במדינות ערב מזהים סימנים לשינוי ביחס הציבור האמריקני לישראל, למלחמה באיראן ולסיוע הצבאי האמריקני. אולם לצד התקוות לשינוי, קיימת גם הבנה כי טראמפ עדיין מחזיק בסמכויות נרחבות בתחום מדיניות החוץ, וכי הדרך מהישג אלקטורלי לשינוי ממשי במדיניות האמריקנית עדיין ארוכה.
לדברי הגורמים הביטחוניים העוקבים אחר הלכי הרוח בעולם הערבי, הבחירות בארה״ב נתפסות בעולם הערבי לא רק כהפסד פוליטי של הנשיא דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקנית, אלא גם כביטוי להצטברות של כעס ציבורי על המלחמה באיראן, על יוקר המחיה ועל מדיניות הממשל במזרח התיכון. חלק מהפרשנים הערבים סבורים כי התוצאות עשויות להאיץ שינוי ביחסי ארה״ב עם ישראל ולהגביר את הלחץ על הממשל לסיים את המערכה מול טהראן.
עם זאת, אין לדבר על עמדה ערבית אחידה. התגובות בעולם הערבי שונות ממדינה למדינה, והפער בין ההתלהבות ברחוב לבין הזהירות של הממשלות בולט במיוחד.
המלחמה באיראן והמחיר שמשלמים האמריקנים
אחד הגורמים המרכזיים שהשפיעו על תוצאות הבחירות היה המלחמה באיראן והמחיר הכלכלי שהיא גובה מהציבור האמריקני. עליית מחירי האנרגיה, החשש מהתרחבות המערכה והעומס הכלכלי על משקי הבית הפכו את המלחמה לסוגיה פוליטית פנימית בארה״ב.
גם סגן הנשיא ג׳יי.די. ואנס הודה כי המלחמה הייתה אחד הגורמים המרכזיים לתבוסת הרפובליקנים. הוא הצביע על הפער בין סדר היום של הממשל לבין רצון הבוחרים, שהתמקדו ביוקר המחיה ובציפייה לסיום המלחמה. הדברים מחזקים את ההערכה בקרב פרשנים ערבים כי טראמפ יתקשה להתעלם מהמסר שהעבירו הבוחרים.
לדברי גורמים ביטחוניים,במדינות המפרץ עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות. מדינות אלה מצאו את עצמן מעורבות במשבר שלא רצו בו, לאחר שהפכו בעצמן ליעדים של תקיפות איראניות. הן חוששות מהתחדשות המלחמה ומהשלכותיה על מתקני הנפט, נתיבי השיט, התעופה והכלכלה האזורית.
בכינוס הביטחוני בדיאלוג מנאמה בבחריין הבהיר אנואר גרגאש, יועצו המדיני של נשיא איחוד האמירויות, כי מדינתו מחפשת מוצא מדיני מהמשבר. במקביל, מדינות המפרץ ממשיכות בהיערכות הביטחונית שלהן מחשש לחידוש התקיפות.
במאמר שפרסם עבד אל-עזיז אל־עווישק, עוזר מזכ״ל מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ לעניינים מדיניים ומשא ומתן, בעיתון ״א־שרק אל־אווסט״ ב־7 בנובמבר, הוא הציג הערכה מורכבת יותר באשר להשפעת תוצאות הבחירות על המלחמה. לדבריו, השפעת ניצחון הדמוקרטים על מדיניות החוץ האמריקנית עשויה להיות מוגבלת בטווח הקצר, ואין להניח כי אובדן הרוב בקונגרס יוביל בהכרח את טראמפ לסיים את המערכה. הוא אף הזהיר כי הנשיא עשוי לנסות להוכיח שלא נחלש בזירה הבינלאומית ולחתור להשגת הישגים מדיניים או צבאיים. אל־עווישק הדגיש כי מאמצי התיווך של קטאר, ברית מכה וסין צריכים להימשך כדי למנוע את חידוש המלחמה, וכי מדינות המפרץ חייבות להיערך גם לאפשרות של התחדשות העימות.
