עליהן באמצעות תיקונים. לדבריו, המגעים נמשכים בעזרת מתווכים. הדברים מעידים כי ערוץ התיווך המדיני נותר פעיל, אך אין בהם כדי להצביע על הסכמה קרובה בין הצדדים או על נכונות איראנית לקבל את התנאים האמריקאיים.
במקביל, באיראן נערכים לאפשרות שהמלחמה הבאה תהיה רחבה יותר מהעימות הקודם ותכלול תקיפות נגד תשתיות גרעיניות, מתקני אנרגיה ויעדים צבאיים נוספים, לצד ניסיונות לחסל בכירים במשטר. מבחינת טהראן, האיום אינו מוגבל לפגיעה במתקנים צבאיים בלבד, אלא כולל גם פגיעה ביכולת של המשטר להמשיך לתפקד ולממן את פעילותו.
איראן מצדה מאיימת כי במקרה של מלחמה נוספת היא לא תגביל את תגובתה לזירה אחת, וכי העימות עלול להתפשט ברחבי האזור ולהימשך זמן רב.
האיום נועד להבהיר לוושינגטון כי תקיפה באיראן עלולה לגרור תגובה רחבה ולהפוך למערכה שקשה לשלוט בה או לסיים במהירות.
עם זאת, אין ודאות שהאיום הזה ירתיע את הממשל האמריקאי אם יגיע למסקנה כי המשך הלחץ הצבאי והמדיני אינו משיג את מטרותיו.
גם רוסיה ממשיכה למלא תפקיד בזירה המדינית. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר בפסגת חבר המדינות העצמאיות בטורקמניסטן כי העימות עם איראן לא החל באשמת טהראן. דבריו מבטאים תמיכה מדינית בעמדה האיראנית, אך אינם מהווים התחייבות רוסית להתערבות צבאית במקרה של חידוש המלחמה, מוסקבה עשויה לנסות למלא תפקיד פעיל בקידום סיום העימות, אם תזהה בכך הזדמנות לחזק את מעמדה האזורי והבינלאומי.
הקרמלין מסר כי פזשכיאן לא העביר מסר מטעם פוטין לנשיא טראמפ. ההבהרה ממחישה כי למרות הקשרים בין מוסקבה לטהראן, אין בשלב זה סימן ברור לכך שרוסיה פועלת כמתווכת ישירה בין הצדדים או מחזיקה ביכולת להבטיח הסדר.
טראמפ אמר בשבוע שעבר כי ארה"ב לא תתקוף את איראן לפני הבחירות לקונגרס ב־3 בנובמבר, עם זאת, פרשנים אמריקאים העלו את האפשרות שההצהרה נועדה גם להרגיע את השווקים ולמנוע עלייה במחירי האנרגיה. לכן, אין ודאות שהצהרה זו מבטיחה כי האפשרות הצבאית ירדה מהפרק, במיוחד אם המגעים המדיניים ייקלעו למבוי סתום או אם יתרחש אירוע שיחייב תגובה אמריקאית.
איראן ניצבת אפוא בפני דילמה אסטרטגית מורכבת. היא מבקשת למנוע מלחמה בלי להיכנע לדרישות האמריקאיות, ובמקביל לשכנע את וושינגטון כי מחיר המערכה הבאה יהיה גבוה וממושך. לשם כך היא ממשיכה לשקם את יכולותיה הצבאיות, להרתיע את יריביה ולשמור על ערוצי התיווך המדיני.
אלא שאסטרטגיה המבוססת על איום בהסלמה אינה מבטיחה שטראמפ ייסוג מדרישותיו, והמשך המגעים אינו מבטיח שטהראן תסכים לפשרות הנדרשות. ככל שהפערים בין הצדדים יישארו עמוקים, אומרים גורמים ביטחוניים,כך תגבר הסכנה שההיערכות הצבאית תהפוך לעימות בפועל. השאלה המכרעת היא אם וושינגטון וטהראן יגיעו למסקנה שהמשך המלחמה יסכן את יעדיהן יותר מהפשרה, או שכל אחת מהן תאמין כי ביכולתה להשיג באמצעות לחץ נוסף את מה שלא הצליחה להשיג בשולחן המשא ומתן.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
