ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בסרטון ששודר ב-24 באוקטובר כי איראן מחדשת את תוכנית הגרעין שלה, והזהיר כי המשטר בטהראן מבקש להשמיד את ישראל בתוך פרק זמן קצר. לדבריו,"מה שמונח על כף המאזניים הוא עצם קיומה של מדינת ישראל והיכולת למנוע את השמדתה".
הדברים זכו לתגובה מאיימת מצד איראן. אבראהים עזיזי, יו"ר ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ בפרלמנט האיראני, הזהיר כי אם ישראל תפעל נגד איראן, ניתן יהיה להפוך את השטחים הכבושים לבלתי ראויים למגורים בתוך פחות משעה. בפוסט שפרסם בעברית ברשתות החברתיות כתב כי כל פעולה נגד ביטחונה של איראן והאינטרסים הלאומיים שלה תיענה בתגובה מהירה, ואף צירף מפה של תשתיות בישראל.
בינתיים, בתוך איראן מתפתח ויכוח אסטרטגי בשאלה שהמשטר ניסה במשך שנים להשאיר עמומה: האם הגיע הזמן לוותר על ההסתייגות הרשמית מהחזקת נשק גרעיני ולפעול להשגת פצצה שתבטיח את הישרדותו.
גורמים ביטחוניים מאשרים את הדיווח שפורסם בעיתון הבריטי "פייננשל טיימס" ב-20 באוקטובר, דמויות מהמחנה הניצי באיראן קוראות בגלוי לבחון מחדש את המדיניות הגרעינית של המדינה. חלקן אף דורשות לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, מתוך תפיסה שלפיה השגת פצצה עשויה להרתיע את ארה"ב ואת ישראל מפני תקיפות נוספות.
בשבוע שעבר קרא אחמד נאדרי, חבר הנהלת הפרלמנט האיראני, לייצר פצצה גרעינית ולבחון מחדש את הפתווה שהוציא המנהיג העליון הקודם, עלי ח'מינאי, האוסרת על נשק גרעיני.
נאדרי טען כי השינויים במצב הביטחוני והצבאי מחייבים בחינה מחודשת של הדוקטרינה הגרעינית של טהראן, במטרה להשיג את מה שכינה ״ההרתעה הצבאית הסופית״ בעשורים הבאים, כך לפי אתר ״מרסד איראן״.
אין זו הפתעה או חריגה מהדרך שהתווה המשטר הח'ומייניסטי באיראן. בסוף ספטמבר 2025 אמרו71 מתוך 290 חברי הפרלמנט האיראני כי ״החזקת נשק גרעיני למטרות הרתעה אינה מפרה את הפתווה של המנהיג העליון עלי ח'מינאי״.
בתחילת ספטמבר האחרון טען נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, כי אילו היה המשטר האיראני מחזיק בנשק גרעיני, הוא היה משתמש בו נגד שכנותיו ונגד כל מי שאנשי האידאולוגיה של משמרות המהפכה היו רואים בו מטרה לגיטימית. טראמפ צדק, למרות דברים רבים אחרים שהוא אומר.
בריאיון שנערך באוקטובר 2025 אמר עלי שמח'אני, יועצו של המנהיג העליון האיראני במועצה להגנה הצבאית ומזכירה לשעבר של המועצה העליונה לביטחון לאומי, כי איראן טעתה כשלא פיתחה פצצה גרעינית בתקופה שבה כיהן בתפקיד בשנות התשעים. שמח'אני נהרג בתקיפות שבהן נהרג גם ח'מינאי.
בריאיון לתוכנית איראנית בשם ״סיפור מלחמה״ אמר שמח'אני, שכיהן בעבר גם כשר ההגנה בממשלתו של הנשיא הרפורמיסט מוחמד ח'אתמי: ״חשבתי על כך באותה תקופה, והיום הוכח שאיראן הייתה צריכה להחזיק ביכולת כזאת״.
בתשובה לשאלה אם היה ממשיך לפתח את הפצצה אילו חזר אז לתפקידו, השיב: ״כן, בהחלט הייתי הולך בכיוון הזה״.
לפי גורמים ביטחוניים,הדיון בעניין המדיניות הגרעינית אינו מתרחש בחלל ריק, איראן חוששת מתקיפת מתקני הגרעין שלה ובראשם האתר ב"הר המכוש", מייד לאחר הבחירות לקונגרס ב-3 בנובמבר.
