הבחירות בארה״ב ובישראל, שהתקיימו בהפרש של שבוע בלבד, יצרו מציאות פוליטית חדשה, שעלולה להתברר כמכה כפולה לנשיא דונלד טראמפ ולראש הממשלה בנימין נתניהו, כך אומרים גורמים מדיניים בכירים.
טראמפ ספג תבוסה קשה כאשר הדמוקרטים השתלטו מחדש על שני בתי הקונגרס, ואילו נתניהו איבד את הרוב הפרלמנטרי שלו וניצב בפני מאבק מורכב על המשך שלטונו.
לכאורה מדובר בשני אירועים נפרדים, אך למעשה הם קשורים זה בזה, אומרים גורמים מדיניים, מערכת היחסים המיוחדת בין טראמפ לנתניהו הייתה אחד מעמודי התווך של מדיניות החוץ הישראלית בשנים האחרונות.
נתניהו נהנה מגיבוי נשיאותי יוצא דופן, ואילו טראמפ הציג את יחסיו עם ראש הממשלה הישראלי כהוכחה ליכולתו להשיג הישגים מדיניים וביטחוניים במזרח התיכון.
כעת, שני המנהיגים ניצבים בפני קשיים פוליטיים מבית, והדבר מעורר שאלות לגבי עתיד הברית ביניהם, ובעיקר לגבי מידת התמיכה שישראל תוכל להמשיך לקבל מוושינגטון.
טראמפ נענש בקלפי על מדיניותו
להערכת גורמים מדיניים,התבוסה הרפובליקנית בבחירות אמצע הקדנציה אינה רק מפלה מפלגתית. היא מבטאת הצבעת אי אמון רחבה במדיניותו של טראמפ, ובמיוחד באופן שבו ניהל את ענייני הכלכלה והמלחמה עם איראן.
יוקר המחיה, האינפלציה, מחירי האנרגיה והחשש מפני שחיקה כלכלית העסיקו את הבוחרים האמריקנים. המלחמה האמריקנית ישראלית נגד איראן הוסיפה לכך מימד משמעותי. טראמפ עצמו הודה כי המלחמה תרמה להפסד מפלגתו, אף שהבהיר כי אינו מתחרט על החלטותיו.
המשמעות היא שמחיר המלחמה לא נשאר רק בזירה הצבאית והמדינית. הוא הגיע גם אל משקי הבית האמריקניים, השפיע על מחירי האנרגיה והמוצרים והפך לשיקול בקלפי. הציבור האמריקני אותת לנשיא כי גם מדיניות חוץ תקיפה אינה פוטרת אותו מאחריות למחיר הכלכלי והחברתי שמשלמים אזרחי ארה״ב.
הדמוקרטים ניצלו את חוסר שביעות הרצון הזה והצליחו להחזיר לעצמם את השליטה בבית הנבחרים ובסנאט. לדברי גורמים מדיניים, הניצחון מעניק להם אפשרות להגביר את הפיקוח על ממשל טראמפ, לפתוח בחקירות, לעכב יוזמות חקיקה ולהקשות עליו לקדם את מדיניותו בשנתיים האחרונות לכהונתו.
עם זאת, אין פירוש הדבר שטראמפ איבד את סמכויותיו הנשיאותיות. הוא עדיין מחזיק בסמכות לנהל את מדיניות החוץ ואת המערכת הצבאית האמריקנית. אבל מעתה הוא יצטרך להתמודד עם קונגרס עוין יותר, שיכול להקשות עליו פוליטית ותקציבית ולחשוף את הממשל לביקורת מתמשכת.
עבד א-סייד, סמל לשינוי במפלגה הדמוקרטית
אחד הסיפורים הבולטים בבחירות היה ניצחונו של עבד א-רחמן א-סייד במרוץ לסנאט במדינת מישיגן.
א־סייד, מוסלמי אמריקני ממוצא מצרי, הפך למוסלמי הראשון שנבחר לסנאט האמריקני.
ניצחונו חשוב לא רק בשל זהותו האישית, אלא גם בשל המסר הפוליטי שהעביר. הוא התמודד על בסיס מצע פרוגרסיבי, מתח ביקורת חריפה על הסיוע הצבאי האמריקני לישראל והציג את מדיניות וושינגטון במזרח התיכון כאחד הנושאים המחייבים שינוי.
