יציאת הכוחות האמריקניים מעיראק מציבה את בגדאד בפני מבחן ריבונות מכריע, על רקע החשש מהתרחבות ההשפעה האיראנית, התחזקות המיליציות והיחלשות יכולתה של המדינה לשלוט בנשק ולקבל החלטות עצמאיות.
חמאס והג'יהאד האסלאמי מטילים ספק ביישום מפת הדרכים של מועצת השלום, ישראל מתעקשת על פירוק חמאס מנשקו לפני כל נסיגה, וטראמפ מנסה לשמר את התוכנית בלי להתעמת עם נתניהו ערב הבחירות.
המאבק על ריכוז הנשק בידי המדינה הופך למאבק על ריבונותה של עיראק, בעוד בגדאד נקרעת בין הלחץ האמריקני לפרק את המיליציות לבין הרצון האיראני לשמר את כוחן.
חמאס מאמץ את המסלול המדיני כדי לפרוץ את הבידוד שבו הוא נתון, אך הארגון מבקש לשמר את כוחו הצבאי ולנצל את הבחירות הפלסטיניות כדי לבסס מחדש את מעמדו בזירה הפוליטית.
חזבאללה מנסה להרחיק עצמו מהתקרית החמורה בדרום לבנון, אך בלבנון חוששים שההפרה תאפשר לישראל לקבע מציאות ביטחונית חדשה בדרום ולסרב לסגת מהקו הצהוב.
ההתניה של הנסיגה הישראלית בפירוק נשק חמאס מעמיקה את משבר האמון ברצועה ומחזקת את התחושה כי "מועצת השלום" אימצה את סדר היום הביטחוני של ישראל.
הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון אינו רק הסדר ביטחוני חדש, אלא מבחן היסטורי לעתידה של המדינה הלבנונית. תומכיו רואים בו הזדמנות להשיב את הריבונות ולצמצם את השפעת איראן.
הסכם המסגרת מערער את תפיסת "אחדות הזירות" שמקדמת איראן ומחזק את ריבונות ממשלת לבנון, אולם הצלחתו תלויה ביכולתו של צבא לבנון להתמודד לראשונה עם חזבאללה ולאכוף את התחייבויותיו.
הדרישות הישראליות, ההתנגדות הלבנונית והקו האדום שמציבה טהראן סביב חיזבאללה הופכים את המשא ומתן בוושינגטון לנקודת מבחן קריטית לעתיד ההסכם האמריקני-איראני.
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן מציב את לבנון בצומת דרכים, בין לחץ בינלאומי לצמצום כוחו של חזבאללה לבין ניסיונות איראן לשמר את השפעתה במדינה, בעוד שאלת הנסיגה הישראלית והסדר ביטחוני חדש בגבול הצפון הופכת למוקד המאבק על עתידה של לבנון.
יציאת הכוחות האמריקניים מעיראק מציבה את בגדאד בפני מבחן ריבונות מכריע, על רקע החשש מהתרחבות ההשפעה האיראנית, התחזקות המיליציות והיחלשות יכולתה של המדינה לשלוט בנשק ולקבל החלטות עצמאיות.
חמאס והג'יהאד האסלאמי מטילים ספק ביישום מפת הדרכים של מועצת השלום, ישראל מתעקשת על פירוק חמאס מנשקו לפני כל נסיגה, וטראמפ מנסה לשמר את התוכנית בלי להתעמת עם נתניהו ערב הבחירות.
המאבק על ריכוז הנשק בידי המדינה הופך למאבק על ריבונותה של עיראק, בעוד בגדאד נקרעת בין הלחץ האמריקני לפרק את המיליציות לבין הרצון האיראני לשמר את כוחן.
חמאס מאמץ את המסלול המדיני כדי לפרוץ את הבידוד שבו הוא נתון, אך הארגון מבקש לשמר את כוחו הצבאי ולנצל את הבחירות הפלסטיניות כדי לבסס מחדש את מעמדו בזירה הפוליטית.
חזבאללה מנסה להרחיק עצמו מהתקרית החמורה בדרום לבנון, אך בלבנון חוששים שההפרה תאפשר לישראל לקבע מציאות ביטחונית חדשה בדרום ולסרב לסגת מהקו הצהוב.
ההתניה של הנסיגה הישראלית בפירוק נשק חמאס מעמיקה את משבר האמון ברצועה ומחזקת את התחושה כי "מועצת השלום" אימצה את סדר היום הביטחוני של ישראל.
הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון אינו רק הסדר ביטחוני חדש, אלא מבחן היסטורי לעתידה של המדינה הלבנונית. תומכיו רואים בו הזדמנות להשיב את הריבונות ולצמצם את השפעת איראן.
הסכם המסגרת מערער את תפיסת "אחדות הזירות" שמקדמת איראן ומחזק את ריבונות ממשלת לבנון, אולם הצלחתו תלויה ביכולתו של צבא לבנון להתמודד לראשונה עם חזבאללה ולאכוף את התחייבויותיו.
הדרישות הישראליות, ההתנגדות הלבנונית והקו האדום שמציבה טהראן סביב חיזבאללה הופכים את המשא ומתן בוושינגטון לנקודת מבחן קריטית לעתיד ההסכם האמריקני-איראני.
מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן מציב את לבנון בצומת דרכים, בין לחץ בינלאומי לצמצום כוחו של חזבאללה לבין ניסיונות איראן לשמר את השפעתה במדינה, בעוד שאלת הנסיגה הישראלית והסדר ביטחוני חדש בגבול הצפון הופכת למוקד המאבק על עתידה של לבנון.