להערכת גורמים ביטחוניים, החשש במפרץ אינו נוגע רק לאיראן. מדינות האזור מתחילות לבחון מחדש את מידת התלות שלהן בארה״ב בתחום הביטחון. המלחמה המחישה להן כי הנוכחות הצבאית האמריקנית בשטחן אינה בהכרח מונעת תקיפות, ולעיתים אף הופכת אותן ליעד. על רקע זה נמשכים המאמצים לגוון את שיתופי הפעולה הביטחוניים, בין היתר באמצעות קשרים עם פקיסטן וטורקיה.
האם הברית האמריקנית עם ישראל עומדת להשתנות?
לדברי גורמים ביטחוניים, אחד הנושאים המרכזיים בשיח הערבי בעקבות הבחירות הוא עתיד הסיוע הצבאי האמריקני לישראל.
הודעת טראמפ כי בכוונתו להפסיק את הסיוע הצבאי השנתי לישראל, המסתכם בכ־3.8 מיליארד דולר במסגרת ההסכם הקיים, עוררה עניין רב בעולם הערבי.
ההכרזה נתפסת בחלק מהפרשנויות הערביות כסימן לכך שגם התמיכה המסורתית בישראל אינה מובנת מאליה עוד בפוליטיקה האמריקנית. עם זאת, יש להבחין בין הצהרות פוליטיות לבין היכולת לממש אותן. הסיוע לישראל מעוגן בהסכמים ובהתחייבויות קיימות, וכל שינוי משמעותי בו ידרוש התמודדות עם המערכת הפוליטית והביטחונית האמריקנית.
הצלחת הדמוקרטים להשתלט על שני בתי הקונגרס מעניקה להם אפשרות להגביר את הפיקוח על מדיניות הממשל, לקיים דיונים וחקירות ולהקשות על אישור תקציבים והעברות נשק. הם יכולים גם להפעיל לחץ פוליטי על הממשל בכל הנוגע למלחמה באיראן ולסיוע הצבאי לישראל. עם זאת, הנשיא עדיין מחזיק בסמכויות משמעותיות בתחום מדיניות החוץ והביטחון, ויש לו אפשרות להטיל וטו על חקיקה.
במרכז השיח הזה עומדת גם ההצלחה של עבד אל-סייד, שנבחר לסנאט מטעם מדינת מישיגן והפך למוסלמי הראשון שנבחר לבית העליון של הקונגרס האמריקני. אל-סייד, בן להורים ממוצא מצרי, ניהל מסע בחירות שבו מתח ביקורת חריפה על מדיניות ישראל בעזה והתנגד לסיוע הצבאי האמריקני לישראל.
בנאום הניצחון שלו נשמעו קריאות תמיכה בפלסטינים. הוא הצהיר כי כספי משלם המסים האמריקני צריכים להיות מופנים לטיפול בצורכי האזרחים בארה״ב ולא למימון מלחמות מעבר לים. בעקבות ניצחונו הוא בירך גם על הודעת טראמפ בדבר כוונתו להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל, ואף קרא להפסיק את מכירת הנשק לישראל.
לדברי גורמים מדיניים, ניצחונו של אל-סייד נתפס בקרב חוגים פרוגרסיביים וערביים־אמריקניים כהישג סמלי ופוליטי משמעותי. הוא מלמד כי מועמד בעל עמדות ביקורתיות כלפי ישראל יכול לנצח במרוץ ארצי במדינה מתנדנדת, גם כאשר הוא מתמודד מול מסע התנגדות מצד ארגונים פרו־ישראליים ומול התקפות פוליטיות על זהותו הערבית והמוסלמית.
להערכת הגורמים המדיניים, המשמעות אינה רק בחירתו של סנאטור אחד. מדובר בסימן נוסף להתחזקותם של קולות במפלגה הדמוקרטית הקוראים לבחון מחדש את היחסים עם ישראל, את היקף הסיוע הצבאי ואת מדיניות ארה״ב כלפי הפלסטינים. עם זאת, אין להסיק מכך שכל המפלגה הדמוקרטית אימצה את עמדותיו של אל־סייד, או שהברית האמריקנית עם ישראל עומדת להתפרק.
כיצד מגיבות מדינות ערב?
לדברי הגורמים הביטחוניים, התגובות במדינות ערב לתוצאות הבחירות חושפות תמונה מורכבת יותר מההתלהבות הראשונית מהצלחת הדמוקרטים ומבחירתו של אל-סייד.
