בעוד המתיחות הצבאית בין ישראל לאיראן נמשכת, ולאחר התגובה האמריקנית חסרת התקדים של הפצצת 3 מתקני גרעין איראניים, עולה השאלה המרכזית: לאן נעלם האורניום המעושר של איראן?
מדובר בכמות של 400 ק"ג אורניום מעושר לרמה של 60 אחוזים,השאלה זו מעוררת מחלוקת וקיימות גירסאות שונות לגבי גורלה של הכמות הזו שנעלמה.
ב-22 ביוני האחרון, ביצעה ארצות הברית מתקפה אווירית על שלושה אתרי גרעין מרכזיים באיראן: פורדו, נטנז ואיספהאן.
אתרים אלו כוללים את מתקני העשרת האורניום המשמעותיים, שמהווים מוקד של מחלוקת עם המערב.
לפי ההצהרות האמריקניות, ההתקפות פגעו קשות ביכולת הגרעינית של איראן. הנשיא טראמפ אף הכריז כי התקיפות "הכחידו" את המתקנים ואת מלאי האורניום המעושר. גם שר ההגנה האמריקני תמך בטענה שהאתרים האלה "הושמדו".
עם זאת, נראה כי האורניום המעושר עדיין קיים, אך קבור תחת ההריסות באתרים כמו איספהאן ופורדו, וחילוצו מתוך ההריסות יהיה משימה מורכבת ומסוכנת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר , במהלך ביקורו האחרון בוושינגטון, כי ישראל עדיין מודאגת ממלאי האורניום המעושר של איראן.
הוא ציין כי החומר ככל הנראה קבור מתחת לאדמה וכי ואין בידיו מידע שסותר זאת.
נתניהו הדגיש כי "החלק היחיד שעדיין לא התמודדנו איתו הוא האורניום המעושר", וכי ישראל שואפת לשמור גם עליו תחת שליטה.
לדבריו, לאיראנים ברור שהמערב יכול לפעול שוב ושוב כדי למנוע מהם להשיג את החומר.
גם גורם בכיר ישראלי, שסירב להזדהות, אמר לסוכנות רויטרס כי כ-400 ק"ג של אורניום מעושר עד 60% נשאר בשלושת אתרי הגרעין שהופצצו, והם לא הועברו לפני או אחרי ההתקפות על אתרי הגרעין.
הוא הוסיף כי רוב החומר טמון בעומק רב, מה שמקשה על הגישה אליו.
שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר ב-9 ביולי כי על ישראל למנוע מאיראן לשקם את יכולותיה הצבאיות הקודמות.
הוא הדגיש כי "האיראנים ינסו בכל דרך ללמוד ולהתכונן מחדש, ואתגרנו הוא לחזק את היכולות שלנו כדי שלא נתפס לא מוכנים".
לעומת זאת, יש הערכות מודיעיניות אמריקניות ואירופאיות מתונות יותר.
דו"ח ראשוני של סוכנות המודיעין של משרד ההגנה האמריקני מציין כי ההתקפות גרמו לנזקים משמעותיים, אך לא החריבו את המתקנים לחלוטין.
ניקולה לירנר, ראש המודיעין הצרפתי (DGSE), אמר בראיון לערוץ LCI שההתקפות עיכבו את התוכנית הגרעינית בחודשים, אך המדידה המדויקת של מצב האורניום קשה ללא נוכחות פיקוח של סוכנות האנרגיה האטומית.
גם רפאל גרוסי, מנהל סוכנות האנרגיה האטומית, ציין שהמתקנים הגרעיניים של איראן הושמדו במידה רבה, אך לא ניתן לטעון שהכול נעלם.
לדבריו, האיראנים יכולים להתחיל מחדש בכל עת. הוא הדגיש כי חוסר הגישה של המפקחים למתקנים מונע הערכה מדויקת.
טווח התוצאות המסובך נובע גם מהיעדר ודאות לגבי יעילות פצצות GBU-57 שפגעו בעומק המתקנים הגרעיניים.
גורמים אמריקניים טענו כי לא ברור האם הפצצות חדרו למטרותיהן, מה שמעלה שאלות על היקף הנזק האמיתי.
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן טען כי הסוכנות מפלה את איראן ומאשימה אותה ללא הוכחות, וכי ההתקפות האמריקניות גרמו לנזק כבד שלא ניתן להעריך אותו.
מצב זה יוצר ערפל סביב גורלו המדויק של האורניום המעושר: ככל הנראה הוא קיים, אך מיקום מדויק שלו ומצבו אינם ברורים, ותלויים בגורמים רבים, ביניהם חזרת המפקחים הבינלאומיים.
מדוע איראן לא הוציאה את האורניום המעושר מאתרי הגרעין לפני ההתקפה הישראלית-אמריקנית?
ישנם לכך כמה הסברים.