המלחמה שהחלה בתקיפות האמריקניות והישראליות נגד איראן בפברואר 2026, והנזק שנגרם למתקני הגרעין והצבא שלה, ערערו את תחושת הביטחון של ההנהגה בטהראן. מבחינת תומכי הפצצה, המסקנה היא שהיכולת לשגר טילים ולפעול באמצעות שלוחות אזוריות אינה מספיקה בהכרח כדי למנוע מתקפה על שטח איראן.
במקום להסתמך על הרתעה המבוססת על טילים, כוחות צבאיים ושלוחות אזוריות, תומכי השינוי מבקשים לבנות יכולת שתעלה באופן דרמטי את מחירו של כל ניסיון עתידי לפגוע במשטר או בתשתיותיו. מבחינתם, המלחמה הוכיחה כי גם מדינה בעלת יכולות טילים משמעותיות ותוכנית גרעין מתקדמת עלולה להישאר חשופה אם אין בידה נשק שירתיע את יריביה מפני תקיפה.
האיום של טראמפ על הר "מכוש"
להערכת גורמים ביטחוניים, אחד הגורמים שעשויים להשפיע על הוויכוח בטהראן הוא האיום האמריקני לתקוף את אתר הגרעין המכונה "הר מכוש",הממוקם סמוך למתקן הגרעין בנתנז. מדובר במתחם תת קרקעי מבוצר, שנבנה בתוך ההר ונועד להגן על תשתיות רגישות מפני תקיפות אוויריות.
ב־16 באוקטובר אמר הנשיא טראמפ כי ייתכן שארצו תצטרך לתקוף את האתר, במסגרת מאמציו למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. טראמפ טען כי תשתיות הגרעין האיראניות קבורות מתחת לשכבות עצומות של סלע, אך הבהיר כי ארה"ב עשויה לפעול גם נגד המתחם הזה. הוא לא הודיע על החלטה מבצעית סופית לתקוף אותו.
האיום אינו חדש, טראמפ כבר התייחס לאתר בחודשים האחרונים, והאפשרות לתקוף אותו ממחישה את החשש האמריקני מפני מאמציה של איראן לשמר או לשקם יכולות גרעיניות במתקנים מוגנים במיוחד. גורמים ביטחוניים בישראל מעריכים כי איראן העבירה למתחם צנטריפוגות, שעשויות לשמש להעשרת אורניום אם ההנהגה תחליט להתקדם לעבר נשק גרעיני. עם זאת, לא ברור אם העברת הציוד נועדה להפעיל מתקן העשרה חדש או בעיקר להגן על הציוד מפני תקיפות אוויריות.
המשמעות מבחינת טהראן ברורה:, גם אם איראן תנסה להגן על מרכיבים חיוניים של תוכנית הגרעין באמצעות הטמנתם עמוק מתחת לפני הקרקע, וושינגטון מאותתת כי היא אינה מוכנה לראות במתקנים האלה אזורים חסינים מפני תקיפה.
האם ארצות הברית מסוגלת להשמיד את האתר?
גורמים ביטחוניים אומרים כי האתגר הצבאי מורכב.
המתחם בהר מכוש נחפר בעומק רב, והבנייה בו עדיין נמשכת. הערכות מודיעין בארה"ב המבוססות על תצלומי לוויין מצביעות על עומק של כ־100 מטרים, אך לא ברור אם האתר כבר מבצעי במלואו ומה בדיוק נמצא בחלקים העמוקים שלו.
העומק והמבנה הגיאולוגי מקשים להעריך אם תקיפה אווירית תוכל להשמיד את כל התשתיות החיוניות. גם שימוש בפצצות חודרות בונקרים אינו מבטיח בהכרח את קריסת המתחם כולו, במיוחד אם הציוד נמצא עמוק בתוך ההר או פוזר בין מנהרות ומתקנים נפרדים.
ב־15 באוקטובר דיווחה רויטרס, על סמך דיווח של CNN שנסמך על גורמים אמריקניים, כי הצבא האמריקני בוחן תוכניות לתקיפות עתידיות באיראן שעשויות לכלול את פצצת הענק הלא גרעינית GBU-43/B המכונה MOAB או "אם כל הפצצות".
לפי הדיווח, האפשרות נבחנת בהקשר של תקיפת תשתיות אנרגיה ואתרי גרעין, אך נותרו סימני שאלה בקרב גורמים המעורים בתכנון הצבאי לגבי מידת יעילותה בהשגת היעדים האסטרטגיים.