מסע הבחירות שלו היה רצוף התקפות, טראמפ ובכירים רפובליקנים ניסו להציג אותו כמועמד מסוכן בשל זהותו המוסלמית ועמדותיו הפוליטיות. גם המחלוקת עם היילי סטיבנס, יריבתו לשעבר בבחירות המקדימות, שהודיעה על תמיכתה במועמד הרפובליקני מייק רוג׳רס, הפכה את המרוץ למאבק חריף בתוך המפלגה הדמוקרטית.
אולם בסופו של דבר א-סייד ניצח. לדברי גורמים מדיניים,הישגו ממחיש כי מועמד יכול להחזיק בעמדות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל, להתמודד מול מסע הכפשות פוליטי ולהצליח להגיע לתפקיד בכיר במערכת הפוליטית האמריקנית.
אין להסיק מכך שכל המפלגה הדמוקרטית אימצה את עמדותיו, או שהניצחון שלו מבטיח שינוי מיידי במדיניות האמריקנית. עם זאת, הוא מבטא התחזקות של זרם פוליטי צעיר ופרוגרסיבי, שאינו מוכן לקבל עוד את התמיכה בישראל כעניין שאסור לערער עליו.
המסר הזה חשוב במיוחד לישראל, במשך שנים התבססה מדיניותה בוושינגטון על ההנחה שהתמיכה בה נהנית מהסכמה רחבה בשתי המפלגות. ההנחה הזאת הולכת ונשחקת, והצלחתם של מועמדים כמו א-סייד מעידה כי הביקורת על ישראל כבר אינה מוגבלת לחוגים שוליים במפלגה הדמוקרטית.
השינוי בדעת הקהל האמריקנית מדאיג את ישראל
מעבר לתוצאות הבחירות, קיימת מגמה עמוקה יותר שישראל אינה יכולה להתעלם ממנה: השינוי ביחס הציבור האמריקני לישראל ולמדיניות ממשלתה.
סקר של מרכז המחקר "פיו", אחד ממכוני המחקר החשובים והמוכרים בארה״ב בתחום דעת הקהל, החברה והפוליטיקה,שפורסם ביולי 2026, הצביע על ירידה בתדמית ישראל בקרב הציבור האמריקני.
שיעור האמריקנים שהביעו דעה חיובית על הישראלים ירד מ-67% בשנת 2022 ל-52% בשנת 2026. במקביל, שיעור בעלי הדעה השלילית על ממשלת ישראל עלה ל-62%.
הפער בין המפלגות בולט במיוחד, בקרב מצביעים המזוהים עם הדמוקרטים, רק 16% הביעו דעה חיובית על ממשלת ישראל, לעומת 51% בקרב הרפובליקנים. הנתונים מלמדים כי התמיכה בישראל הופכת יותר ויותר לסוגיה מפלגתית, וכי חלקים נרחבים במחנה הדמוקרטי מתרחקים מממשלת ישראל.
גורמים מדיניים מדגישים כי ביקורת על ממשלת ישראל אינה בהכרח התנגדות לישראל עצמה, וכי עמדות הציבור האמריקני מורכבות יותר מהחלוקה בין תומכים למתנגדים. אולם מבחינת ירושלים, המגמה מדאיגה משום שהיא עלולה להשפיע לאורך זמן על יחסי ישראל עם הדור הבא של מנהיגי המפלגה הדמוקרטית.
המלחמה בעזה, המלחמה עם איראן והוויכוח על השימוש בכספי משלם המסים האמריקני למימון מערכות צבאיות במזרח התיכון חיזקו את הביקורת הזאת. יותר ויותר קולות במפלגה הדמוקרטית דורשים לבחון מחדש את היקף הסיוע לישראל ואת התנאים שבהם הוא ניתן.
טראמפ מטיל פצצה: הפסקת הסיוע הצבאי לישראל
על רקע ההתפתחויות הללו הודיע טראמפ, ביום הבחירות בארה״ב ב-3 בנובמבר, כי ארצו תפסיק את הסיוע הצבאי השנתי לישראל, בהיקף של כארבעה מיליארד דולר, עד סוף 2026.
לדבריו, הוא ונתניהו כבר הגיעו להסכמה בנושא לפני כמה חודשים, משום שישראל היא מדינה חזקה ומפותחת שאינה זקוקה עוד לסיוע הזה. טראמפ הוסיף כי ארה״ב תמשיך לסייע לישראל במקרה הצורך ותאפשר לה לרכוש נשק אמריקני.
