ב־21 באוקטובר נחתם בדוחה, בירת קטאר, מזכר הבנות רב־צדדי בשם "בדר", בהשתתפות טורקיה, קטאר, פקיסטן ואינדונזיה. על ההסכם חתמו משרדי ההגנה של ארבע המדינות, לצד הגוף הפקיסטני האחראי לייצור ביטחוני והנשיאות הטורקית לתעשיות הביטחוניות.
על פי ההודעה הרשמית של סוכנות הידיעות הקטארית, ההסכם נועד לקדם שיתוף פעולה בייצור ביטחוני, לחזק את היכולות של המדינות המשתתפות ולהרחיב את שיתוף הפעולה בהכשרה צבאית טכנית, במחקר ובפיתוח.
ההסכם נועד גם לאפשר לכל מדינה לתרום את יתרונותיה לתעשייה הביטחונית המשותפת, לפתח יכולות ייצור ולספק מענה לצורכיהן של מדינות ידידותיות ובעלות ברית.
השם "בדר", שפירושו בערבית ירח מלא, נבחר כדי לסמל את ההשלמה ההדדית בין היכולות של ארבע המדינות. ההודעה הרשמית אף ציינה כי מדינות ידידותיות נוספות יוכלו להצטרף בעתיד, בהתאם לקריטריונים שיוסכמו בין ארבע החברות המייסדות.
ההסכם נחתם בתקופה של חוסר יציבות אזורי, על רקע המלחמה עם איראן והחשש מפני שיבושים באספקת נשק ומפני תלות יתר בספקיות ביטחוניות חיצוניות.
לפי ניתוח שפורסם ברשת אל-ג'זירה, ההתקרבות בין ארבע המדינות משקפת מגמה רחבה יותר של מדינות המבקשות להרחיב את מעגל השותפויות הביטחוניות שלהן ולחזק את היכולת לייצר ולתחזק מערכות נשק באופן עצמאי יותר.
אין פירוש הדבר שהמדינות המשתתפות מבקשות לנתק את קשריהן עם ארה"ב או להקים ברית המכוונת נגדה. מדובר בניסיון להגדיל את מרחב הפעולה שלהן, לצמצם תלות בשרשראות אספקה חיצוניות ולפתח יכולות מקומיות, תוך שמירה על שותפויות קיימות.
קטאר, למשל, ממשיכה לקיים קשרים ביטחוניים הדוקים עם וושינגטון, ואילו טורקיה מבקשת לחזק את עצמאותה הטכנולוגית והביטחונית גם במסגרת חברותה בנאט"ו.
טורקיה היא אחת השחקניות המרכזיות ב"הסכם בדר", בזכות תעשיית הנשק שפיתחה והקשרים הביטחוניים והתעשייתיים שהיא מקיימת עם יתר המדינות המשתתפות. עם זאת, בהודעות הרשמיות על חתימת ההסכם לא צוין מי יזם את המהלך.
בשנים האחרונות בנתה אנקרה תעשייה ביטחונית בעלת יכולות בתחומים שונים, ובהם כטב"מים, כלי רכב משוריינים, ספינות ומערכות אלקטרוניות. היא גם מקדמת פרויקטים משותפים עם מדינות המעוניינות לרכוש ידע, להעביר חלק מהייצור לשטחן ולפתח תעשייה מקומית.
עם קטאר יש לטורקיה שיתופי פעולה ביטחוניים ותעשייתיים, ובהם מיזמים לייצור ולהרכבה של מערכות נשק. עם פקיסטן היא מקדמת פרויקט לבניית ספינות מלחמה, שבמסגרתו חלק מהספינות נבנות בטורקיה וחלקן בפקיסטן, תוך העברת ידע ויכולות ייצור. גם עם אינדונזיה קיימים פרויקטים משותפים בתעשייה הביטחונית, ובהם פיתוח וייצור של כלי רכב משוריינים.
לדברי גורמים ביטחוניים, ההסכם החדש עשוי להרחיב את שיתופי הפעולה הקיימים וליצור מסגרת משותפת שתקל על פיתוח פרויקטים נוספים. במקום שכל מדינה תנהל בנפרד את קשריה עם ספקיות הנשק ועם השותפות התעשייתיות שלה, המסגרת הרב צדדית עשויה לאפשר תיאום, שיתוף ידע, חלוקת משימות והרחבת הייצור.
