ד"ר אחמד יוסף,הוא אחת הדמויות האינטלקטואליות הבולטות בתנועת חמאס בעשורים האחרונים, שכיהן כיועץ המדיני של ראש ממשלת חמאס דאז איסמאעיל הנייה בין השנים 2006 ל־2010.
הוא נחשב לקול מתון ופרגמטי יחסית בתוך התנועה, וחיבר שורת מאמרים הקוראים לרפורמה רעיונית ופוליטית בחמאס, כולל הצעה להפריד בין הזרוע המדינית לצבאית ולהקים מפלגה פוליטית שתנהל את השלטון בעזה במנותק מהמאבק המזוין.
במאמר שפרסם ב-7 ביוני בעיתון "אלקודס" המזרח ירושלמי, מותח ד"ר יוסף ביקורת פנימית נדירה על ההחלטה שעמדה מאחורי מתקפת ה־7 באוקטובר, שנוהלה על־ידי יחיא סינוואר, ומזהיר כי ההחלטה התקבלה ללא דיון מספק באשר להשלכותיה האסטרטגיות והפוליטיות.
לדבריו, ההתקפה לא גובתה במטרה מדינית ברורה, לא לוּותה בהיערכות לתגובה הישראלית הצפויה, לא נבחנה בהקשר הבינלאומי, ולא כללה מנגנון שליטה שיבטיח מניעת פשעים נגד אזרחים. כל אלו, לטענתו, הפכו את המהלך מסיכון מחושב – ל"הרפתקה הרסנית".
"האם הכנת את העורף שלך?" שאל יוסף את ההנהגה של חמאס, "האם דאגת לרשת תמיכה פוליטית? האם לקחת בחשבון תרחיש שבו הכול משתבש?"
"אל תצא לקרב, צודק ככל שיהיה, אם אינך מוכן ליום שאחריו", הוא כתב.
אחמד יוסף מציע שורת עקרונות שחמאס נדרשת לשקול לפני פעולה בסדר גודל כזה:
- הצורך בהגדרת מטרה מדינית ברורה – האם היעד הוא שבירת המצור? שחרור אסירים? או רק יצירת זעזוע תקשורתי?
- היערכות לתגובה ישראלית – צבאית, מדינית, ותודעתית. האם יש מוכנות למלחמה ממושכת?
- מגבלות מוסריות – האם קיימת בקרה בשטח שתמנע מעשים שיחבלו בלגיטימציה של ההתנגדות?
- ההקשר האזורי והבינלאומי – כיצד יגיבו מצרים, קטר, טורקיה ואיראן? מה צפויה להיות עמדת דעת הקהל העולמית?
- ליווי פוליטי ואסטרטגיה תקשורתית – מי מדבר בשם חמאס ביום שאחרי? מי מגדיר מטרות ומדרג דרישות?
עמדת מיעוט חריגה
אף שד"ר יוסף מוכר בדבריו הזהירים והמאוזנים, הרי שביקורתו הפעם חדה, ישירה, ואינה משתמעת לשתי פנים. עם זאת,הוא הקול היחיד בחמאס שעושה חשבון נפש בכל הקשור למתקפת ה-7 באוקטובר.
חשוב לציין שעמדתו חריגה בתוך חמאס — ואינה מייצגת את רוב ההנהגה הבכירה של התנועה, אשר הביעה תמיכה נלהבת במתקפת ה-7 באוקטובר ובתוצאותיה.
דוגמה בולטת לכך היא ד"ר ע'אזי חמד, חבר הלשכה המדינית של חמאס, שהתראיין לערוץ "אל־ערבי" שבועות לאחר תחילת המלחמה והצהיר בגלוי:
"עשינו את זה ב־7 באוקטובר, ונעשה זאת שוב ושוב. אין גבול למה שנעשה – נילחם עד שלא יישאר יהודי אחד בפלסטין".
דבריו זעזעו חלקים מהעולם הערבי והמערבי, אך התקבלו בהנהגת חמאס בשתיקה – לכל היותר בתמיכה מרומזת.
ע'אזי חמד אינו לבדו. גם בכירים נוספים בתנועה, כולל חברים בזרוע הצבאית, התבטאו על הצורך "להגביר את רמת ההתנגדות" ולשקול "גלים נוספים של פעולה" – ניסוחים המכילים בין השורות קריאה לפעולות נוספות בסגנון ה־7 באוקטובר.
קולות ביקורת נוספים – בשוליים
לצד ביקורתו של ד"ר אחמד יוסף, נשמעו גם רמיזות זהירות מצד דמויות אחרות בתנועה. כך, למשל, חליל אל־חיה, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה, קרא זמן קצר לאחר המתקפה ל"איפוק מבוקר", מחשש לאובדן שליטה ופגיעה במעמד תנועת חמאס בקרב מדינות האזור.
גורמים פלסטיניים מחוץ לעזה, במיוחד באגף המדיני של חמאס בביירות ובדוחא, הדגישו לאחר המתקפה כי לא עודכנו מראש בפרטיה, והביעו הסתייגות מסוימת מהעובדה שסינוואר ניהל את המהלך תוך ריכוז סמכויות מוחלט, תוך עקיפת מנגנוני ההתייעצות הפוליטית.
האם יש מקום לביקורת פנימית בתוך חמאס?
המאמר של ד"ר יוסף – שנכתב בסגנון מדוד אך בוטה – מעלה את השאלה האם חמאס בכלל מסוגלת להכיל ביקורת פנימית אמיתית, או שמא זהו קול בודד הצועק אל תוך חלל סגור.
למרות עשרות אלפי הרוגים ופצועים בעזה, והרס נרחב של תשתיות אזרחיות, התנועה טרם ערכה חשבון נפש גלוי. להיפך – רבים מראשיה ממשיכים לשבח את המתקפה, מצהירים שלא יתחרטו, ומכינים את הציבור להמשך לחימה ארוכה.
סיכום
בעוד חמאס מתעקשת להציג את ה־7 באוקטובר כהישג צבאי ומוסרי, ד"ר אחמד יוסף מזהיר: ייתכן שזו הייתה טעות אסטרטגית שתוביל לאבדן האחיזה של חמאס כמובילת הפרויקט הלאומי הפלסטיני.
הקריאה שלו לחשיבה מדינית, להתנהלות מוסרית ולבניית אסטרטגיה כוללת מהווה תמרור אזהרה בפני תנועה שמרוב דבקותה בנשק ובטרור – שכחה את הפוליטיקה.
האם קולו של ד"ר יוסף ישפיע? בשלב זה, הוא בעיקר חושף את גודל הפער בתוך חמאס בין החזון הפוליטי לבין המציאות בשטח.
ובינתיים – הוא נותר כמעט לבדו בזירה פנימית שמהדהדת בעיקר קריאות למערכה נוספת נגד ישראל.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
