בסוף השבוע האחרון הגיעה לביירות שליחת הממשל האמריקני מורגן אורטגוס, כשהיא נושאת מסרים תקיפים למדינה הלבנונית.
גורמים לבנונים אמרו לעיתון "אלקודס אלערבי" כי מסרים אלה חורגים מהמסר של הדרישה ליישום מלא של החלטה 1701 ופירוק נשקו של חזבאללה מדרום לנהר הליטאני בלבד,המסרים דורשים לוח זמנים לפירוק כלל הנשק הנמצא בידי הארגון.
נוסף על כך, מורגן אורטגוס דחקה בבכירי הממשל הלבנוני להקים שלוש ועדות למו״מ עם ישראל, אשר יעסקו לא רק בנושאים צבאיים אלא גם בסוגיות פוליטיות במטרה לפתור את כל הנושאים הנתונים במחלוקת בין ישראל ללבנון.
מעבר לכך, פירוק חיזבאללה מנשקו והסכמה לפתוח במו״מ עם ישראל הוצגו כתנאים הכרחיים לנסיגת צה"ל מהנקודות שבמחלוקת ולפתיחת שיח על שיקום הכפרים בדרום לבנון, שיקום חסר תקדים בהיקפו, אפילו ביחס למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
בראיון לערוץ הלבנוניLBCI אמרה מורגן אורטגוס כי "אנחנו תמיד מעלים את נושא פירוק חזבאללה מנשקו, נמשיך ללחוץ על הממשלה ליישם באופן מלא את עצירת הפעולות העויינות, כשצבא לבנון יגיע ליעדיו ויפרק את המליציות מנשקן, העם הלבנוני ישתחרר מהשפעה זרה, טרור ופחד".
הדרג המדיני בלבנון נתון בלחץ בעקבות שתי התקריות של שיגור הרקטות מדרום לבנון לעבר ישראל וההפצצות של צה"ל בשכונת א-דאחייה בביירות.
החשש הוא שהמשך ההסלמה יביא לקריסת הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה.
פרשנים בלבנון דיווחו כי נשיא לבנון ג'וזף עון, יו"ר הפרלמנט נביה ברי וראש הממשלה נוואף סלאם פתחו בהתייעצויות כדי לגבש עמדה אחידה כלפי המסרים שהביאה עמה אורטגוס, במסרים האלה הייתה דרישה אמריקנית חד משמעית: להיענות לדרישה של ממשל טראמפ לפרק את חזבאללה מנשקו ולפתוח במשא ומתן עם ישראל או להתמודד עם חידוש המלחמה מצד ישראל באור ירוק ובגיבוי מלא של הממשל האמריקני.
גורמים ביטחוניים בישראל אומרים כי מדינת לבנון נמצאת בדילמה קשה, לבנון במצב כלכלי קשה והיא זקוקה לסיוע הכלכלי של ממשל טראמפ כדי להשתקם מבחינה כלכלית ובראש ובראשונה מנזקי המלחמה האחרונה, לכן היא מתנהלת כעת בזהירות, הנשיא ג'וזף עון חושש כי משא ומתן עם ישראל על נקודות הגבול היבשתי שנתונות במחלוקת ועל נורמליזציה עתידית יעורר תסיסה בלבנון וימריץ את חזבאללה ותנועת אמל לעורר תסיסה פנימית בלבנון כדי לטרפד כל מהלך מדיני מול ישראל.
מאידך גיסא, התקיפות הישראליות ברובע א-דאחייה בביירות מתפרשות בלבנון כי ישראל הכניסה את רובע א-דאחייה לבנק המטרות הקבועות שלה במיוחד לאחר ששר הביטחון ישראל כ"ץ קבע את המשוואה "דין ביירות כדין קריית שמונה".
לאחר ביקורו של הנשיא הלבנוני ג'וזף און בארמון האליזה בפריז בשבוע שעבר, עלתה האפשרות של תיווך צרפתי שיוביל הנשיא עמנואל מקרון מול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו במטרה להרגיע את המצב ולמנוע התדרדרות מסוכנת יותר.
הנשיא מקרון נתן עצה לנשיא לבנון ג'וזף עון להימנע מדחייה מוחלטת של הדרישה האמריקנית להקמת ועדות מו״מ עם ישראל.
בעניין פירוק חזבאללה מנשקו, הרי שנשיא לבנון ג'וזף עון התחייב לכך בעצמו בנאום ההשבעה שלו כנשיא, גם ממשלת נג'יב מיקאתי, שכללה שרים מהצמד השיעי חיזבאללה ותנועת אמל, כבר הסכימה בעבר על הסכם הפסקת האש שכלל גם הוא דרישה מפורשת לפירוק המבנה הצבאי של "חיזבאללה" והחלת ריבונות המדינה מדרום לנהר הליטאני.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, ממשלת לבנון חייבת לפתוח בהידברות עם חזבאללה על התפרקות מנשקו כצעד מכין לקראת פירוקו בכוח על ידי צבא לבנון, אחרת מדינת לבנון היא שתישא בתוצאות הסירוב לדרישה האמריקנית-ישראלית.
למרות המכות הקשות שספג חזבאללה מישראל ולמרות היחלשותו בזירה הפנימית הלבנונית הוא ממשיך להניף את סיסמאות ההתנגדות.
