בעוד ישראל נערכת לסכל כל ניסיון של המשטר האיראני לשקם את פרוייקט הגרעין שלו ולייצר מחדש טילים בליסטיים, במתכונת אכיפת הסכם הפסקת האש בלבנון, איראן מפגינה עמדה קשוחה ובלתי מתפשרת.
שר החוץ האיראני עבאס עראקג'י הבהיר ב-26 ביוני כי משרד החוץ האיראני הבהיר לצדדים כי "יש להודיע לישות הציונית כי איראן איננה לבנון וכי לכל תקיפה עליה תהייה תשובה מיידית".
איראן מנסה כעת להתאושש מהמכה הצבאית העוצמתית שחטפה מישראל, מה שמדאיג אותה מאוד הוא החדירה המודיעינית העמוקה של המוסד הישראלי לתוך הרפובליקה האסלאמית.
בכירים איראניים המזוהים עם הקו החומייניסטי קוראים להיערכות לסבב נוסף של מלחמה.
כך אמר ב-25 ביוני הגנרל איברהים ג'בארי,בכיר ב"משמרות המהפכה" ויועץ לשעבר של הגנרל חוסיין סלאמי שחוסל בתחילת המלחמה:
"הבסנו את השטן הגדול וסוכנו הציוני, אך אין זה הזמן לעצור. עלינו להשאיר את המגף שלנו על צווארו של נתניהו – עד שייחנק".
המנהיג העליון של איראן עלי ח'מינאי ידוע כמי שמחזיק בעמדה נוקשה ובלתי מתפשרת כלפי אויבי איראן ובפרט נגד ישראל.
לאורך שנים רבות, עמדתו הייתה ברורה כי כל פגיעה באיראן או בשלוחותיה במזרח התיכון תיענה בתגובה קשה והוא לא ייקח צעד לאחור מול הלחצים הבינלאומיים.
גורמי שלטון איראניים אומרים באמצעי התקשורת של הרפובליקה האסלאמית כי מלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן המחישה את הקו הנוקשה של עלי ח'מינאי, למרות האש הכבדה של חיל האוויר הישראלי וחיסול דמויות בכירות ב"משמרות המהפכה", עלי ח'מינאי לא נכנע אלא הוכיח כי ההתעקשות להגן על הכבוד הלאומי והנכונות לנקמה היא עיקרון מנחה עבורו.
לאחר השגת הפסקת האש, יצא עלי ח'מינאי ממקום מחבואו ואמר ב-26 ביוני " המשטר הציוני פתח את ידו המלוכלכת והמדדמת לפשע על אדמתנו האהובה… עליו לצפות לעונש חמור".
גורמים ביטחוניים אומרים כי משפט זה מדגיש את המחויבות שלו לתגובה קשה ומשמעותית לכל התקפה ישראלית על שטח איראן.
לדבריהם, הדברים של עלי ח'מינאי בעבר על ישראל כמו "גידול סרטני" וההבטחה כי "היא תיכחד", מעידים על כך כי עקשנותו של ח'מינאי איננה מקרית או רגעית, היא נובעת מתפיסות אידיאולוגיות ודתיות המושתתות על חובת ההגנה על האומה והדת ומדגישות את הזכות לומר את המילה האחרונה גם במחיר כבד.
עמדתו של ח'מינאי מושרשת בעקרונות דתיים שיעיים שלפיהם מלחמה היא לא רק עניין מדיני אלא גם שליחות דתית ויש להשמיד את האויב כליל כחלק מהמאבק האסטרטגי והדתי.
עלי ח'מינאי בערוב ימיו ממשיך לאמץ קו אסטרטגי נוקשה המונע ממנו להתפשר מול אתגרים, האסטרטגיה הזו משקפת לא רק את המצב הפוליטי הפנימי, אלא גם את האמונה העמוקה שמאחורי ההנהגה האיראנית.
הפסקת האש בין ישראל לאיראן נתפסת על ידי ח'מינאי כהזדמנות להתארגן מחדש ולגבש דרכים חדשות להפתיע את ישראל וארה"ב, המלחמה רק חיזקה את עמדותיו הנוקשות והוא ימשיך לחפש דרכים להפתיע ולהכות באויביו תוך ניצול חולשותיהם ומתוך אמונה עמוקה בצדקת דרכו.
גורמי מודיעין מערביים מדגישים כמה נקודות מרכזיות לגבי אופיו ואישיותו.
- נוקשות אידיאולוגית- הוא אינו מוכן להיכנע ללחצים חיצוניים גם כאשר המצב הכלכלי והצבאי קשה, הוא רואה את עצמו כ"מגן האומה והדת".
- תחושת אחריות אישית- הוא מתייחס למנהיגותו כמשימה אלוהית ומאמין שהוא היחיד שיכול להוליך את איראן בדרך הנכונה, קשה מאוד לשכנע אותו לשנות קו.
- שמרנות פוליטית-ח'מינאי מעדיף לשמור על קו נוקשה כדי למנוע מחלוקות בתוך המשטר או איבוד שליטה.
- שימוש באיומים ותגובות תקיפות- ח'מינאי נוהג להגיב במהירות ובאגריסיביות לאיומים ולעיתים אף בוחר להחריף אותם כדי לחזק את מעמדו הפנימי והבינלאומי.
גורמי המודיעין במערב מעריכים כי אישיותו של עלי ח'מינאי היא גורם משמעותי שמונע שינוי מדיניות מהותי באיראן,גם במצבים של משברים קשים וגם לאחר המכות הצבאיות הקשות וההשפלה הגדולה שישראל גרמה לאיראן.
ח'מינאי ישמור על סמכותו הדתית והפוליטית כמנהיג העליון של המאמינים השיעים, על פי עיקרון זה המכונה "וויליאת אלפקיה", מנהיג דתי הוא הריבון החוקי עד להגעת האימאם הנסתר ולכן יש לפעול בנחישות כדי לשמור על הדת והמדינה.
ח'מינאי רואה את עצמו כמקור סמכות הלכתי והוא עצמו פירסם פסקי הלכה שמדגישים את שמירת איראן כערך עליון במאבק מול האויבים.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
