ביקורו הראשון של ראש הממשלה עלי א־זיידי בארה"ב חשף את עומק המאבק על זהותה של עיראק, בין פירוק המיליציות הפרו איראניות, הרחבת ההשקעות האמריקניות והניסיון להפוך את בגדאד לשותפה אסטרטגית של וושינגטון.
המפגן ההמוני בנג'ף ובכרבלא מהווה מסר ברור לוושינגטון כי למרות הלחצים לפרק את המיליציות השיעיות מנשקן, טהראן ממשיכה ליהנות ממנופי השפעה עמוקים בזירה העיראקית, וממשלת בגדאד תתקשה לקדם את יעדיה ללא עימות פנימי.
התחזקות כוחם של משמרות המהפכה לאחר מותו של עלי ח'מינאי מקשה על חידוש המשא ומתן עם וושינגטון, ומגבירה את הסיכון להסלמה במיצרי הורמוז ובלבנון.
ההלוויה ההמונית של עלי ח'מינאי הוכיחה כי המשטר האיראני אינו נשען עוד על אדם אחד, אלא על מערכת מוסדית חזקה שצפויה להמשיך את דרכו של המנהיג העליון גם לאחר מותו.
איראן מציבה קווים אדומים לקראת המשך המגעים עם וושינגטון ובהם הפסקת הלחימה בלבנון, שמירה על מעמדה במיצרי הורמוז, ומתקשה להתעלם מהלחץ הציבורי הגובר לנקום על חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי.
במשך עשרות שנים בנה עלי ח'מינאי את איראן כמעצמה אזורית הנשענת על תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ושלוחות הטרור שלה,המלחמה חשפה את מגבלות תפיסת הביטחון של ח'מינאי והסתיימה בחיסולו.
המלחמה האיצה את חילופי הדורות בצמרת המשטר האיראני, האליטה החדשה מעבירה את מרכז הכובד מן האידיאולוגיה אל ביטחון המדינה, ומנהלת את מדיניות החוץ מתוך פרגמטיות רבה יותר, מבלי לוותר על האינטרסים האסטרטגיים של איראן.
המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי מגביר את מעורבותו בשלטון, אך היקף סמכויותיו עדיין אינו ברור.
המשטר האיראני מבקש להפוך את הלווייתו של עלי ח'מינאי ממוקד סיכון פוליטי למפגן נאמנות המוני ולהוכחת יציבות השלטון החדש.
דחיית הקבורה של המנהיג העליון עלי ח'מינאי חושפת את עומק המשבר בטהראן, ואת חשש הנהגת משמרות המהפכה מפני התפרצות פנימית ואובדן שליטה.
ביקורו הראשון של ראש הממשלה עלי א־זיידי בארה"ב חשף את עומק המאבק על זהותה של עיראק, בין פירוק המיליציות הפרו איראניות, הרחבת ההשקעות האמריקניות והניסיון להפוך את בגדאד לשותפה אסטרטגית של וושינגטון.
המפגן ההמוני בנג'ף ובכרבלא מהווה מסר ברור לוושינגטון כי למרות הלחצים לפרק את המיליציות השיעיות מנשקן, טהראן ממשיכה ליהנות ממנופי השפעה עמוקים בזירה העיראקית, וממשלת בגדאד תתקשה לקדם את יעדיה ללא עימות פנימי.
התחזקות כוחם של משמרות המהפכה לאחר מותו של עלי ח'מינאי מקשה על חידוש המשא ומתן עם וושינגטון, ומגבירה את הסיכון להסלמה במיצרי הורמוז ובלבנון.
ההלוויה ההמונית של עלי ח'מינאי הוכיחה כי המשטר האיראני אינו נשען עוד על אדם אחד, אלא על מערכת מוסדית חזקה שצפויה להמשיך את דרכו של המנהיג העליון גם לאחר מותו.
איראן מציבה קווים אדומים לקראת המשך המגעים עם וושינגטון ובהם הפסקת הלחימה בלבנון, שמירה על מעמדה במיצרי הורמוז, ומתקשה להתעלם מהלחץ הציבורי הגובר לנקום על חיסולו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי.
במשך עשרות שנים בנה עלי ח'מינאי את איראן כמעצמה אזורית הנשענת על תוכנית הגרעין, מערך הטילים הבליסטיים ושלוחות הטרור שלה,המלחמה חשפה את מגבלות תפיסת הביטחון של ח'מינאי והסתיימה בחיסולו.
המלחמה האיצה את חילופי הדורות בצמרת המשטר האיראני, האליטה החדשה מעבירה את מרכז הכובד מן האידיאולוגיה אל ביטחון המדינה, ומנהלת את מדיניות החוץ מתוך פרגמטיות רבה יותר, מבלי לוותר על האינטרסים האסטרטגיים של איראן.
המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי מגביר את מעורבותו בשלטון, אך היקף סמכויותיו עדיין אינו ברור.
המשטר האיראני מבקש להפוך את הלווייתו של עלי ח'מינאי ממוקד סיכון פוליטי למפגן נאמנות המוני ולהוכחת יציבות השלטון החדש.
דחיית הקבורה של המנהיג העליון עלי ח'מינאי חושפת את עומק המשבר בטהראן, ואת חשש הנהגת משמרות המהפכה מפני התפרצות פנימית ואובדן שליטה.