למרות שהמהלך תואם בין טראמפ לנתניהו, ההודעה עוררה דאגה במערכת הביטחון הישראלית, בעיקר משום שמזכר ההבנות הקיים בין שתי המדינות, שנחתם בשנת 2016, מבטיח לישראל סיוע שנתי של 3.8 מיליארד דולר עד שנת 2028. טראמפ לא הציג פרטים ברורים על האופן שבו ניתן יהיה להפסיק את הסיוע שנתיים לפני תום ההסכם.
מעבר לשאלה הכספית,אומרים גורמים ביטחוניים, יש כאן גם משמעות מדינית.
במשך שנים היה הסיוע הצבאי האמריקני ביטוי מוחשי למחויבות וושינגטון לביטחון ישראל. הוא אפשר לישראל לתכנן רכש ביטחוני ארוך טווח, להצטייד במערכות נשק מתקדמות ולשמור על יתרונה הצבאי באזור.
הפסקת הסיוע, אם אכן תיושם, תחייב את מערכת הביטחון הישראלית לבחון מחדש את תוכניות הרכש, את סדרי העדיפויות ואת מקורות המימון של ההתעצמות הצבאית. היא גם עלולה להקשות על ישראל לשמור על היקף הרכש האמריקני הקיים, במיוחד בתקופה שבה צה״ל נדרש להתאים את עצמו למציאות ביטחונית אזורית מורכבת.
עם זאת, חשוב להבחין בין הפסקת מענקי הסיוע לבין הפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני. טראמפ הבהיר כי מכירת נשק לישראל תוכל להימשך. גם שיתוף הפעולה המודיעיני, הטכנולוגי והצבאי אינו מתבטל אוטומטית בעקבות ההכרזה.
נראה שהממשל מבקש לקדם בהדרגה,בתיאום העם ישראל, מודל אחר, שבו ישראל תצמצם את התלות במענקים אמריקניים ותעמיק את השותפות בפיתוח מערכות נשק ובתעשיות הביטחוניות. מודל כזה עשוי להעניק לישראל יתרונות מסוימים, אך הוא אינו תחליף פשוט לסיוע הכספי הקיים.
נתניהו מאבד את המטרייה הפוליטית שלו בוושינגטון
מבחינת נתניהו, ההכרזה של טראמפ מגיעה בעיתוי קשה במיוחד. ראש הממשלה עומד בראש ממשלת מעבר,הוא איבד את הרוב בכנסת בבחירות האחרונות, והמחנה שלו מחזיק ב־53 מושבים בלבד, לעומת 48 של מחנה השינוי ו-19 של שתי הרשימות הערביות.
המשמעות היא שנתניהו אינו יכול להבטיח את המשך שלטונו ללא הרחבת בסיס התמיכה שלו או שינוי במאזן הכוחות בכנסת. במקביל, האפשרות שייאלץ להתמודד עם ממשל אמריקני הנתון ללחץ גובר מצד הקונגרס והציבור האמריקני עלולה להחליש את מעמדו המדיני.
עד כה נהנה נתניהו מיחסים אישיים קרובים עם טראמפ, שאפשרו לו להציג את הבית הלבן כמשענת מרכזית למדיניותו. אלא שהיחלשות הנשיא האמריקני, יחד עם אובדן הרוב בכנסת, מצמצמת את מרחב התמרון של ראש הממשלה.
גם גורלו הפוליטי של נתניהו לא ברור עדיין, ייתכן שראש מפלגת "ישר" גדי אייזינקוט יצליח להקים ממשלה המבוססת על תמיכת המפלגות הערביות וגם תיתכן האפשרות של מערכת בחירות נוספת בחודשים הקרובים.
להערכת גורמים ביטחוניים, ההתפתחויות האלה עשויות להשפיע גם על התנהלותם של שחקנים אזוריים.
איראן, חיזבאללה וגורמים נוספים במזרח התיכון עוקבים אחר מאזן הכוחות בוושינגטון ובירושלים. הם עשויים לפרש את ההתפתחויות כסימן לכך שישראל ניצבת בפני תקופה של אי ודאות פוליטית ומדינית, וכי התמיכה האמריקנית בה אינה מובנת מאליה כפי שהייתה בעבר.
