הוויכוח סביב דמותו של רמטכ"ל צבא לבנון, הגנרל רודולף הייכל, אינו רק עניין של יכולת צבאית מקצועית, גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי התנהלותו מול חזבאללה הפכה לסוגיה אסטרטגית הנוגעת ליכולת ליישם את ההבנות הביטחוניות בין ישראל ללבנון ולשאלת מאזן הכוחות הפנימי במדינה הלבנונית.
גורמי ביטחון בכירים בישראל טוענים כי בשטח מתגלה דפוס עקבי, צבא לבנון נמנע מעימות ישיר עם חזבאללה.
לדבריהם, התוצאה המעשית של התנהלות זו היא המשך יכולתו של חזבאללה לשמר תשתיות צבאיות בדרום לבנון ולשקם אותן בהדרגה, חרף ההבנות שהושגו עם ממשלת לבנון.
גורמי הביטחון בישראל מעריכים כי הבעיה איננה רק מגבלות מבצעיות, אלא גם היעדר נכונות של הפיקוד הבכיר בצבא לבנון להיכנס לעימות חזיתי עם חזבאללה, עימות שעלול לערער את היציבות הפנימית במדינה.
מנקודת מבט זו, הגנרל רודולף הייכל נתפס כגורם מרכזי בהגבלת הפעולות של הצבא הלבנוני נגד חזבאללה, ולכן גם כמי שמשפיע בפועל על מידת היכולת לממש את ההסדרים הביטחוניים בדרום המדינה.
עוד אומרים גורמים ביטחוניים כי צבא לבנון הטעה בעבר את ארה"ב וישראל בכך שמסר דיווחים שקריים לועדת הפיקוח המשותפת על הפסקת האש, כאילו הוא השלים את פירוק תשתיות הטרור של חזבאללה בדרום לבנון, בפועל, תשתיות הטרור הענקיות שצה"ל חושף כיום בדרום לבנון מעידות על מידת אמינותו של צבא לבנון והעומד בראשו, עוד הם מציינים כי לפחות מחצית מהחיילים בצבא לבנון הם ממוצא שיעי שמזדהים עם ארגון חזבאללה.
הדיון סביב תפקודו של הגנרל רודולף הייכל קיבל מימד פומבי בולט בעקבות פגישה שקיים בארה"ב עם הסנאטור לינדזי גרהאם לפני כמה חודשים.
על פי דברי גרהאם, במהלך הפגישה הוא שאל את רמטכ"ל צבא לבנון רודדולף הייכל האם הוא רואה בחזבאללה ארגון טרור. תשובת הייכל, שלפיה אינו מגדיר את חזבאללה כארגון טרור “בהקשר הלבנוני”, הובילה לסיום מהיר של הפגישה ולביקורת חריפה מצד הסנאטור.
גורמים מדיניים בכירים בירושלים רואים בתקרית הזו לא אירוע נקודתי, אלא ביטוי לפער תפיסתי רחב יותר בין צבא לבנון לבין חלקים במערכת המדינית האמריקנית והישראלית. לשיטתם, מי שאינו מאמץ את ההגדרה של חזבאללה כאיום טרוריסטי מובהק, יתקשה גם לקדם מהלך של פירוקו מנשקו.
מן הצד השני, בביירות מתגבשת תמונה שונה לחלוטין. נשיא לבנון, ג'וזף עון, העניק לאחרונה גיבוי פומבי לגנרל רודולף הייכל והדגיש את חשיבותו של צבא לבנון כעמוד השדרה של המדינה וככלי המרכזי לשמירה על יציבותה.
הגיבוי הנשיאותי, לצד ההכחשה שפירסם הנשיא גו'זף עון כי נשקלת החלפתו של הייכל, משקף תפיסה לבנונית שלפיה יש להמשיך בתהליך הדרגתי של חיזוק מוסדות המדינה, תוך הימנעות מעימות פנימי ישיר עם חזבאללה.
מבחינת ישראל, גישה זו נתפסת ככזו שמעניקה מרחב פעולה רחב מדי לחזבאללה, ומקשה על מימוש יעד הפירוז בפועל על פי מזכר ההבנות בין שתי המדינות, גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ללא רפורמה רצינית בצבא לבנון והחלפת רמטכ"ל הצבא וחלק מהלוחמים השיעים בלוחמים בני עדות אחרות לא יחול שום שינוי בשטח וצבא לבנון לא יפרק את חזבאללה מנשקו.
מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו הודיע באחרונה כי צבא לבנון יקבל סכום של 30 מיליון דולר, כחלק מהחתימה על מזכר ההבנות בין ישראל לממשלת לבנון, לאן יילך הכסף הזה? האם צבא לבנון יקבל ציוד מתקדם שיאפשר לו להתעמת בצורה טובה יותר עם היכולות הצבאיות של חזבאללה?
בארה"ב מתקיימת גישה מורכבת יותר. הממשל ממשיך לראות בצבא לבנון כלי מרכזי לייצוב המדינה ולחיזוק הריבונות הלבנונית, אך במקביל גוברת ביקורת בקונגרס, בין היתר מצד הסנאטור לינדזי גרהאם, על מידת המחויבות של הצבא להתמודדות עם חזבאללה.
בירושלים מעריכים כי הפער הזה בתוך המערכת האמריקנית עשוי להשפיע על היקף הסיוע ועל התנאים שיילוו לו בעתיד, במיוחד אם יתברר כי צבא לבנון מתקשה ליישם את המשימות שהוגדרו לו בזירה הדרומית.
ההבנות הביטחוניות בין ישראל ללבנון, במסגרת מזכר ההבנות, נשענות על רעיון מרכזי, חיזוק צבא לבנון כגורם האכיפה העיקרי בדרום המדינה וצמצום הדרגתי של נוכחות חזבאללה.
אולם בפועל, כך לפי הערכות בישראל, הפער בין התכנון לבין המציאות בשטח נותר משמעותי. חזבאללה ממשיך לשמר יכולות צבאיות ולבסס מחדש את נוכחותו באזורים מסוימים, בעוד שהאכיפה מצד המדינה הלבנונית נתפסת ככמעט בלתי קיימת.
מכאן עולה השאלה האם מדובר במגבלות יכולת בלבד, או בגישה פוליטית מכוונת שנועדה למנוע התלקחות פנימית בלבנון.
פרשנים לבנוניים אומרים כי הוויכוח סביב תפקידו של הגנרל רודולף הייכל ממחיש למעשה שלוש גישות שונות:
בישראל רואים צורך בהפעלת לחץ אפקטיבי יותר על חזבאללה, כולל שינוי גישה מהותי מצד צבא לבנון.
בלבנון מדגישים את הצורך בשימור יציבות פנימית ובהימנעות מעימות פנימי שעלול לערער את המדינה.
בוושינגטון מתקיים איזון בין תמיכה בצבא לבנון לבין ביקורת גוברת על יכולתו לממש בפועל את יעדיו.
בסופו של דבר, אומרים גורמים מדיניים, הדיון סביב רודולף הייכל חורג משאלת תפקוד אישי או פיקודי, הוא משקף שאלה רחבה יותר על עתידה של לבנון ועל היכולת של המדינה הלבנונית להפוך לגורם הריבוני הבלעדי בשטחה.
כל עוד הפערים בין ישראל, לבנון וארה"ב נותרו בעינם, נראה כי המחלוקת סביב תפקידו של הגנרל הייכל תמשיך לשמש מקרה מבחן מרכזי בשאלת יישום ההסדרים הביטחוניים בדרום לבנון ובמאזן הכוחות מול חזבאללה.
הערה:פורסם לראשנה ב"אפוק"
