הפשרת היחסים בין ירדן לסוריה, יותר מעשור לאחר ניתוק הקשרים עם פרוץ מלחמת האזרחים הסורית בשנת 2011, מבטאת מגמה אזורית חדשה של עיצוב גבולות ההשפעה והאינטרסים בעידן שלאחר עידן הנשיא לשעבר בשאר אל-אסד.
המהפך הפוליטי בדמשק, שהוביל לבריחתו של אסד לרוסיה ועליית נשיא חדש – אבו מוחמד אלג'ולאני – יצר פתח לשיח דיפלומטי ואופרטיבי בין שתי המדינות, בתמיכת אמריקאית מרומזת ובצל איומים ביטחוניים חדשים וישנים.
בשבוע שעבר הגיע שר החוץ הירדני איימן ספאדי לדמשק בראש משלחת טכנית בכירה, שכללה את שרי האנרגיה, התחבורה, התעשייה והמסחר. זמן קצר לאחר מכן התקיימה שיחת טלפון בין המלך עבדאללה לנשיא הסורי החדש אלג'ולאני, סימן נוסף לכך שהשיחות אינן רק טכניות אלא נושאות אופי מדיני מובהק.
הירדנים רואים בהתקרבות למשטר הסורי החדש דרך להתמודד עם "המציאות החדשה" בצפון, והאמריקאים – כך לפי מקורות דיפלומטיים – אינם מונעים את המהלך, כל עוד הוא מצמצם את טביעת הרגל האיראנית בדרום סוריה.
חשמל תמורת מים, גבול תמורת שקט
ליבת שיתוף הפעולה בין שתי המדינות טמונה באינטרסים הדדיים מובהקים: ירדן מחפשת נתיבים לשיווק עודפי החשמל שהיא מייצרת, במיוחד לאור כישלון מיזמים דומים מול עיראק. אם החיבור עם סוריה יצליח – הוא עשוי להתרחב גם ללבנון. מנגד, ירדן מצפה שסוריה תעמוד סוף סוף בהתחייבויותיה להסדרת מכסות המים מסכר אלווחדה ואגן הירמוכ – התחייבויות שלא יושמו במשך שנים.
גם סוגיית התחבורה עולה לדיון, עם רצון להסדיר תעריפי הובלה מסחרית ולהקל על תנועת סחורות במעברים – מהלך שעשוי להזרים חמצן חיוני לכלכלה הסורית הקורסת ולספק תמריץ ליציבות אזורית.
טרור הסמים: מאיום קיומי להסדרה אזורית
במהלך שנות הלחימה, הפך הגבול הסורי-ירדני לאזור חם מבחינה ביטחונית, מפעלי סמים הנתמכים על ידי הדיביזיה הרביעית של הגנרל מאהר אל-אסד, אחיו של הנשיא הסורי, ומיליציות פרו-איראניות הפכו את דרום סוריה למוקד הברחות סמים, נשק ופעילי טרור.
ירדן ספגה את עיקר הנטל הביטחוני ונאלצה ליזום תקיפות אוויריות על מוקדי ההברחות בשטח סוריה ולשנות את כללי העימות בגבול.
אף שבחודשים האחרונים נרשמה עלייה בניסיונות ההברחה, בירדן מצביעים דווקא על ירידה בכמות החומרים המוברחים – מה שמעיד על פגיעה בתשתית הייצור, בין היתר כתוצאה מחיסול סוחרים בכירים ונסיגת הגורמים איראניים. מפנ אנשיו של אלג'ולאני.
הסכנה של דאע"ש
הנושא שמדיר שינה מעיניו של המלך עבדאללה הוא חזרתו האפשרית של ארגון הטרור דאעש לפעולה.
לפי מקורות ביטחוניים בכירים בישראל, סימנים מדאיגים לצבירת כוח מחודשת של התאים הרדומים של הארגון כבר ניכרים בשטח.
התרחבות הפעילות עלולה לאיים על סוריה עצמה – אך גם על ירדן, עיראק וישראל. שיתוף פעולה ביטחוני ירדני-סורי, אם יתבסס, עשוי להיות חיוני לבלימת התהליך.
תיווך אמריקני ושתיקת הבית הלבן
האם ממשל טראמפ החדש הוא זה שמעודד את ההתקרבות בין סוריה לירדן? בירדן לא מכחישים, אך גם לא מאשרים. ההסרה ההדרגתית של סנקציות כלכליות ממעל סוריה על ידי ממשל טראמפ והאיחוד האירופי, לצד שתיקת הבית הלבן, מרמזת, להערכת גורמים ביטחוניים, על הסכמה שבשתיקה – ואולי אף תיאום.
ההיגיון ברור: ביסוס משטר פרגמטי בדמשק, על חשבון השפעה איראנית, הוא יעד אסטרטגי גם בוושינגטון. טראמפ עשוי לראות בשיקום סוריה ובייצובה הזדמנות להציג הישג מדיני-ביטחוני מול רוסיה ואיראן – בלי להפעיל כוח אמריקאי ישיר.
וישראל? לא שותפה – אך דרוכה
בישראל בוחנים את המגעים בירדן ובסוריה בזהירות רבה. במערכת הביטחון מזהירים מפני האפשרות שסוריה תנצל את החיבור לירדן כדי לאפשר לגורמים עוינים – גם אם לא בהכרח איראניים – להתבסס מחדש בדרום סוריה. חידוש הקשרים הכלכליים אינו כשלעצמו בעיה, אך התרחבותו של שיח מדיני ללא ערבויות ביטחוניות – בהחלט כן.
לדברי גורם מדיני בכיר, "ישראל לא תתנגד לשיקום סוריה, אך תדרוש שמנגנון הפיקוח שייכלל בהסדרה יבטיח הרחקת חזבאללה ואיראן מהדרום, וכן שימור חופש הפעולה של צה"ל בגזרה." במילים אחרות: הידברות כן – על חשבון הביטחון – לא.
לסיכום: ההתקרבות בין ירדן לסוריה אינה תהליך מבודד, אלא סימפטום של שינוי גאופוליטי רחב יותר במזרח התיכון. שחקנים אזוריים ובינלאומיים מנסים להיערך למזרח תיכון חדש, שבו עימותים ישנים מוחלפים בפרגמטיזם כלכלי – אך הסכנה של דאעש, הברחות הסמים והאינטרסים האיראניים עודם מאיימים לשבש את הדרך. השאלה האמיתית היא – האם הקצב הנוכחי של ההתקרבות בין סוריה לירדן יוכל לעמוד בפני האתגרים הגדולים הצפויים לו?
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
