הסכם ההגנה בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, המכונה "הסכם מכה, מתחיל להיתפס בישראל לא כעוד מהלך דיפלומטי בין מדינות מוסלמיות, אלא כאירוע אסטרטגי שעלול לשנות בהדרגה את מאזן הכוחות במזרח התיכון, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
לדבריהם, בישראל כבר מתחילים לגבש מענה בשורה של צעדים, חיזוק הקשרים הביטחוניים והמודיעיניים עם הודו מול פקיסטן, העמקת השותפות עם יוון וקפריסין מול טורקיה וניסיון לנצל את המחלוקות בין סעודיה לאיחוד האמירויות כדי לבלום את התחזקותה האזורית של ריאד.
אולם, החשש המרכזי בירושלים הוא שברית ההגנה המשולשת החדשה תהפוך לגרעין של מסגרת אזורית רחבה יותר, שאליה יצטרפו בעתיד מצרים ומדינות ערביות ומוסלמיות נוספות.
בתרחיש כזה, ישראל עלולה למצוא את עצמה מול גוש אזורי עצמאי, בעל יכולות צבאיות, כלכליות ואסטרטגיות משמעותיות, שאינו נשען בהכרח על ארה"ב ואינו רואה בעליונות הצבאית הישראלית נכס אזורי.
זהו השינוי שמדאיג כיום את מקבלי ההחלטות בישראל, אומר גורם מדיני בכיר.
החשש הישראלי דוחף את המערכת המדינית לנסות ולבנות מערכת של בריתות נגדיות שתאזן את הציר הסוני החדש.
מול פקיסטן,ישראל פועלת להעמקת שיתוף הפעולה עם הודו בתחום הביטחוני, המודיעיני והכלכלי.
מול טורקיה, ישראל מבקשת לחזק את הציר עם יוון וקפריסין, שהפך בשנים האחרונות לאחד העוגנים המרכזיים של ההתבססות הישראלית במזרח הים התיכון. מול סעודיה מנסה ירושלים לשמר את היחסים עם איחוד האמירויות ולהשתמש במחלוקות בין אבו דאבי לריאד כדי למנוע היווצרות חזית סעודית-טורקית רחבה.
גורם מדיני בכיר אומר כי ציר ההתנגדות השיעי בראשות איראן נחלש והציר הסוני מתחזק ולכן ישראל צריכה למצוא מענה ולהתחיל ולייצר בריתות חלופיות עם יוון וקפריסין ועם הודו ואיחוד האמירויות.
לדבריו, ישראל חייבת להקים סביבה מערכת של שותפויות אסטרטגיות שמטרתה למנוע שינוי דרמטי במאזן הכוחות. גורמים מדיניים בכירים מביעים חשש שהסכם מכה יהפוך בהדרגה למערכת ביטחון אזורית עצמאית, שתוכל להתפתח למעין גוש שלישי במזרח התיכון, לא הציר האיראני, לא הברית האמריקנית-ישראלית, אלא מסגרת מוסלמית עצמאית שבה סעודיה, טורקיה ופקיסטן הן הכוחות המובילים.
אם לכך יצטרפו מדינות נוספות, ובראשן מצרים, משמעות הדבר תהיה שינוי עמוק במאזן האזורי.
הבעיה מבחינת ישראל אינה רק גודל הצבאות של המדינות שמרכיבות את הברית הביטחונית החדשה, היא נעוצה בשילוב בין היכולות הצבאיות.
לטורקיה יש את הצבא השני בגודלו בנאט"ו ותעשייה ביטחונית מתקדמת, לפקיסטן יש צבא גדול ויכולת גרעינית. סעודיה מביאה לברית עוצמה כלכלית, משאבי אנרגיה ומעמד מרכזי בעולם הערבי והמוסלמי.
השילוב בין שלושתן עשוי להיות משמעותי הרבה יותר מסכום היכולות של כל אחת מהן בנפרד.
מבחינת ישראל, השאלה החשובה ביותר כעת אינה מדוע מצרים לא הצטרפה להסכם, אלא האם ומתי היא תצטרף אליו.
מצרים מחזיקה בצבא גדול, באוכלוסייה עצומה, במיקום גיאו-אסטרטגי מרכזי ובגבול ישיר עם ישראל. היא גם המדינה הערבית המרכזית ביותר מבחינה היסטורית ופוליטית.
הצטרפות מצרית להסכם מכה עלולה להפוך את המשוואה.
היא לא רק תגדיל את העוצמה הצבאית של הברית, אלא תעניק לה לגיטימציה ערבית רחבה ותהפוך אותה למוקד משיכה למדינות נוספות.
