שר החוץ של לבנון עבדאללה בוחביב נפגש בביירות ב-10 בפברואר עם שר החוץ של איראן חוסיין אמיר עבדאללהיאן, ודן עימו במצב באזור.
השר האיראני מסר אחרי הפגישה כי "איראן רוצה את הטוב ביותר עבור לבנון ולא שואפת להרחיב את המלחמה", וכי "אם ארה"ב רוצה רגיעה היא צריכה לעצור את פשעי המלחמה של ישראל בעזה".
ההתבטאות הזו והתבטאויות נוספות של מנהיגים איראניים מעידות כי איראן איננה מעוניינת להרחיב את חזיתות הלחימה של שלוחותיה נגד ישראל ומעוניינת כי המלחמה תתמקד בעיקר ברצועת עזה.
איראן מעוניינת להפגין את ההגמוניה שלה באזור ולהראות לממשל ביידן כי היא המעצמה האזורית שמכתיבה את מהלך האירועים בכל החזיתות אבל מצד שני להדגיש כי יש לה גישה פרגמטית ומעוניינת לשאת משא ומתן עמו.
איראן השיעית רוצה בדיאלוג עם ארה"ב על נושא הגרעין,זהו האינטרס שלה ולשם כך היא מוכנה גם להשליך את ארגון חמאס הסוני מתחת לגלגלי האוטובוס, למעשה ארגון חמאס נלחם כעת לבדו ברצועת עזה נגד ישראל.
אסטרטגיית "איחד החזיתות" נגד ישראל שעיצב קאסם סולימאני היא סמלית בלבד ואיננה מיושמת במלוא הכוח נגד ישראל, היא בעיקר "מס שפתיים" כדי להראות לחמאס שאיראן ושלוחותיה, כמו חזבאללה והחות'ים בתימן, הם "גוף תומך" במאבק של חמאס אך הם אינם מוכנים למלחמה מלאה עם ישראל.
חמאס נלחם לבדו ברצועת עזה נגד כוחות צה"ל כבר ארבעה חודשים, הוא איבד כוחות רבים אבל איראן ושלוחותיה אינן מוכנות לסייע לו מעבר לעזרה שהוא כבר קיבל.
ההערכות בעולם הערבי הן כי ישראל תביס את חמאס ברצועת עזה והוא יאבד את השלטון בה.
מצרים וקטאר פועלות כדי להשיג רגיעה בין ישראל לחמאס כדי למנוע אבידות נוספות לפלסטינים.
הרחוב העזתי רותח על ההנהגה הצבאית של חמאס ומבקר אותה בצורה קשה על כך שהיא גררה אותו לאסון, מרחב הפעולה הבינלאומי של הנהגת חמאס הצטמצם, אבל היא עדיין מנסה לטעון כי היא שמייצגת את העם הפלסטיני.
האופציות שמונחות בפני ההנהגה הצבאית של חמאס ברצועת עזה אינן רבות: המשך הלחימה עד הניצחון או מוות, אופציית הכניעה לא קיימת מבחינתה, כפי שהדברים נראים בזירת המערכה היא מתקרבת לאופציית החיסול על ידי צה"ל.
איראן מבינה היטב כי חמאס איננו יכול להביס את צה"ל שהינו צבא חזק ביותר, יחיא סינוואר, שנמצא במנוסה במנהרות,עדיין משלה את עצמו שהוא יכול לעשות זאת, אבל הוא לא מצליח לשכנע את איראן שמתנערת ממנו באופן מעשי, האיראנים אינם אוהבים לוזרים ולא רוצים שהכישלון ידבוק בהם.
לעומת ההנהגה הצבאית ברצועת עזה, ההנהגה המדינית של חמאס בחו"ל קוראת את המצב היטב והיא מנסה להציל את ארגון חמאס מהרפתקאות המסוכנות של יחיא סינוואר.
לכן היא מנהלת דיאלוג עם הרש"פ בתיווך של קטאר כדי לבדוק את אפשרות הקמת ממשלת אחדות לאומית ואת הצטרפות חמאס לאש"פ.
ההנהגה הצבאית של חמאס ברצועה, בראשות יחיא סינוואר ומוחמד דף, אינה מוכנה להודות בטעות שעשתה ב-7 באוקטובר, היא איננה מוכנה לעשות חשבון נפש, הפקת לקחים ושינוי כיוון למען תושבי הרצועה.
למשל, היא הייתה יכולה להסכים לאופציית ההגליה שהציעה לה ישראל ובכך להביא לסיום המלחמה, אבל החשיבה שלה היא ג'יהאדיסטית והיא הולכת עד לסוף המר, האיראניים הרבה יותר פרגמטיים ומוכנים גם להתקפל באלגנטיות כשהם מרגישים את התבוסה מתקרבת, התוצאה כרגע היא שההתעקשות של חמאס בשדה המערכה גורמת לארגון יותר שחיקה ואיבוד עוד נכסים מכוחו הצבאי ומביאה עוד אסונות הומניטריים לתושבי הרצועה.
הטעות של יחיא סינוואר דומה מאוד לטעות שעשה חסן נצראללה בשנת 2006 כאשר הרג וחטף את שני החיילים הישראלים אלדד רגב ואהוד גולדווסר ובכך הביא על לבנון את מלחמת לבנון השניה.
נצראללה הודה בטעותו אחרי המלחמה, אבל הסיכוי שיחיא סינוואר יודה בטעותו, אם יישאר בחיים, שואף לאפס.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
