הצהרותיו האחרונות של נציג "מועצת השלום" ברצועת עזה, ניקולאי מלדנוב, וכן ההודעה שפרסמה המועצה לאחר פגישתה עם ראש הממשלה נתניהו, עוררו גל רחב של זעם וגינויים ברשתות החברתיות ברצועת עזה.
המועצה הואשמה כי הפכה את עיקרי הסכם הפסקת האש וכי "מגוף שאמור להבטיח את סיום המלחמה הפכה לכיסוי מדיני להמשך הכיבוש והתקיפות הישראליות ברצועת עזה".
ביטויים כגון "מועצת רצח העם", "שותפים לרצח העם" ו"מועצת הביטחון של ישראל" הופיעו בראש תגובות הגולשים בחשבונות המועצה וניקולאי מלדנוב.
פרשנים בעולם הערבי אומרים כי ביטויים אלה מבטאים את הזעם הפלסטיני והערבי הגובר לנוכח מסרים שנתפסו כאימוץ מלא של התנאים הישראליים, תוך התעלמות מסבלם של הפלסטינים, מהטבח ומההפרות המתמשכות ברצועת עזה.
אתר "אלריסאלה נט" של חמאס מדווח הבוקר כי קיים משבר אמון עמוק בין הפלסטינים לבין המועצה, הנושאת את השם "שלום". לטענתו, המועצה נראתה מעוניינת יותר בהסדרי פירוק הנשק ובהבטחת ביטחונה של ישראל מאשר בהפסקת ההפצצות, בהגנה על האזרחים, בהכנסת סיוע הומניטרי ובחיוב הצבא הישראלי לסגת משטחי הרצועה.
גל הוויכוח ברשתות החברתיות החל בעקבות פוסט של מלדנוב, שבו הביע צער על התקיפות הישראליות שבוצעו ברצועת עזה במשך יומיים, ואמר כי הן גרמו למותם של אזרחים ולהרס ציוד רפואי שעליו מסתמכת האוכלוסייה.
אולם מלדנוב קשר את דבריו על התקיפות למאמצים של "מועצת השלום" ושל המדינות המתווכות , מצרים, קטאר, טורקיה וארה"ב , לשכנע את הפלגים הפלסטיניים להסכים למפת דרכים העוסקת בהעברת השליטה האזרחית ובפירוק הנשק.
הזעם העממי ברצועה החריף עוד יותר לאחר הפגישה שקיימו מלדנוב וצוות "מועצת השלום" עם נתניהו בירושלים, ובעקבות ההודעה שפרסמה המועצה לאחר מכן. בהודעה תוארה הפגישה כ"בונה ומפורטת", ונאמר כי קיימת הבנה משותפת בין המועצה לבין ממשלת ישראל בנוגע ליעדים הסופיים של השלב הבא.
המועצה מסרה כי היעד הוא "פירוק מוחלט" של הנשק ברצועת עזה ומעבר מ"שלטון הנשק" לניהול אזרחי. עוד הדגישה כי הנסיגה הישראלית המלאה אל מעבר ל"קו הצהוב" לא תתבצע לפני השלמת תהליך פירוק הנשק הקל והכבד ופירוק המנהרות.
פרשנים ברצועה אומרים כי הודעה זו זעזעה חלקים נרחבים מהציבור העזתי, משום שלדעתם היא מהווה היפוך של התפיסה שקודמה ימים אחדים קודם לכן, שלפיה הפסקת הפעולות הצבאיות, הגברת זרימת הסיוע ההומניטרי והנסיגה הישראלית ההדרגתית מהרצועה אמורות להתבצע במקביל ובאופן הדדי ליישום יתר סעיפי ההסכם.
לעומת זאת, הנוסח שפרסמה המועצה לאחר הפגישה עם נתניהו הציב את פירוק הנשק ואת פירוק המנהרות כתנאי מוקדם לכל נסיגה ישראלית מלאה. בכך, לטענת המבקרים, הוא מאפשר לישראל להישאר בתוך הרצועה לפרק זמן בלתי מוגבל ומעניק לה למעשה את הזכות לקבוע אם ההתחייבויות הפלסטיניות יושמו "במלואן" או לא.
פלסטינים רבים שאלו ברשתות החברתיות "כיצד ניתן לדרוש מעם החי תחת הפצצות, כיבוש ומצור למסור את כל אמצעי הכוח העומדים לרשותו, בעוד המועצה אינה מספקת ערבויות מחייבות לנסיגה, להפסקת התוקפנות או להגנת האוכלוסייה מפני חידוש המלחמה?"
התגובות הזועמות שיקפו שינוי ברור ביחס הציבור ל"מועצת השלום", גולשים החלו להשתמש בכינוי "מועצת רצח העם" במקום "מועצת השלום", כביטוי לאמונתם כי המוסד הפך לכלי לניהול תוצאות המלחמה ולהכתבת הסדרים ישראליים לרצועת עזה, במקום להעמיד את הצד שלטענתם הרס את הרצועה והרג עשרות אלפי פלסטינים, בפני אחריות.
בתגובות אחרות תוארו מלדנוב וחברי המועצה כ"שותפים לרצח העם" , לא בהכרח משום שהשתתפו ישירות בפעולות הצבאיות, אלא משום שלטענת המבקרים הם מעניקים כיסוי מדיני להמשך הנוכחות הישראלית בתוך עזה וקושרים את סיום הכיבוש ליישום דרישות ביטחוניות פתוחות, שאינן מבטיחות לפלסטינים את זכויותיהם או את ריבונותם.
פרשנים פלסטינים ברצועה טענו ברשתות החברתיות כי המועצה אינה מתייחסת לרצועת עזה כאל שטח פלסטיני כבוש שהצבא הישראלי חייב לסגת ממנו, אלא כאל סוגיה ביטחונית שיש לעצב מחדש בהתאם לדרישותיה של ישראל.
אחרים סברו כי השימוש במונחים כגון "שלטון הנשק" ו"יצירת עתיד בטוח יותר לישראלים ולפלסטינים" משווה בין הכוח הכובש לבין העם הנתון לכיבוש, ומתעלם מהעובדה שישראל עדיין שולטת צבאית ברוב שטח הרצועה וממשיכה לבצע הפצצות, הרג והריסות.
גורמים ביטחוניים העוקבים אחרי הלכי הרוח ברצועת עזה אומרים כי התגובות מלמדות כי הציבור הפלסטיני אינו רואה את סדר הפעולות כעניין טכני או כעניין של משא ומתן בלבד, אלא כסוגיה קיומית. זאת משום שיישום פירוק הנשק לפני נסיגה מלאה של צה"ל עלול להשאיר את רצועת עזה ללא כל יכולת להגן על עצמה, בעוד ישראל תשמור על צבאה, מטוסיה ונשקה, וכן על הזכות לחדש את פעילותה הצבאית בכל עת אם תחליט שההסכם לא יושם בהתאם לתנאיה.
להערכת גורמים ביטחוניים,מצב הזעם הנוכחי ברצועה מציב את "מועצת השלום" בפני משבר אמון של ממש עם הציבור הפלסטיני שעלול להשפיע על יכולתה של כל תוכנית שתהיה תחת פיקוחה לזכות בתמיכה ציבורית פלסטינית.
לדבריהם, כבר עכשיו, גוברת התחושה ברחוב העזתי כי "מועצת השלום" אינה מתווכת, אלא שלוחה מדינית של הממשל האמריקני ושל ממשלת ישראל.
הערה:פורסם לראושנה ב"אפוק"