לכל אחת מארבע המדינות עשוי להיות תפקיד שונה במערכת הזאת. טורקיה מביאה עמה ניסיון תעשייתי וטכנולוגי ויכולת לפתח ולשלב מערכות נשק. פקיסטן מביאה ניסיון בייצור ביטחוני, כוח אדם מקצועי ושוק מקומי גדול. אינדונזיה מבקשת להרחיב את יכולות הייצור המקומיות שלה ולהפחית את תלותה ברכש חיצוני. קטאר, בעלת משאבים כספיים משמעותיים, יכולה לספק השקעות וליצור ביקוש למערכות ולמיזמים ביטחוניים.
להערכת גורמים ביטחוניים, היתרון האפשרי מבחינת כל המשתתפות הוא כלכלי וביטחוני גם יחד. שיתוף פעולה בייצור עשוי להוזיל עלויות, לאפשר העברת ידע וטכנולוגיה, להכשיר כוח אדם וליצור מקומות עבודה. מבחינה אסטרטגית, הוא עשוי להעניק למדינות המשתתפות שליטה רבה יותר בתחזוקת מערכות הנשק שלהן ובאספקת חלקי חילוף, ולהקטין את חשיפתן להגבלות יצוא או לשיבושים באספקה בזמן משבר.
"הסכם בדר" אינו עומד לבדו, באוגוסט נחתם הסכם הגנה משותף בין סעודיה, פקיסטן וטורקיה, המכונה "הסכם מכה". לפי הדיווחים, ההסכם הזה כולל התחייבות להגנה הדדית במקרה של התקפה על אחת המדינות החברות. באוקטובר הועבר ההסכם הטורקי לאישור הפרלמנט.
חשוב להבחין בין שני המהלכים. הסכם מכה עוסק בשיתוף פעולה צבאי ובהתחייבות ביטחונית הדדית, ואילו "הסכם בדר" מתמקד בתעשיות הביטחוניות, בייצור, בהכשרה ובמחקר ופיתוח.
העובדה שטורקיה ופקיסטן שותפות בשני ההסכמים עשויה ליצור חיבור בין היכולות התעשייתיות לבין שיתוף הפעולה הביטחוני, אך אין להסיק מכך שהסכם בדר עצמו כולל התחייבות צבאית להגן על אחת המדינות במקרה של מלחמה.
מבחינת ישראל, אומרים גורמים ביטחוניים, התפתחויות אלה מחייבות מעקב אחר התגבשותם של קשרים ביטחוניים חדשים בין מדינות המזרח התיכון ואסיה.
טורקיה, פקיסטן וקטאר מקיימות קשרים שונים עם ישראל, והעמקת שיתוף הפעולה ביניהן עשויה להשפיע בעתיד על מאזן היכולות באזור, מבחינת ישראל הן מהוות את הציר הסוני החדש ששואף למלא את החלל שיווצר לאחר שהציר השיעי בראשות איראן יקרוס באופן סופי. עם זאת, אין בהודעה הרשמית על "הסכם בדר" הצהרה שהוא מכוון נגד ישראל.
כרגע נראה כי המשמעות המרכזית של הסכם בדר היא אפוא בניית מסגרת לשיתוף פעולה ביטחוני-תעשייתי בין ארבע מדינות בעלות צרכים ויכולות משלימים. אם ההסכם יתורגם לפרויקטים מעשיים, הוא עשוי להעמיק את הקשרים ביניהן ולחזק את עצמאותן בתחום הייצור הביטחוני.
בשלב זה, עם זאת, טרם פורסמו פרטים מלאים על פרויקטים משותפים שיבוצעו במסגרתו, על היקף ההשקעות או על לוח הזמנים ליישומו.
לכן מוקדם לקבוע עד כמה יהפוך ההסכם למסגרת אסטרטגית רחבה, מעבר להצהרת הכוונות ולשיתופי הפעולה הקיימים.
הערה:פורספ לראושנה ב"אפוק"