מזכ"ל הארגון הנוכחי, השייח' נעים קאסם התייחס באחרונה לתקיפות הישראליות ברובע א-דאחייה בביירות ואמר כי "על המדינה להתמודד עם התוקפנות, איננו מקבלים מציאות שבה ישראל מתירה לעצמה לעשות ככל העולה על רוחה בלבנון", והוסיף: "הזמן עדיין מאפשר פתרון מדיני ודיפלומטי, והסבלנות שלנו נובעת מהרצון לתת הזדמנות לכך. אבל האם נישאר צופים מן הצד מול הכיבוש?"
גורמי ביטחון בישראל מעריכים כי ארגון חזבאללה איננו מוכן להתפרק מנשקו מרצונו,בהודעה האחרונה של חיזבאללה שבה גינה את התקפות ארה"ב וישראל על סוריה, תימן, עזה ולבנון – נטען כי "המשוואה כיום ברורה: או התמודדות עם המצב, או כניעה לתוכניות האויב שמטרתן היחידה היא כפייה, דיכוי והשתלטות על עמי האזור ועל משאביהם".
כדי להעביר מסר חיובי לארה"ב ולסעודיה, יצא ראש הממשלה נואף סלאם בהצהרה: "נושא הנשק של חיזבאללה כבר נחתם בהצהרת המדיניות, וסיסמת 'העם, הצבא וההתנגדות' שייכת לעבר." הוא הדגיש כי "ההצהרה קובעת בבירור שיש לרכז את הנשק בידי המדינה בלבד, וכולם מחויבים לכך – אף אחד לא פועל בניגוד לכך".
חזבאללה זועם על ההודעה הזו,התגובה של חיזבאללה לראש הממשלה הגיעה מפיו של יו"ר סיעת "הנאמנות להתנגדות", מוחמד רַעד, במהלך נאום שנשא בשגרירות האיראנית בביירות: "מי שמרשה לעצמו לדמיין שההתנגדות שייכת לעבר, ושהמשוואה המשולשת שלה התפוררה – שיזהר מהשכרון של שלטון זמני, כי ממשלות נוטות לחלוף, אך המשוואות שנחתמו בדם הקדושים והוקרבו למען המולדת – הן אלה שיישארו לנצח".
רעד לא הסתפק בכך, והוסיף: "מי שטוען במדינה שלנו שהסמכות להכריז מלחמה או שלום שמורה רק למדינה או לגורם רשמי אחר – מתכחש למציאות. האויב הציוני הוא היחיד בימינו שפותח במלחמות".
לדברי גורמים ביטחוניים בישראל ארגון חזבאללה נמצא כעת במצוקה קשה בגלל ההתפתחויות האזוריות והשינויים הפנימיים בלבנון, הוא שוב מסתכן בעימות צבאי ישיר עם ישראל וגם בעימות עם צבא לבנון על רקע סירובו להתפרק מנשקו.
עימות כזה עשוי להתרחש לאו דווקא כי ממשלת לבנון תחליט לצאת נגדו באופן ישיר, אלא בשל לחץ בינלאומי, במיוחד מצד ארה"ב וצרפת, המנסות לשמר את יציבות לבנון אך גם מבקשות להביא ליישום הסכמים ישנים שנתקעו בדרך ליישומם, בעיקר לאחר הנסיגה הישראלית מדרום לבנון בשנת 2000, והחלטה 1701 של מועצת הביטחון לאחר מלחמת לבנון השנייה.
הממשל האמריקני, כפי שניכר מהצהרות מורגן אורטגוס וממקורות אחרים בוושינגטון, החליט לא להבליג עוד על המשוואה שהתקבעה בלבנון מאז 2006 – לפיה חיזבאללה הוא הכוח הצבאי הדומיננטי במדינה, בעוד המדינה הרשמית מסתפקת בצבא חלש ובהצהרות ריקות.
ממשל טראמפ דורש יישום מעשי של העיקרון של "ריבונות בלעדית למדינה ונשק בידי הצבא בלבד".
לבנון ניצבת כעת בצומת היסטורית: מחד, יש לה הזדמנות לשקם את עצמה כמדינה ריבונית, להתנתק מהתלות בחיזבאללה, ולחזור למעמד מדיני יציב בעולם הערבי ובקהילה הבינלאומית. מאידך, כל ניסיון כזה עלול להצית עימות פנימי – ביטחוני ופוליטי – עם חיזבאללה, שעלול להיאבק בכל כוחו לשמר את מעמדו.
השאלה הגדולה שנשאלת כעת היא: האם יש ללבנון את האומץ, את ההסכמה הפוליטית ואת הגיבוי האזורי והבינלאומי הדרוש כדי לבצע את המהלך ההיסטורי הזה של פירוק חזבאללה מנשקו?
גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי המדינה הלבנונית ניצבת בפני מבחן חשוב, ממשל טראמפ נחוש לפרק את השלוחות החמושות של איראן,מרצון או בכפיה, התעלמות מדינת לבנון מהדרישות של ממשל טראמפ תעניק לישראל יד חופשית לפעול נגד חזבאללה כדי להשמיד את הכוח הצבאי שנותר לו ותגרור שוב את לבנון למלחמה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