מנקודת המבט הישראלית, זהו התרחיש שעלול להפוך את הסכם מכה מברית הגנה מוגבלת למבנה אזורי חדש.
ומה יהיה גורל האפשרות לנורמליזציה בין סעודיה לישראל נוכח ההתפתחויות האחרונות?
גורמים בכירים בירושלים אומרים כי האפשרות הזו הולכת ומתרחקת.
ישראל השקיעה בשנים האחרונות מאמצים רבים בקידום האפשרות שסעודיה תצטרף להסכמי אברהם. אלא שהמלחמה בעזה, המערכה מול איראן והתחזקות הציר הטורקי-סעודי-פקיסטני יצרו מציאות שונה.
מבחינת ישראל, הסכם מכה עשוי להיות סימן לכך שסעודיה מבקשת לבנות לעצמה מטריית ביטחון שאינה תלויה בישראל ואינה נשענת באופן בלעדי על ארה"ב וזהו שינוי משמעותי.
במשך שנים התבססה האסטרטגיה הישראלית על ההנחה שהאיום האיראני ידחוף את מדינות ערב המתונות להתקרב לישראל, אלא שהמלחמות האחרונות עשויות לייצר דווקא תוצאה הפוכה והיא התגבשות של מסגרת ביטחונית מוסלמית עצמאית.
שינוי נוסף הוא שטורקיה הופכת עכשיו לבעיה אסטרטגית עבור ישראל.
מאז המלחמה בעזה הידרדרו יחסי ירושלים ואנקרה לשפל חסר תקדים, ובמקביל הרחיבה טורקיה את השפעתה בסוריה.
בירושלים חוששים מהמשך ההתבססות הטורקית בסוריה ומהאפשרות שאנקרה תסייע בבנייתו מחדש של הצבא הסורי ואף תפרוס מערכות הגנה אווירית במדינה.
תרחיש כזה עלול להגביל את חופש הפעולה האווירי של ישראל בסוריה וליצור מציאות שבה כל עימות ישראלי-טורקי אינו עוד עימות בין שתי מדינות, אלא עימות מול מדינה העומדת בראש מסגרת אזורית רחבה יותר.
פקיסטן מוסיפה למשוואה מימד שונה לחלוטין והוא היכולת הגרעינית.
בישראל חוששים מהאפשרות שהקשרים בין איסלאמאבאד לריאד יעמיקו גם בתחום האסטרטגי. סעודיה מקדמת בשנים האחרונות תוכנית גרעין אזרחית, והקשר עם פקיסטן עשוי להעניק לה ידע, ניסיון ותשתית אסטרטגית שאינם קיימים כיום.
גם אם אין כל אינדיקציה לכך שסעודיה מבקשת כיום לפתח נשק גרעיני, עצם האפשרות של מטרייה גרעינית פקיסטנית מעל מדינות כמו סעודיה וטורקיה משנה את השיח האסטרטגי באזור.
לדברי גורמים ביטחוניים בכירים, המלחמה האחרונה והעימות הישיר עם טהראן המחישו למדינות המפרץ כי הן חשופות למלחמה אזורית שאינה בשליטתן. מכאן נובעת השאיפה שלהן ליצור מנגנון ביטחון משלהן.
מבחינה זו, הסכם מכה עשוי להיות ניסיון של המדינות המוסלמיות להקטין את תלותן בוושינגטון וליצור מנגנון אזורי שיאפשר להן להתמודד גם עם איראן וגם עם הסכנה של מלחמה נוספת באזור.
זו אכזבה גדולה עבור ישראל, ירושלים הייתה מעוניינת במשך שנים שמדינות ערב יראו בישראל חלק מהפתרון לאיום האיראני. הסכם מכה מעלה אפשרות אחרת והיא שהמדינות הללו ינסו לפתור את בעיות הביטחון שלהן בעצמן.
גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי אם הברית המשולשת תתחזק ותצליח לצרף אליה מדינות נוספות, היא עשויה להפוך בעתיד לאחד הגורמים האחראים על הביטחון והיציבות במזרח התיכון.
מבחינת וושינגטון, תרחיש כזה עשוי להיות דווקא נוח. הוא יאפשר לארה"ב לצמצם את נוכחותה הצבאית באזור ולהעביר חלק מהאחריות לבעלות בריתה המקומיות.
וזה רע עבור ישראל,ישראל נהנית כיום ממעמד ייחודי כבעלת הברית הצבאית המרכזית של ארה"ב במזרח התיכון. אם וושינגטון תוכל להישען על מסגרת מוסלמית אזורית שתספק חלק מהביטחון הקולקטיבי, מעמדה של ישראל כגורם מרכזי בסדר האזורי עלול להיחלש.
הערה:פרסם לראשונה ב"אפוק"