עם זאת, מדגישים גורמים מדיניים, מוקדם להסיק כי ארה״ב עומדת לנטוש את ישראל. הקשר בין שתי המדינות נשען על אינטרסים ביטחוניים, מודיעיניים, טכנולוגיים ואסטרטגיים עמוקים, שאינם תלויים רק בזהות הנשיא או בהרכב הקונגרס.
גם בקרב הדמוקרטים ישנם גורמים מרכזיים התומכים בשמירה על הברית עם ישראל, אף שהם מבקרים את מדיניות ממשלת נתניהו. לכן, השינוי הצפוי אינו בהכרח קרע ביחסים, אלא עלייה במחיר הפוליטי והמדיני שישראל תידרש לשלם כדי לשמר את התמיכה האמריקנית.
האתגר הישראלי
גורמים מדיניים אומרים כי אחת הבעיות המרכזיות בהתנהלות המדינית הישראלית בשנים האחרונות הייתה ההישענות על מערכת יחסים אישית עם נשיא אמריקני מסוים, במקום השקעה מתמשכת בבניית הסכמה רחבה בשתי המפלגות ובקרב הציבור האמריקני.
נתניהו הצליח לבסס קשר יוצא דופן עם טראמפ, אך הקשר הזה לא מנע את התחזקות הביקורת על ישראל בקרב הדמוקרטים, ולא הבטיח את המשך התמיכה הכספית האמריקנית.
לדברי הגורמים המדיניים,האתגר של ישראל הוא להבין כי מערכת היחסים עם ארה״ב אינה יכולה להתבסס רק על קשרים עם הבית הלבן ועם המפלגה הרפובליקנית. היא חייבת לשמור על קשרים עמוקים עם הקונגרס, עם הנהגת המפלגה הדמוקרטית, עם הציבור האמריקני ועם הדור הצעיר שמתחיל לעצב את הפוליטיקה האמריקנית של השנים הבאות.
ההתפתחויות במישיגן הן חלק מהשינוי הזה. ניצחונו של א-סייד, לצד התחזקותם של מועמדים פרוגרסיביים וקולות ביקורתיים כלפי מדיניות ישראל, מצביע על כך שהוויכוח על ישראל הופך לחלק בלתי נפרד מהמאבק הפוליטי בתוך ארה״ב.
מבחינת הפלסטינים והעולם הערבי, מדובר בהתפתחות בעלת חשיבות. גורמים ביטחוניים מעריכים כי הם יראו בכך הזדמנות להרחיב את השפעתם על השיח הפוליטי האמריקני ולחזק את הקולות הדורשים שינוי במדיניות וושינגטון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולם גם כאן אין מקום להניח שכל שינוי במאזן הכוחות האמריקני יתורגם אוטומטית למדיניות חדשה.
מכה פוליטית, לא סוף הברית
הסדקים בתמיכה האמריקנית בישראל אינם תוצאה של מערכת בחירות אחת בלבד. הם משקפים תהליך ארוך יותר של שינוי בדעת הקהל, של התחזקות הזרם הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית ושל ביקורת גוברת על המלחמות ועל מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
להערכת גורמים מדיניים,התוצאה המשולבת של הבחירות בארה״ב ובישראל היא אזהרה משמעותית לטראמפ ולנתניהו. טראמפ ייאלץ לנהל את השנתיים האחרונות של כהונתו מול קונגרס בשליטת הדמוקרטים, בעוד נתניהו יצטרך להתמודד עם אפשרות של אובדן השלטון ועם היחלשות הגיבוי הפוליטי שקיבל מוושינגטון.
אין פירוש הדבר שהברית האסטרטגית בין המדינות עומדת להסתיים. היא עמוקה ומבוססת מכדי להתפרק בעקבות תבוסה אלקטורלית אחת. אבל ישראל אינה יכולה להתעלם מהעובדה שהמחיר הפוליטי של התמיכה בה עולה, ושההנחה בדבר תמיכה אמריקנית אוטומטית הולכת ומאבדת מתוקפה.
המכה הכפולה לטראמפ ולישראל עשויה להתברר כנקודת מפנה.גורמים מדיניים אומרים כי השאלה המרכזית היא האם נתניהו והמערכת הפוליטית בישראל יבינו את משמעות השינוי ויתאימו את מדיניותם למציאות החדשה, או שימשיכו להסתמך על קשרים אישיים ועל ההנחה שהברית עם ארה״ב תישאר חסינה מפני התמורות המתרחשות בחברה האמריקנית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
