הלווייתו ההמונית של המנהיג העליון לשעבר, עלי חמינאי, בשבוע שעבר בערים נג'ף וכרבלא בעיראק, הקדושות לדת השיעה, הייתה הרבה יותר מאירוע דתי או טקס אבל. היא הפכה להפגנת כוח פוליטית ואסטרטגית של "ציר ההתנגדות", שהמחישה כי חרף הלחצים האמריקניים והמאמצים של ראש ממשלת עיראק עלי א-זיידי לצמצם את כוחן של המיליציות השיעיות, איראן ממשיכה להחזיק במנופי השפעה עמוקים בתוך המדינה, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים.
להערכתם, עוצמת ההשתתפות במסע ההלוויה, לצד הנוכחות הבולטת של מנהיגי המיליציות השיעיות ושל בכירי "אל-חשד א-שעבי", שיגרו מסר ברור לוושינגטון כי עיראק נותרה אחת מזירות ההשפעה המרכזיות של איראן במזרח התיכון, וכל ניסיון לעצב מחדש את מאזן הכוחות במדינה יתקל במציאות פוליטית וביטחונית מורכבת.
איראן כיוונה היטב את העיתוי הזה של הלווית ח'מינאי בעיראק, ימים ספורים לפני ביקורו של ראש ממשלת עיראק, עלי א־זיידי, בוושינגטון, ניצב הממשל האמריקני מול תמונות של מאות אלפים ואף מיליוני משתתפים, שהפכו את ההלוויה למפגן תמיכה חסר תקדים במחנה הפרו איראני.
גורמים בכירים בירושלים מעריכים כי מדובר היה בהפגנת כוח מתוכננת שנועדה להבהיר לארה"ב ולישראל כי חרף הפגיעה הקשה שספגה איראן בחודשים האחרונים, היא עדיין מסוגלת להניע את בעלי בריתה בעיראק ולהוציא לרחובות המוני תומכים.
להערכתם,המסר האיראני הופנה גם כלפי ממשלת עיראק עצמה.
ראש הממשלה עלי א־זיידי הצהיר בחודשים האחרונים כי בכוונתו לקדם תוכנית להסדרת סוגיית הנשק במדינה, שבמסגרתה יועבר הנשק הבלתי חוקי לידי המדינה והמיליציות השיעיות ישתלבו בעתיד בזירה הפוליטית והאזרחית.
אלא שהמפגן ההמוני בנג'ף ובכרבלא המחיש כי יישום התוכנית רחוק מלהיות פשוט, המיליציות ביקשו להוכיח כי הן אינן רק כוח צבאי, אלא גם בעלות בסיס ציבורי, פוליטי ואידאולוגי רחב, ולכן לא ניתן לעקוף אותן בכל הסדר עתידי.
להערכת גורמים ביטחוניים, עצם היכולת של המיליציות לארגן הפגנת כוח כה גדולה מהווה מסר כי כל ניסיון לפרקן מנשקן ללא הסכמה מצדן עלול להצית משבר פנימי.
לפי דיווחים שהגיעו לירושלים מגורמים אמריקניים רשמיים, גם בממשל האמריקני התקבלו אירועי ההלוויה באי־נוחות.
בשנים האחרונות מפעילה וושינגטון לחץ כבד על ממשלות עיראק להגביל את פעילות המיליציות הפרו איראניות ולצמצם את השפעת משמרות המהפכה במדינה. אלא שהתמונות מנג'ף וכרבלא המחישו כי השפעתה של איראן אינה נשענת רק על כוח צבאי, אלא גם על קשרים דתיים, חברתיים ופוליטיים עמוקים שנבנו במשך שנים.
מבחינת וושינגטון, ההלוויה הייתה תזכורת לכך שהשפעתה של טהראן בעיראק עדיין רחוקה מלהיעלם.
גורמים ביטחוניים מציינים כי גם מבחינת המיליציות השיעיות היה זה אירוע בעל חשיבות אסטרטגית.
לאחר חודשים שבהם הן שמרו על פרופיל נמוך יחסית בעקבות הלחצים האמריקניים וההתפתחויות האזוריות, הן בחרו לשוב למרכז הבמה ולהציג את עצמן ככוח פוליטי וצבאי שלא ניתן להתעלם ממנו.
מבחינתן, מדובר בהוכחה כי הן ממשיכות ליהנות מלגיטימציה ציבורית רחבה וכי הן עדיין ממלאות תפקיד מרכזי במה שהן מגדירות "ההתנגדות" לנוכחות האמריקנית באזור.
המסר נועד גם לישראל ולארה"ב כי גם אם איראן נתונה ללחץ צבאי ומדיני כבד, רשת בעלי בריתה האזורית שהיא בנתה במשך שנים מוסיפה להתקיים ולהפגין עוצמה.
אולם, להערכת גורמים מדיניים בכירים, ממשל טראמפ אינו מתכוון לוותר והוא יפעיל לחץ על ממשלת עיראק להמשיך במאמצים ביתר שאת כדי לפרק את המליציות בעיראק מנשקן.
האתגר הגדול של ממשלת עיראק נותר בעינו, מצד אחד, היא זקוקה לשיתוף הפעולה עם ארה"ב בתחומי הביטחון, הכלכלה וההשקעות. מצד שני, היא אינה יכולה להתעלם ממשקלן הפוליטי והצבאי של המיליציות הפרואיראניות ומהשפעתה של טהראן על חלקים נרחבים מהמערכת הפוליטית והחברתית במדינה.
משמעות הדבר היא שכל ניסיון לקדם את פירוק המיליציות מנשקן יהיה חייב להתבצע בהדרגה ובהסכמות רחבות, ולא באמצעות כפייה חד צדדית.
עבור ממשלתו של עלי א־זיידי, מסע ההלוויה של עלי ח'מינאי בעיראק המחיש כי הדרך לריכוז הנשק בידי המדינה ארוכה ומורכבת הרבה יותר מכפי שנדמה. עבורו ועבור ארה"ב, זו הייתה תזכורת לכך שהמאבק על דמותה של עיראק רחוק מהכרעה, וכי ההשפעה האיראנית במדינה אינה נמדדת רק בכוחן של המיליציות, אלא גם בעומק אחיזתה הפוליטית, הדתית והחברתית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
