שיתוף הפעולה הצבאי המתרחב בין מצרים, טורקיה ופקיסטן משקף מגמה אזורית של בניית ציר מדיני ביטחוני חדש, ישראל עוקבת בדאגה אחרי הקמת הציר הסוני שהינו מסוכן יותר מהציר האיראני.
מאחורי הקריאות באיראן לנקמה עומדת תפיסת עולם המשלבת אמונה דתית, שיקולי הרתעה ואינטרסים של המשטר. להערכת גורמים ביטחוניים, טהראן אינה ממהרת לפעול, אך גם אינה מתכוונת לוותר על תגובה שתשיב את כבודה ותבסס מחדש את כוח ההרתעה שלה.
האם צבא לבנון, בהנהגת רודולף הייכל, מסוגל להפוך לכלי שמאפשר את פירוק כוחו הצבאי של חזבאללה, או שמא הוא חלק מהמנגנון שמנציח את המציאות הקיימת, גורמים ביטחוניים בכירים בישראל סבורים כי יש להחליף את הייכל לאלתר.
האיום של טראמפ על סולטנות עומאן מציף את המאבק על עצמאותן המדינית של מדינות המפרץ ומחדד את המתח בין מדיניות האיזון של עומאן לבין הניסיון האמריקני לגבש חזית אחידה מול איראן.
ראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה חוסל ימים ספורים לאחר שמונה לתפקיד, ובארגון נותר חלל פיקודי נוסף. כעת נבחנים כמה בכירים שנותרו בחיים כמועמדים לרשת אותו, כשברקע גובר החשש בחמאס מהידלדלות הפיקוד ומהתרחקות איראן
הפער בין שאיפת המערב להכרעה לבין האסטרטגיה האיראנית של "ניצחון דרך הישרדות" מסביר מדוע המלחמה מתארכת ומדוע כניעה אינה עומדת על הפרק.
פרשנים במפרץ אומרים כי ההנהגה האיראנית נוהגת בטיפשות ובוחרת במדיניות "האדמה החרוכה" מול שכנותיה במפרץ, ומחליטה להרוס אותן על היושבים בהן,לדבריהם ההחלטה הזו מייצגת עיוורון
המעבר האיראני לפגיעה בתשתיות אזרחיות במדינות המפרץ אינו מהלך טקטי נקודתי אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים ולייצר מנופי לחץ ישירים על וושינגטון ובעלות בריתה.
הוויכוח על עתיד נשקו של חזבאללה ממשיך לעמוד במרכז הזירה הפוליטית בלבנון. בעוד חלק מהמפלגות קורא לפירוק חזבאללה מנשקו ולהשבת המונופול על השימוש בנשק לידי המדינה, חזבאללה מפגין נחישות לשמר את מעמדו הצבאי והפוליטי, גם במחיר של החרפת המתיחות הפנימית.
האירועים בסווידאא' הם סימן מובהק לכך שהעימותים בסוריה הופכים להיות עימותים עדתיים ואתניים חריפים ולא עימותים לאומיים, תופעה שעלולה להביא בהמשך להתפרקותה של סוריה.
ישראל הופכת למעצמה אזורית, על פי ההערכות היא תמשיך בהחלשת ציר ההתנגדות בראשות איראן אך היא גם לא תתכופף בפני הציר הסוני החדש שצובר כוח .
שיתוף הפעולה הצבאי המתרחב בין מצרים, טורקיה ופקיסטן משקף מגמה אזורית של בניית ציר מדיני ביטחוני חדש, ישראל עוקבת בדאגה אחרי הקמת הציר הסוני שהינו מסוכן יותר מהציר האיראני.
מאחורי הקריאות באיראן לנקמה עומדת תפיסת עולם המשלבת אמונה דתית, שיקולי הרתעה ואינטרסים של המשטר. להערכת גורמים ביטחוניים, טהראן אינה ממהרת לפעול, אך גם אינה מתכוונת לוותר על תגובה שתשיב את כבודה ותבסס מחדש את כוח ההרתעה שלה.
האם צבא לבנון, בהנהגת רודולף הייכל, מסוגל להפוך לכלי שמאפשר את פירוק כוחו הצבאי של חזבאללה, או שמא הוא חלק מהמנגנון שמנציח את המציאות הקיימת, גורמים ביטחוניים בכירים בישראל סבורים כי יש להחליף את הייכל לאלתר.
האיום של טראמפ על סולטנות עומאן מציף את המאבק על עצמאותן המדינית של מדינות המפרץ ומחדד את המתח בין מדיניות האיזון של עומאן לבין הניסיון האמריקני לגבש חזית אחידה מול איראן.
ראש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה חוסל ימים ספורים לאחר שמונה לתפקיד, ובארגון נותר חלל פיקודי נוסף. כעת נבחנים כמה בכירים שנותרו בחיים כמועמדים לרשת אותו, כשברקע גובר החשש בחמאס מהידלדלות הפיקוד ומהתרחקות איראן
הפער בין שאיפת המערב להכרעה לבין האסטרטגיה האיראנית של "ניצחון דרך הישרדות" מסביר מדוע המלחמה מתארכת ומדוע כניעה אינה עומדת על הפרק.
פרשנים במפרץ אומרים כי ההנהגה האיראנית נוהגת בטיפשות ובוחרת במדיניות "האדמה החרוכה" מול שכנותיה במפרץ, ומחליטה להרוס אותן על היושבים בהן,לדבריהם ההחלטה הזו מייצגת עיוורון
המעבר האיראני לפגיעה בתשתיות אזרחיות במדינות המפרץ אינו מהלך טקטי נקודתי אלא ניסיון לעצב מחדש את כללי המשחק האזוריים ולייצר מנופי לחץ ישירים על וושינגטון ובעלות בריתה.
הוויכוח על עתיד נשקו של חזבאללה ממשיך לעמוד במרכז הזירה הפוליטית בלבנון. בעוד חלק מהמפלגות קורא לפירוק חזבאללה מנשקו ולהשבת המונופול על השימוש בנשק לידי המדינה, חזבאללה מפגין נחישות לשמר את מעמדו הצבאי והפוליטי, גם במחיר של החרפת המתיחות הפנימית.
האירועים בסווידאא' הם סימן מובהק לכך שהעימותים בסוריה הופכים להיות עימותים עדתיים ואתניים חריפים ולא עימותים לאומיים, תופעה שעלולה להביא בהמשך להתפרקותה של סוריה.
ישראל הופכת למעצמה אזורית, על פי ההערכות היא תמשיך בהחלשת ציר ההתנגדות בראשות איראן אך היא גם לא תתכופף בפני הציר הסוני החדש שצובר כוח .