ברחוב הערבי יש מי שרואים בניצחונו של פוליטיקאי ממוצא מצרי ומוסלמי, המתנגד למלחמה ולסיוע הצבאי לישראל, הישג בעל משמעות סמלית. אולם הממשלות הערביות נזהרות מלהסיק ממנו מסקנות מרחיקות לכת.
במצרים עוררה בחירתו של אל-סייד תגובות חיוביות בקרב אנשי ציבור ופרשנים.
מגיש הטלוויזיה המצרי עמר אדיב בירך על ניצחונו וציין כי המערכת הפוליטית האמריקנית מאפשרת לאדם ממוצא מצרי להגיע לעמדה בכירה למרות התנגדות פוליטית מצד הנשיא. גם מגישת הטלוויזיה יאסמין אלחטיב הדגישה כי הצלחתו ממחישה את יכולתו של הציבור האמריקני להתגבר על מחסומים של דת ומוצא.
אולם במצרים לא הייתה זו תגובה אחידה. אל-סייד מתח בעבר ביקורת חריפה על המשטר המצרי והגדיר את מצרים כדיקטטורה צבאית הממומנת מכספי משלמי המסים האמריקנים. לכן, בעוד חלקים בציבור המצרי בירכו על הצלחתו, כלי התקשורת הממלכתיים כמעט שלא העניקו לה תשומת לב.
החוקר המצרי סמיר ראגב, נשיא הקרן הערבית לפיתוח ולמחקרים אסטרטגיים, העריך בריאיון שנתן ב־5 בנובמבר לאתר החדשות האמריקני The Media Line כי עמדותיו של אל־סייד בסוגיית עזה והתנגדותו למלחמה באיראן זכו לאהדה ברחוב הערבי, לרבות במצרים.
עם זאת, הוא הזהיר מפני הציפייה שפוליטיקאי אמריקני ממוצא מצרי יפעל בהכרח למען האינטרסים של קהיר.
לדבריו, אל-סייד הוא בראש ובראשונה פוליטיקאי אמריקני, ונאמנויותיו הפוליטיות נתונות למערכת שבה הוא פועל. ראגב אף הדגיש כי אין לראות במוצאו המצרי של אל-סייד ערובה לכך שייצג את האינטרסים של מצרים.
גם במדינות המפרץ עוקבים אחר ניצחון הדמוקרטים, אך ההתייחסות מתמקדת בעיקר בהשלכות הביטחוניות והכלכליות של המלחמה באיראן. מבחינת סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר ובחריין, השאלה החשובה היא האם טראמפ יגיע למסקנה כי עליו לסיים את המערכה, או שמא ינסה דווקא להחריף אותה כדי להציג הישג מדיני וצבאי.
במדינות אלה חוששים כי טהראן תפרש את חולשתו הפוליטית של טראמפ כהזדמנות להקשיח עמדות במשא ומתן. מנגד, יש גם הערכה כי הלחץ הפוליטי והכלכלי בארה״ב עשוי לעודד את הממשל לחפש הסדר שימנע מלחמה ממושכת נוספת.
להערכת גורמים ביטחוניים, מבחינת סעודיה ומדינות המפרץ, ההתפתחויות מחזקות את הצורך להמשיך לגוון את קשריהן הביטחוניים. הסעודים מעמיקים את שיתוף הפעולה עם פקיסטן וטורקיה במסגרת ברית מכה, ואיחוד האמירויות ממשיכה לפתח את קשריה עם ישראל. אין מדובר במהלך שנולד בעקבות הבחירות בלבד, אלא במגמה אסטרטגית רחבה יותר, שמטרתה לצמצם תלות בלעדית במעצמה אחת.
התגובה האיראנית: ניצחון למתנגדי המלחמה
באיראן הציגו גורמים רשמיים את תוצאות הבחירות כהבעת אי אמון של הציבור האמריקני במדיניות המלחמה של טראמפ.
יו״ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, טען כי הציבור האמריקני אמר לא למלחמה בשל המצפון ובשל יוקר המחיה. הוא אף הזהיר כי אם הממשל יתעלם מרצון הבוחרים, הוא ייאלץ לשלם מחיר.
