נאומו האחרון של מזכ"ל הארגון, נעים קאסם,ב-15 באוגוסט, ממחיש היטב את הקו הנוקשה של חיזבאללה.
השיח' נעים קאסם חזר על דברים קודמים שאמר בעבר והבהיר כי כל ניסיון לכפות על חיזבאללה להתפרק מנשקו יוביל ל"תגובה עזה" ואף איים כי הדבר עלול להדרדר למלחמת אזרחים.
נעים קאסם הדגיש: "מי שחושב שאפשר לקחת מאיתנו את הנשק, טועה טעות מרה. נגן עליו בכל דרך".
גורמים ביטחוניים בישראל אומרים כי חזבאללה מנהל מדיניות של הליכה על הסף בכל הקשור לפירוק נשקו וכי נאומו של השיח' נעים קאסם הוא אחת התוצאות של ביקורו של עלי לאריג'אני, מזכ"ל המועצה לביטחון לאומי באיראן, בלבנון בשבוע שעבר, וההבטחות שנתן לשיח' נעים קאסם כדי לעודד אותו לסרב לדרישה של ממשלת לבנון לפרק את חזבאללה מנשקו.
לדבריהם, חזבאללה קיבל רוח גבית מאיראן להמשיך בסירובו להתפרק מנשקו וכי הוא קיבל גם הבטחות לקבלת אמצעי לחימה מאיראן וכספים כדי להשתקם צבאית ולשקם את כל הבתים של פעיליו שנהרסו במהלך המלחמה בדרום לבנון וברובע א-דאחיה בביירות.
הנאום המתלהם של השיח' נעים קאסם לא רק מבטא את תפיסתו האסטרטגית של חיזבאללה אלא גם משדר מסר ברור ליריביו הפוליטיים: הארגון מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על מאזן הכוחות הנוכחי.
כך הופך הנשק לא רק למרכיב בהרתעה מול ישראל, אלא גם לערובה לשליטת חיזבאללה במערכת הפוליטית הלבנונית.
חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם חזבאללה,אבראהים מוסאווי, טען ב-16 באוגוסט כי נשק ההתנגדות הוא הערובה האמיתית של לבנון לנוכח התכניות הישראליות לפירוק האזור, והדגיש כי ישנם גורמים שעיוותו את דברי מזכ"ל חיזבאללה, השייח' נעים קאסם, במטרה להציג את חיזבאללה כמי שדוחף לעבר מלחמת אזרחים.
בלבנון נשמעים יותר ויותר קולות הקוראים ליישם את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם ולפרק את כל המיליציות מנשקן, אולם נוכח עמדתו הנחרצת של חיזבאללה , ובראשה דבריו של השיח' נעים קאסם , קשה לראות כיצד יוכל מהלך כזה להתממש ללא טלטלה פנימית חמורה.
לדברי הגורמים הביטחוניים בישראל, במציאות הפוליטית של לבנון, הקרב המשמעותי ביותר של חזבאללה כבר אינו מתנהל מול ישראל או מול מוסדות השלטון בביירות, אלא גם בתוך הבית השיעי עצמו.
הנשק שברשות הארגון אינו רק אמצעי צבאי, אלא מנגנון פוליטי־חברתי רב־שכבתי, שמטרתו לשרת שלושה יעדים מרכזיים: שמירה על דימוי "ההתנגדות" מול ישראל, ביסוס ההשפעה של חזבאללה על מוסדות המדינה הלבנונית, והבטחת מונופול מוחלט על ייצוג הקהילה השיעית.
שנים רבות נהנה חזבאללה מתמיכה פנימית ואזורית שאיפשרה לו לאחד בין מטרותיו השונות תחת סיסמת "ההתנגדות".
אך בשנים האחרונות, ובעיקר מאז הפסקת האש האחרונה עם ישראל, נוסחת ההצלחה הזו מתערערת: עימות רחב היקף עם ישראל הפך לבלתי סביר לאור התבוסה של חזבאללה במלחמה, והחלטות ממשלת לבנון הדורשות שהנשק יישאר בידי הצבא והמוסדות הרשמיים מחלישות את הלגיטימציה של החזקתו.
מצעדי האופנועים של חזבאללה ברחובות ביירות והפגנות השרירים בפומבי אינם אלא עדות לכך שמרחב הפעולה שנותר לארגון הוא מצומצם, בעקבות היחלשותו במלחמה האחרונה.
עבור חזבאללה, אתגר העל הוא שמירה על אחדות השיעים סביבו. כל ההיגיון האסטרטגי שלו , מהרטוריקה הביטחונית ועד למדיניות הפנים , מכוון לשימור התודעה שהנשק הוא הערובה לביטחון הקהילה השיעית בלבנון.
המסרים של "הגנה על לבנון" מכוונים בראש ובראשונה לעבר הציבור השיעי, שנדרש לראות בחזבאללה מגן הכרחי ולא אופציה פוליטית אחת מני רבות.
בהיעדר מלחמה פעילה מול ישראל, הנשק משמש את חזבאללה כמטבע פוליטי. השליטה בו מקנה לארגון כוח לקבוע סדר יום לא רק בתוך הקהילה השיעית אלא גם בזירה הלאומית.
בכך, הנשק הופך למנגנון לגיטימציה אלטרנטיבי למוסדות המדינה, ומאפשר לארגון להציב עצמו ככוח מקביל למערכת החוקתית הלבנונית.
על אף התלות בנשק, פרשנים בלבנון טוענים כי חזבאללה אינו יכול להתעלם מהמציאות: השיעים, כמו יתר האזרחים בלבנון, חיים תחת מסגרת מדינתית אחת. כל ניסיון לעקוף או לערער על המדינה הלבנונית הוביל בעבר למשברים כלכליים, לקריסה חברתית ולחולשה פנימית קשה.
האם חזבאללה יוכל להתעלם לאורך זמן מדרישות המדינה ומרבית האזרחים בלבנון כי יתפרק מנשקו? קשה להעריך לאן מועדות פניו, כרגע נראה שהוא מהמר על האפשרות הזו וממשיך להסתמך על איראן שתתמוך בו, הכדור חוזר למגרש של ממשלת לבנון והיא תצטרך לקבל את ההחלטה הקשה לפרק את חזבאללה מנשקו בכוח.
פורסם לראשונה ב"אפוק"