להערכת גורמים ביטחוניים, ארה"ב מסוגלת לגרום נזק כבד למתחם, לחסום כניסות למנהרות או לפגוע בתשתיות תומכות, אך אין בכך הוכחה שתוכל להשמיד את כל הציוד והידע הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית. גם תקיפה מוצלחת עשויה לעכב את התוכנית בלי לחסל את היכולת האיראנית לשקם אותה בעתיד.
לדברי גורמים ביטחוניים,הניסיון מהתקיפות הקודמות נגד מתקני הגרעין האיראניים מלמד עד כמה קשה להעריך את היקף הנזק כאשר חלק מהתשתיות נמצא מתחת לפני הקרקע. לאחר תקיפות אמריקניות וישראליות קודמות נותרו שאלות בנוגע למצבם של מתקני ההעשרה, לגורל הצנטריפוגות ולמיקומו של האורניום המועשר.
פגיעה במבנים ובמתקנים אינה מוכיחה בהכרח שכל הציוד החיוני הושמד. קיימת גם אפשרות שציוד הועבר מראש או שחלק מהיכולות נשמרו במקומות אחרים. במקרה של הר מכוש, אי הוודאות גדולה במיוחד משום שהמתחם עמוק ומוגן, והפיקוח הבינלאומי על תוכנית הגרעין האיראנית מוגבל.
המשמעות, אומרים גורמים ביטחוניים, היא שגם אם טראמפ יורה על תקיפה, השאלה לא תהיה רק אם המבצע הצליח לפגוע באתר, אלא אם הצליח לשלול מאיראן לאורך זמן את האפשרות לחדש את העשרת האורניום ולהתקדם לעבר יכולת גרעינית צבאית.
מנקודת מבט אמריקנית וישראלית, תקיפה עשויה להיות מוצדקת אם ההערכה תהיה שאיראן משקמת יכולות חיוניות או מנסה להעביר אותן למתחם מוגן.
מנגד, אם האתר עדיין אינו מבצעי במלואו, תקיפה עלולה להתפרש גם כמהלך מניעתי שנועד למנוע מאיראן ליצור בעתיד מקלט תת קרקעי לתשתיות הגרעין שלה.
האם האיום האמריקני יחזק את תומכי הפצצה?
להערכת גורמים ביטחוניים,מבחינה פוליטית, האיום על הר מכוש עשוי לחזק דווקא את טיעוניהם של אנשי המחנה הניצי באיראן. אם המסקנה בטהראן תהיה שגם מתקנים קבורים עמוק בתוך הר אינם מספקים הגנה מפני ארה"ב וישראל, תומכי הנשק הגרעיני יטענו כי רק יכולת גרעינית מבצעית תוכל לשנות את חישובי היריבים.
זהו הפרדוקס של מדיניות הלחץ הצבאי. מצד אחד, איומים ותקיפות עשויים לפגוע ביכולות הגרעין ולייקר את המאמץ האיראני לשקמן. מצד אחר, הם עלולים לשכנע חלקים בהנהגה כי ויתור על האפשרות להשיג נשק גרעיני הוא סיכון אסטרטגי, וכי מדיניות העמימות וההסתמכות על דיפלומטיה לא סיפקה הגנה מספקת.
עם זאת, אין להסיק מכך שאיראן תחליט בהכרח לייצר פצצה. החלטה כזאת כרוכה בסיכונים כבדים כמו אפשרות לתקיפות נוספות, בידוד בינלאומי, סנקציות מחמירות והחרפת העימות עם מדינות האזור.
ההנהגה האיראנית תצטרך לשקול אם התועלת ההרתעתית האפשרית מצדיקה את הסכנה שהמהלך יוביל דווקא למתקפה שתפגע ביכולת המשטר לשרוד.
חיסולו של המנהיג העליון הקודם, עלי ח'מינאי, ועלייתו של בנו מוג'תבא ח'מינאי לעמדת ההנהגה יצרו גם הם תנאים חדשים לוויכוח. המנהיג הקודם פרסם פסק הלכה דתי שהתנגד להחזקת נשק גרעיני, והעמדה הזאת שימשה במשך שנים בסיס לטענתה הרשמית של איראן כי תוכנית הגרעין שלה נועדה למטרות שלום.
חסן קשקאווי, דובר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, אמר באחרונה כי המנהיג העליון החדש יכול לפרסם פסיקה חדשה בנושא. הדברים פותחים פתח לדיון מחודש בהצדקה הדתית והפוליטית של המדיניות הקודמת, אך אינם מעידים כשלעצמם שהתקבלה החלטה לשנות אותה.