גם מנהיג איראן, מוג׳תבא ח׳מינאי, התייחס לתוצאות הבחירות, אך הבהיר כי מי שמצפה לשינוי במדיניות האמריקנית כלפי איראן טועה. לדברי גורמים ביטחוניים, הדברים משקפים את החשדנות העמוקה בטהראן כלפי וושינגטון, ואת ההבנה האיראנית כי חילופי הכוחות בקונגרס אינם מבטיחים שינוי מיידי במדיניות הנשיא.
להערכת גורמים ביטחוניים, מבחינת איראן, ניצחון הדמוקרטים עשוי להקשות על טראמפ להרחיב את המלחמה ולספק לוושינגטון לגיטימציה פוליטית לפעולה צבאית נוספת. אולם בטהראן מבינים כי הנשיא האמריקני עדיין יכול לקבל החלטות ביטחוניות משמעותיות גם ללא תמיכה מלאה של הקונגרס.
הדור החדש בפוליטיקה האמריקנית
להערכת גורמים מדיניים, הצלחתם של מועמדים פרוגרסיביים, בהם עבד אל-סייד, משקפת שינוי רחב יותר בתוך המפלגה הדמוקרטית ובקרב חלקים מהציבור האמריקני. הדור החדש של הפוליטיקאים אינו מקבל עוד כמובן מאליו את מדיניות התמיכה המסורתית בישראל, ודורש לבחון את הסיוע הצבאי ואת השימוש בנשק אמריקני במלחמות במזרח התיכון.
המלחמה בעזה והמערכה מול איראן האיצו את השינוי הזה. בקרב צעירים, ליברלים וחלקים מהקהילות הערביות והמוסלמיות בארה״ב גוברת הביקורת על מדיניות ישראל. גם בקרב מצביעים דמוקרטים שאינם משתייכים לקבוצות אלה ניכרת נכונות רבה יותר להטיל ספק בהיקף התמיכה האמריקנית בישראל.
עם זאת, לדבריהם, חשוב להימנע מהערכה כי מדובר בשינוי בלתי הפיך. ארה״ב עדיין רואה בישראל שותפה אסטרטגית חשובה, ושיתוף הפעולה הביטחוני, המודיעיני והטכנולוגי בין המדינות נשען על אינטרסים עמוקים שאינם תלויים רק בזהות הנשיא או בהרכב הקונגרס.
להערכתם, הבחירות האחרונות אינן מבשרות בהכרח על קריסת הברית בין ארה״ב לישראל, אך הן מציבות בפניה אתגר פוליטי וציבורי חדש. התמיכה בישראל הופכת לנושא שנוי יותר במחלוקת בתוך המערכת האמריקנית, והיכולת של ממשלות ישראל להשפיע על דעת הקהל ועל הקונגרס כבר אינה מובנת מאליה.
מבחינת העולם הערבי, תוצאות הבחירות הן הזדמנות לבחון מחדש את יחסי הכוחות בוושינגטון ואת האפשרות לשינוי במדיניות האמריקנית. הרחוב הערבי רואה בהצלחת מועמדים ביקורתיים כלפי ישראל סימן מעודד, ואילו הממשלות הערביות מתמקדות בעיקר בשאלה כיצד למנוע התלקחות אזורית ולשמור על האינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלהן.
להערכת גורמים מדיניים, המבחן האמיתי יהיה בחודשים הקרובים: האם הדמוקרטים ישתמשו בכוחם בקונגרס כדי להגביל את מדיניות המלחמה של טראמפ ואת הסיוע הצבאי לישראל, והאם הנשיא יבחר בדרך של הסדרה מדינית מול איראן או ינסה להוכיח כי התבוסה הפוליטית לא החלישה את יכולתו להפעיל כוח.
כך או כך, אומרים גורמים מדיניים, המסר המרכזי של הבחירות ברור, במזרח התיכון כבר אי אפשר להתייחס לתמיכה האמריקנית בישראל כאל נתון פוליטי קבוע שאינו נתון לוויכוח. השינוי בשיח הציבורי בארה״ב, התחזקות הקולות הביקורתיים והמאבק על מדיניות הסיוע לישראל עשויים להשפיע על מערכת היחסים בין שתי המדינות בשנים הבאות.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
