
טראמפ עדיין מחפש הכרעה מול איראן
בישראל מעריכים כי הדלת להסכם עם איראן עדיין לא נסגרה, אך בוושינגטון נערכים גם לאפשרות של מלחמה. טראמפ מגביר את הלחץ על טהראן ומתלבט בין המשך החנק הכלכלי לחידוש התקיפות.

בישראל מעריכים כי הדלת להסכם עם איראן עדיין לא נסגרה, אך בוושינגטון נערכים גם לאפשרות של מלחמה. טראמפ מגביר את הלחץ על טהראן ומתלבט בין המשך החנק הכלכלי לחידוש התקיפות.

גורמים ביטחוניים בכירים בירושלים מעריכים כי טהראן מושכת זמן במשא ומתן עד תחילת ינואר, מועד השבעת הקונגרס החדש, בתקווה שהלחץ הדמוקרטי יאלץ את טראמפ לסיים את המלחמה.

ניצחון הדמוקרטים בבחירות האמצע מגביר את הלחץ על הנשיא טראמפ לסיים את המערכה מול איראן, אך טהראן אינה ממהרת להתפשר. במקביל, בישראל חוששים שהמחיר הפוליטי של המלחמה בוושינגטון יוביל לשינוי הדרגתי במדיניות התמיכה האמריקנית.

המלחמה עם ארה"ב וישראל והאיומים של טראמפ לתקוף מתקני גרעין תת קרקעיים מעמיקים את המשבר בתפיסת הביטחון של טהראן. במחנה הניצי גוברים הקולות הקוראים לוותר על המגבלות הקודמות ולבחון השגת נשק גרעיני, אך ההערכות במערב מצביעות על פער בין היכולת לפגוע בתוכנית הגרעין לבין האפשרות לחסל אותה לחלוטין.

גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי תקיפה ישראלית נוספת באיראן עשויה לכלול חיסול של המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי ומפקד משמרות המהפכה אחמד ואחידי. לדבריהם, עריפת ראשי המשטר לא תספיק להפלתו, ולשם כך תידרש גם פגיעה בתשתיות האנרגיה ובאתרי הגרעין של איראן.

המשבר הכלכלי, שחיקת האמון והמחאה הציבורית מערערים את יציבות המשטר, אך משמרות המהפכה, מנגנוני הדיכוי ומיצר הורמוז עדיין מעניקים לטהרן עוצמה שמונעת בשלב זה קריסה.

מוקד הכוח האמיתי נמצא בידי משמרות המהפכה, שמעצבים את מדיניות החוץ, מנהלים את העימות עם ארה"ב וקובעים את גבולות המשא ומתן. מי שמבקש להבין את טהרן חייב להתחיל לחשוב כמו משמרות המהפכה.

בעוד וושינגטון מבקשת להבטיח את חופש השיט, טהרן הופכת את מיצרי הורמוז לכלי הלחץ האסטרטגי המרכזי שלה ומנסה לכפות על ארה"ב הכרה דה-פקטו בשליטתה על אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם.

בזמן שטראמפ מצהיר כי פירוק תוכנית הגרעין מתקדם, טהראן מסרבת לפתוח את מתקניה לפיקוח, מתמקדת בשליטה במיצר הורמוז ומאלצת את וושינגטון לדון דווקא בנכסים המוקפאים, בחופש השיט ובהסדרים האזוריים.

מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן עשוי לבלום את ההסלמה ולהעניק לצדדים מרחב נשימה, אך הפערים העמוקים בסוגיות הגרעין, לבנון וההשפעה האזורית של טהראן מלמדים כי הדרך להסכם קבע עדיין ארוכה ורצופת מכשולים.

בישראל מעריכים כי הדלת להסכם עם איראן עדיין לא נסגרה, אך בוושינגטון נערכים גם לאפשרות של מלחמה. טראמפ מגביר את הלחץ על טהראן ומתלבט בין המשך החנק הכלכלי לחידוש התקיפות.

גורמים ביטחוניים בכירים בירושלים מעריכים כי טהראן מושכת זמן במשא ומתן עד תחילת ינואר, מועד השבעת הקונגרס החדש, בתקווה שהלחץ הדמוקרטי יאלץ את טראמפ לסיים את המלחמה.

ניצחון הדמוקרטים בבחירות האמצע מגביר את הלחץ על הנשיא טראמפ לסיים את המערכה מול איראן, אך טהראן אינה ממהרת להתפשר. במקביל, בישראל חוששים שהמחיר הפוליטי של המלחמה בוושינגטון יוביל לשינוי הדרגתי במדיניות התמיכה האמריקנית.

המלחמה עם ארה"ב וישראל והאיומים של טראמפ לתקוף מתקני גרעין תת קרקעיים מעמיקים את המשבר בתפיסת הביטחון של טהראן. במחנה הניצי גוברים הקולות הקוראים לוותר על המגבלות הקודמות ולבחון השגת נשק גרעיני, אך ההערכות במערב מצביעות על פער בין היכולת לפגוע בתוכנית הגרעין לבין האפשרות לחסל אותה לחלוטין.

גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי תקיפה ישראלית נוספת באיראן עשויה לכלול חיסול של המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי ומפקד משמרות המהפכה אחמד ואחידי. לדבריהם, עריפת ראשי המשטר לא תספיק להפלתו, ולשם כך תידרש גם פגיעה בתשתיות האנרגיה ובאתרי הגרעין של איראן.

המשבר הכלכלי, שחיקת האמון והמחאה הציבורית מערערים את יציבות המשטר, אך משמרות המהפכה, מנגנוני הדיכוי ומיצר הורמוז עדיין מעניקים לטהרן עוצמה שמונעת בשלב זה קריסה.

מוקד הכוח האמיתי נמצא בידי משמרות המהפכה, שמעצבים את מדיניות החוץ, מנהלים את העימות עם ארה"ב וקובעים את גבולות המשא ומתן. מי שמבקש להבין את טהרן חייב להתחיל לחשוב כמו משמרות המהפכה.

בעוד וושינגטון מבקשת להבטיח את חופש השיט, טהרן הופכת את מיצרי הורמוז לכלי הלחץ האסטרטגי המרכזי שלה ומנסה לכפות על ארה"ב הכרה דה-פקטו בשליטתה על אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם.

בזמן שטראמפ מצהיר כי פירוק תוכנית הגרעין מתקדם, טהראן מסרבת לפתוח את מתקניה לפיקוח, מתמקדת בשליטה במיצר הורמוז ומאלצת את וושינגטון לדון דווקא בנכסים המוקפאים, בחופש השיט ובהסדרים האזוריים.

מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן עשוי לבלום את ההסלמה ולהעניק לצדדים מרחב נשימה, אך הפערים העמוקים בסוגיות הגרעין, לבנון וההשפעה האזורית של טהראן מלמדים כי הדרך להסכם קבע עדיין ארוכה ורצופת מכשולים.