אם ההנהגה האיראנית תבחר להסיר את המגבלה האידיאולוגית על ייצור נשק להשמדה המונית, היא תוכל להרחיב את מרחב האפשרויות שלה. אולם גם אז יהיה עליה להחליט אם להמשיך במדיניות של עמימות גרעינית, לשמור על יכולת להתקרב לסף הגרעיני, או לפעול בגלוי להשגת נשק. אלה מסלולים שונים, שלכל אחד מהם השלכות מדיניות וביטחוניות אחרות.
סוגיית מלאי האורניום המועשר נותרת אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בין טהראן לוושינגטון. ארה"ב דורשת להוציא מאיראן את מלאי האורניום המועשר שברשותה, בעוד איראן רומזת כי ניתן לדון בהפחתת רמות ההעשרה במסגרת הסדר רחב יותר.
המחלוקת אינה טכנית בלבד. היא נוגעת לשאלה אם איראן מוכנה לוותר על חלק מהיכולות שיאפשרו לה, אם תחליט בעתיד, להתקרב לייצור נשק גרעיני. מבחינת וושינגטון וירושלים, הסדר שלא יטפל במלאי האורניום וביכולת ההעשרה עלול להשאיר בידי טהראן תשתית שתאפשר לה לשוב ולהתקדם לעבר סף גרעיני צבאי.
מנגד, איראן עשויה לנסות להשתמש בסוגיית האורניום כקלף מיקוח, ולהציג נכונות לפשרות מוגבלות בתמורה להקלת הסנקציות ולערבויות ביטחוניות. אלא שלאחר המלחמה, האמון בין הצדדים נמוך, והיכולת להגיע להסדר שיספק את כל הצדדים מוגבלת.
מרוץ חימוש חדש במזרח התיכון?
לשינוי אפשרי במדיניות הגרעין של איראן יהיו השלכות החורגות מגבולותיה, מדגישים גורמים ביטחוניים בכירים, אם מדינות באזור יגיעו למסקנה כי רק נשק גרעיני יכול להבטיח את ביטחונן, עלול להתפתח מרוץ חימוש חדש, שיערער עוד יותר את היציבות במזרח התיכון.
מדינות המפרץ, שכבר מתמודדות עם איומים מצד איראן ועם חוסר ודאות בנוגע למדיניות האמריקנית, יצטרכו לבחון מחדש את תפיסות הביטחון שלהן. התוצאה עלולה להיות שילוב מסוכן בין שאיפות גרעיניות, טילים בליסטיים, מאבק על נתיבי השיט ותחרות על משאבי האנרגיה.
הסכנה אינה מסתכמת במספר המדינות שיבקשו להשיג יכולות גרעיניות. ככל שיותר שחקנים יראו בנשק גרעיני ערובה להישרדות, כך יגדל הסיכון להערכות מודיעיניות שגויות, למהלכים צבאיים מקדימים ולהסלמה שאיש מהצדדים לא התכוון להגיע אליה.
לדברי גורמים ביטחוניים, איראן ניצבת בפני צומת דרכים. המלחמה והאיומים האמריקניים חיזקו בקרב גורמים ניציים את הטענה שהרתעה קונבנציונלית אינה מספיקה. עם זאת, המעבר לנשק גרעיני אינו החלטה טכנולוגית בלבד, אלא הכרעה שתשפיע על עתיד המשטר, על יחסיו עם המעצמות ועל הביטחון האזורי.
האיום האמריקני על האתר בהר המכוש ממחיש את הדילמה, ארה"ב מבקשת למנוע מאיראן לבנות תשתית גרעינית מוגנת שתאפשר לה להתקדם לעבר נשק, אך לחץ צבאי נוסף עלול גם לחזק בטהראן את הטענה שהדרך היחידה למנוע תקיפות בעתיד היא להשיג את הנשק עצמו.
בשלב זה, חשוב להבחין בין הקריאות הנשמעות במחנה הניצי לבין החלטה רשמית של ההנהגה האיראנית לייצר פצצה. אין די בעצם הדיון כדי לקבוע שאיראן החליטה לשנות את מדיניותה, כשם שהאיום האמריקני אינו מוכיח שתקיפה נגד הר המכוש כבר אושרה.
המבחן, אומרים גורמים ביטחוניים, יהיה בהחלטות שתקבל ההנהגה בטהראן בנוגע למלאי האורניום, לפיקוח הבינלאומי ולמעמדה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. החלטות אלה יקבעו אם הוויכוח הנוכחי יישאר בגדר לחץ פוליטי על המערב, או יהפוך לשינוי אסטרטגי בעל השלכות מרחיקות לכת על ביטחון המזרח התיכון.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