הפתעה ולחץ זמן:התקיפות האוויריות התבצעו בסגנון של תקיפות פתע, שכנראה איראן לא הייתה ערוכה אליהן מראש , כלומר, לא הייתה לה הודעה מוקדמת מספקת כדי לפנות את מלאי האורניום המעושר. ייתכן שהמידע המודיעיני שהגיע אליה לא הספיק כדי לארגן פינוי מסודר, או שהפינוי עצמו היה מורכב ודרש תכנון ארוך.
אתגרים לוגיסטיים וביטחוניים: פינוי כמויות גדולות של אורניום מעושר , חומר רדיואקטיבי ומסוכן, אינו פעולה פשוטה.
גם אם היה רצון לפנות את החומר, תהליך ההעברה חייב להיות מאוד מבוקר ומאובטח, במיוחד תחת מצב מתוח, כשכל תנועה עלולה להיתפס ולהיות מטרה להתקפות,מה שמקשה על הוצאת החומר במהירות.
חשש מפני חשיפת מיקומים:ייתכן שאיראן העדיפה להשאיר את האורניום במקום כדי לא לחשוף את מיקומו המדויק, או כדי למנוע מהמתקיפים לדעת איפה כל החומר נמצא. אם האיראנים היו מעבירים את החומר ממקום למקום, הדבר עלול היה לספק מידע מודיעיני רב לצד המתקיף.
אמונה כי המתקנים מוגנים היטב: איראן השקיעה רבות בהעמקת מתקני העשרת האורניום, כולל בניית מתקנים תת-קרקעיים שמיועדים לעמוד בפני תקיפות אוויריות כבדות. ייתכן שבאיראן העריכו כי האתרים עמידים מספיק כדי לספוג תקיפה מבלי לאבד את מלאי החומר, ולכן לא ראו צורך להזיז אותו.
מניעת פגיעה בתוכנית הגרעין: ייתכן שהאיראנים רצו להימנע מלהזיז את החומר כדי לשמור על "שגרה" ולהראות לעולם שאיראן שולטת בתוכנית הגרעין, ואינה חוששת. הזזת החומר עלולה הייתה להראות חולשה או לייצר פגיעויות חדשות.
פינוי החומר עלול היה להתפרש כהודאה בחולשה, מה שיכול היה לעורר תגובות פנימיות קשות או לסבך את המצב הדיפלומטי שלה מול מדינות אחרות באזור ובעולם.
להערכת גורמים ביטחוניים בכירים, אם איראן תחליט לנסות בחשאי לחלץ את מלאי האורניום המעושר מאתרים עמוקים ומוגנים כמו איספהאן, פורדו ונטנז, צפויים מספר סיכונים ואתגרים מרכזיים:
א.הוצאת כמויות גדולות של אורניום מעושר מחייבת תכנון לוגיסטי מדויק, ציוד מיוחד והגנה על מסלולי ההובלה. בנוסף, החומר רדיואקטיבי ועלול להיות מסוכן לטיפול,כל זאת מקשה על ביצוע פעולה סודית ומהירה
ב.המודיעין הישראלי והאמריקני פועלים ברציפות לנטר תנועות במתקנים אלו. ניסיון חילוץ משמעותי עלול להתגלות מראש או תוך כדי פעולה, ולהביא לתגובה צבאית מהירה, הכוללת תקיפות אוויריות או תקיפות סייבר.
ג.תנועות בלתי מבוקרות עלולות לגרום לנזק לחומר עצמו או למתקנים הקריטיים, מה שעלול לפגוע משמעותית ביכולת איראן להמשיך בתוכנית הגרעין או להקשות עליה.
ד.ניסיון לחלץ את האורניום במחשכים ייחשב על ידי הקהילה הבינלאומית כהסלמה חמורה, ויגביר את הלחץ על איראן מבחינת סנקציות נוספות, בידוד דיפלומטי ואף פעילות צבאית ישירה.
ארצות הברית וישראל צפויות להגיב באלימות מוגברת אם יתגלה ניסיון לחלץ או להעביר את החומר. זה עלול להוביל לסבב לחימה נוסף או להתקפות מנע מתוזמנות היטב
ה.הפעולה עלולה להסלים את המתיחות במזרח התיכון, לעורר תגובות מהירות מצד שחקנים אזוריים נוספים ולגרום להחרפת מצב הביטחון באזור כולו.
לסיכום: חילוץ חשאי של האורניום המעושר על ידי איראן יהיה אתגר לוגיסטי וביטחוני עצום, שמלווה בסיכונים גבוהים לחשיפה ולתגובה צבאית. במידה ויתרחש הוא עלול להחריף את המשבר בין איראן למדינות המערב וישראל, ולהוביל להחרפה משמעותית במצב הביטחוני במזרח התיכון. לכן, רוב ההערכות מצביעות על כך שאיראן תימנע מפעולות דרמטיות כאלו, לפחות בשלב זה, ותעדיף לשמר את המצב הקיים תוך תמרון דיפלומטי זהיר.
