בלי הודעה מוקדמת, צה"ל עבר בפועל לשלב השלישי של המלחמה ברצועת עזה, הוא החל כבר לפני כמה ימים בהוצאת כוחות מצפון הרצועה ובשחרור אלפי חיילי מילואים.
צה"ל הודיע רשמית כי הוא פירק את המערך הצבאי של חמאס בצפון הרצועה, צה"ל החל לעבור למוד מלחמה אחר בצפון רצועת עזה של פשיטות מוגבלות על יעדי טרור על בסיס מדוייק ולצרכים מבצעיים.
כמיליון פלסטינים שהתגוררו בצפון הרצועה לפני המלחמה ונאלצו לעזוב את בתיהם רוצים לחזור לצפון הרצועה, צה"ל מונע זאת מהם מחשש שהדבר יאפשר גם חזרת מחבלי חמאס לאזור, לכן,צה"ל עדיין מחזיק בפרוזדור נצרים שמבתר את צפון הרצועה מדרומה.
ממשל ביידן לוחץ על ישראל לאפשר זאת והנושא יובא לדיון בקבינט הביטחוני.
הרמטכ"ל הרצי הלוי מעריך כי שנת 2024 כולה תהייה שנת לחימה, לכן צה"ל משחרר רבים מחיילי המילואים כדי שיאזרו כוחות לקראת המשך הלחימה במהלך השנה.
בינתיים צה"ל מרחיב את הלחימה במחנות הפליטים במרכז הרצועה ובאזור ח'אן יונס.
צה"ל שם דגש גדול על הלחימה באזור ח'אן יונס שבו מסתתרת מתחת לקרקע ההנהגה הצבאית של חמאס בראשות יחיא סינוואר ושם מוחזקים גם עשרות חטופים ישראלים.
לשם כך היקצה צה"ל 7 חטיבות ובהן כוחות מיוחדים שנלחמים מעל הקרקע ובתוך המנהרות עצמן כדי להגיע לחטופים ולהרוג את ראשי הזרוע הצבאית של חמאס.
נושא כיבוש אזור רפיח ו"ציר פילדלפי" נדון בין ישראל לארה"ב ולבין מצרים, ישראל ביקשה ממצרים להתקין חיישנים לאורך "ציר פילדלפי" ולהדק את השמירה בגבול עם רצועת עזה כדי למנוע מחמאס להבריח נשק לרצועה דרך המנהרות בגבול עם מצרים.
נראה שהמצרים אינם מתלהבים מהרעיון, הההערכה היא שצה"ל ייאלץ בסופו של דבר לכבוש את אזור רפיח ואת "ציר פילדלפי" כדי שלא להשאיר שום מעוז של חמאס בשטח, היעד החשוב של מיטוט שלטון חמאס ברצועה לא יושג ללא כיבוש וטיהור האזור הזה ממחבלי ותשתיות חמאס.
צה"ל משנה את אופן פעילותו ברצועת עזה כדי לצמצם אבידות ולא לדשדש במקום אבל המשימה העיקרית של הפעלת לחץ צבאי על חמאס נשארת בעינה כדי להביא לעסקה נוספת לשחרור החטופים הישראלים.
צה"ל מתחיל במקביל להרוס את תשתיות הטרור של חמאס באזורים שהוא כבש ובכל יום ההישג הזה הולך וגדל, הפחתת העומס הצבאי על החיילים ברצועת עזה מאפשרת גם להפנות משאבים לזירה הצפונית מול חזבאללה במידת הצורך, שחרור עשרות אלפי חיילי מילואים יאפשר הזרמת חמצן לכלכלה הישראלית.
חשוב מאוד שבמקביל למהלכים הצבאייים ישראל תתחיל גם לעסוק באופן מעשי בהכנות לבניית השלטון החדש ברצועה ביום שאחרי המלחמה, הדבר ישדר מסר לקהילה הבינלאומית על נחישותה שלא לחזור למצב ששרר ברצועה עד הטבח ב-7 באוקטובר וגם יבהיר לחמאס כי שלטונו ברצועה הגיע לסופו.
הפוקוס של במלחמה צריך להיעשות עכשיו בשני מהלכים: בשלב הראשון מיטוט התשתית הצבאית של חמאס באזור ח'אן יונס כדי לצוד את הנהגת חמאס ולשחרר את החטופים ומייד בשלב השני השתלטות על "ציר פילדלפי" כדי לעצור את אספקת הנשק לחמאס.
אסור לצה"ל לאפשר כעת את החזרת התושבים הפלסטינים לצפון הרצועה, ישראל צריכה להקים קודם כל את אזור החיץ בתוך הרצועה שיהווה "שטח הריגה" לכל מי שמנסה לחדור לשטח ישראל ולשקם את ישובי עוטף עזה, רק אז ניתן לדון על החזרת הפלסטינים שעזבו את בתיהם בצפון הרצועה.
אסור לאפשר לחמאס להתבסס מחדש בשטח, אולם חייבים לאפשר הכנסת סיוע הומניטארי מסיבי לרצועה מכיוון שהדבר יאפשר לארה"ב לקנות זמן מדיני חשוב עבור ישראל.
חיסול ההנהגה הצבאית של חמאס באזור ח'אן יונס על ידי צה"ל עשוי להכריע את גורל המלחמה, ההישגים הצבאיים באזור ח'אן יונס הם מצטברים וככל שישראל תגביר את הלחץ באזור הזה חמאס ייכנס ללחץ ויגלה גמישות בעניין הגעה לעסקה על שחרור החטופים.
חמאס ימשיך לנהל מלחמת גרילה נגד כוחות צה"ל מתוך המנהרות ויגיח מדי פעם להתקפות פתע, הוא ינסה להתיש את כוחות צה"ל ולהביא למספר עולה של נפגעים.
צה"ל יצטרך לעמוד באתגר ולא לוותר, לנקות היטב את השטח ולהכין אותו לפירוז.
במקביל דרושה פעולה בינלאומית לייבוש מקורות המימון של חמאס ומניעת הברחות של אמצעי לחימה ממצרים לרצועה.
ישראל חייבת להגיע להבנות עם ארצות הברית על המתווה הזה, ישראל חייבת לשמר את הברית האסטרטגית עם ארה"ב ולא להיקלע עמה לעימותים מיותרים, גם ארה"ב רוצה להיפטר משלטון חמאס ברצועה.
ישראל חייבת להגיע לפשרה עם ממשל ביידן בכל הקשור לאופי השלטון הפלסטיני החדש ברצועת עזה אחרי מיטוט שלטון חמאס, היא יכולה להסכים בסופו של דבר לחזרת הרש"פ לרצועה בתנאי שתעבור רפורמות מקיפות בתחום המלחמה בטרור, אחרת יהיה קשה מאוד לישראל למצוא גוף פלסטיני אזרחי ומקצועי שינהל את שיקום הרצועה ואת חיי היום יום בה.
חשוב מאוד שהקבינט הביטחוני ידון בהקדם ברעיונות האלה לסיום המלחמה ברצועת עזה, הקמת מנהל אזרחי פלסטיני והמשך המלחמה של צה"ל בתשתיות הטרור, כל עיכוב בהכנות יפגע בישראל ויחזק את חמאס שמתכנן לעשות קאמבק.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
