גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי תקיפה ישראלית נוספת באיראן בעתיד הקרוב עשויה לכלול חיסול בכירים בצמרת המשטר, ובראשם המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי ומפקד משמרות המהפכה, הגנרל אחמד ואחידי.
להערכתם, היעדרותו הפומבית הממושכת של מוג'תבא ח'מינאי נובעת הן מחשש לחיסולו בידי ישראל והן ממצבו הבריאותי בעקבות פציעתו הקשה בתקיפה על מתחם המנהיג העליון ב־28 בפברואר 2026.
עם זאת, פגיעה בצמרת לבדה לא תספיק כדי למוטט את המשטר. לשם כך, מעריכים הגורמים, תידרש גם פגיעה בתשתיות האסטרטגיות של איראן, ובראשן מתקני האנרגיה ואתרי הגרעין.
מי באמת מנהל את איראן?
השאלה המרכזית באיראן כבר אינה נוגעת רק לגורלו של המנהיג העליון, מוג'תבא ח'מינאי, שנעדר מהופעות פומביות מאז מינויו במרץ האחרון. השאלה החשובה יותר היא מי מקבל בפועל את ההחלטות במדינה הנתונה לעימות אזורי מתמשך, בשעה שהמלחמה, המגעים המדיניים והמשבר הכלכלי מעמידים את המשטר בפני אתגרים מורכבים.
לדברי גורמים ביטחוניים, היעדרותו של ח'מינאי לא הביאה לשיתוק מוסדות המדינה, אך היא מעוררת סימני שאלה בנוגע לאופן שבו מתנהל השלטון בהיעדרו הפומבי של המנהיג העליון. המידע המודיעיני מצביע על מעבר למנגנון קבלת החלטות המבוסס במידה רבה יותר על התייעצות ותיאום בין מוקדי כוח צבאיים, ביטחוניים ופוליטיים.
על פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, מקורות איראניים טוענים כי מוג'תבא ח'מינאי ממשיך להפעיל את סמכותו מאחורי הקלעים, מקבל דיווחים, משתתף בישיבות ושומר בידיו את סמכות ההכרעה בסוגיות המרכזיות. ואולם, העובדה שמאז מינויו לא הופיע בפומבי ולא נשמע קולו הותירה את הטענות האלה ללא אימות פומבי והגבירה את חוסר הוודאות סביב תפקודו.
ב־21 באוקטובר, בטקס סיום קורס הקצינים בבה"ד 1, הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו את הערכתה של ישראל בנוגע לכוונותיה הגרעיניות של איראן. לדבריו, מוג'תבא ח'מינאי החליט להמשיך בדרכו של אביו ולחדש את המאמצים לפיתוח נשק גרעיני.
נתניהו אמר: "המשטר באיראן עדיין לא למד את הלקח. מוג'תבא ח'מינאי, הרודן התורן, החליט ללכת בעקבות אביו. הוא שלף את הנצרה, ואיראן מנסה שוב לפתח את פצצות המוות. יש רק דרך אחת להסיר את האיום הזה אחת ולתמיד: להפיל את המשטר באיראן. זו ההנחיה שלי לצה"ל, למוסד ולזרועות הביטחון".
דבריו מייחסים למוג'תבא ח'מינאי החלטה אסטרטגית בעלת משמעות מרחיקת לכת, דווקא בתקופה שבה הוא אינו מופיע בפומבי. גורמים ביטחוניים אומרים כי דברי נתניהו מבוססים על מידע מודיעיני אמין, שלפיו ח'מינאי ממשיך להיות מעורב בקבלת ההחלטות החשובות ביותר של המשטר.
משמרות המהפכה, הכוח שמאחורי הקלעים
לדברי גורמים ביטחוניים, במרכז המערכת האיראנית ניצבים משמרות המהפכה, שכוחם חורג בהרבה מתחום הפעילות הצבאית. הם ממלאים תפקיד מרכזי בביטחון הפנים, במדיניות האזורית ובהגנה על המשטר, ולרשותם עומדים מנגנוני כוח והשפעה המאפשרים להם להיות שותפים מרכזיים בעיצוב מדיניותה של איראן.
כאשר המנהיג העליון אינו מופיע בציבור, משקלם של מפקדי הצבא ושל ראשי מערכת הביטחון עשוי לגדול, במיוחד בסוגיות הנוגעות להמשך המלחמה, לאפשרות של הסדר מדיני ולניהול העימות עם ארצות הברית וישראל.
הטענה של נתניהו בדבר חידוש המאמצים להשגת נשק גרעיני מחדדת את שאלת חלוקת הסמכויות. האם מדובר בהחלטה שקיבל ח'מינאי והועברה לביצוע באמצעות משמרות המהפכה, או שמא הצמרת הצבאית והביטחונית היא שמובילה את המהלך ומבקשת את אישורו של המנהיג העליון? בשלב זה אין די מידע פומבי כדי לקבוע איזו מהאפשרויות משקפת את המציאות.
להערכת גורמים ביטחוניים, קיימים מנגנוני התייעצות ותיאום בין בכירים במוסדות הפוליטיים, הביטחוניים והצבאיים, שנועדו, בין היתר, להתמודד עם החלל שנוצר בעקבות היעדרותו הפומבית של המנהיג העליון.
המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוקד מרכזי לקבלת החלטות
למועצה העליונה לביטחון לאומי תפקיד חשוב בקבלת ההחלטות באיראן. היא אחד ממוקדי הכוח המרכזיים במשטר בטהראן, ובראשה עומד רשמית נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן. מזכיר המועצה הוא מוחסן רזאאי, לשעבר מפקד משמרות המהפכה, שמונה לתפקיד באוגוסט 2026. לפי הערכת הגורמים הביטחוניים, רזאאי הוא דמות בעלת כוח והשפעה מרכזיים במועצה, בין היתר בשל תפקידו כמזכיר ובשל מעמדו כנציג המנהיג העליון.
המועצה מפגישה סביב שולחן אחד את ראשי שלוש רשויות השלטון, שרי החוץ, הפנים והמודיעין, ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים, האחראי לענייני התכנון והתקציב ושני נציגים של המנהיג העליון, מוג'תבא ח'מינאי, ובהם רזאאי וסעיד ג'לילי. מפקדי הצבא הסדיר ומשמרות המהפכה, וכן שרים נוספים, משתתפים בדיונים בהתאם לנושא שעל הפרק.
תפקידה של המועצה הוא לגבש את מדיניות הביטחון וההגנה של איראן, לתאם בין המערכת המדינית, הצבאית והמודיעינית ולהמליץ על דרכי פעולה מול איומים מבית ומחוץ.
תחומי עיסוקה כוללים גם סוגיות של מלחמה ושלום, תוכנית הגרעין, משא ומתן עם מדינות זרות והמדיניות האזורית של איראן. עם זאת, למרות מעמדה המרכזי, המועצה אינה הסמכות העליונה במדינה. על פי סעיף 176 לחוקה האיראנית, החלטותיה נכנסות לתוקף רק לאחר אישור המנהיג העליון.
לכן, אף שפזשכיאן מנהל את דיוניה ורזאאי מרכז את עבודתה השוטפת, מוקד הסמכות הסופית נותר בידי מוג'תבא ח'מינאי. במציאות שבה המנהיג העליון נעדר מהופעות פומביות, חשיבותה של המועצה גוברת, אך הרכבה הפורמלי אינו מלמד כשלעצמו מי מקבל בפועל את ההחלטות הרגישות ביותר במשטר.
באיראן, שאלות של מלחמה ושלום אינן מוכרעות בהכרח על פי עמדתו של הנשיא או הצהרותיו של שר החוץ. הן תלויות במאזן הכוחות בצמרת ובנכונותם של מוקדי הכוח המרכזיים לתמוך בהחלטה ולפעול ליישומה.
מכאן גם נובעת חשיבותו של יו"ר הפרלמנט, מוחמד באקר קאליבאף, הנחשב לאישיות פוליטית בעלת משקל ובעלת זיקות למערכת הביטחונית. עם זאת, עצם השתתפותו בהתייעצויות אינה מוכיחה כי הוא או כל אחד מהאישים האחרים החליפו את המנהיג העליון בסמכויותיו.
ב־26 בספטמבר דיבר הנשיא מסעוד פזשכיאן על צוות הכולל שישה חברים ממוסדות שונים, המתייעצים ביניהם כדי להגיע להחלטות מתואמות. הדברים מחזקים את האפשרות שבאיראן התפתח מנגנון הנהגה קולקטיבי, לפחות בחלק מתחומי המדיניות.
מתכונת כזאת מאפשרת למשטר להמשיך לפעול גם כאשר המנהיג העליון אינו ממלא תפקיד גלוי. אולם היא מעוררת שאלה מהותית: האם מדובר בהסדר זמני שנועד להתמודד עם מצב חריג, או בשינוי בפועל של חלוקת הכוח בצמרת האיראנית?
בהיעדר מידע פומבי מלא, קשה לקבוע מי מוסמך להכריע במחלוקות, מי קובע את סדר היום ומי נושא באחריות הסופית להחלטות. ככל שהיעדרותו הפומבית של ח'מינאי נמשכת, כך גדל הפתח לפרשנויות בנוגע למאבקי הכוח המתנהלים מאחורי הקלעים.
לפי גורמים ביטחוניים, בצמרת האיראנית קיימים חילוקי דעות קשים בשאלת המשך העימות. גורמים מסוימים רואים בלחץ הצבאי אמצעי לשיפור מעמדה של איראן ולהשגת תנאים טובים יותר במשא ומתן. אחרים חוששים שהמשך המלחמה יעמיק את המשבר הכלכלי, ישחק את היכולות הצבאיות ויגביר את בידודה הבינלאומי של המדינה.
עריפת ראשים, פגיעה בצמרת המשטר
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי אם ישראל תבצע תקיפה נוספת באיראן בעתיד הקרוב, היא עשויה לכלול גם את מה שמכונה "עריפת ראשים", כלומר חיסול בכירים בצמרת המשטר האיראני. לפי הערכת הגורמים, בראש רשימת היעדים האפשריים ניצבים המנהיג העליון מוג'תבא ח'מינאי והגנרל אחמד ואחידי, מפקד משמרות המהפכה.
להערכת הגורמים הביטחוניים, פגיעה בצמרת השלטונית והצבאית נועדה לא רק לפגוע ביכולות המבצעיות של איראן, אלא גם לערער את מנגנוני הפיקוד והשליטה שעליהם נשען המשטר. לשיטתם, חיסול בכירים הממלאים תפקיד מרכזי בשימור כוחו של המשטר עשוי להיות מרכיב הכרחי במאמץ להביא להפלתו.
מדוע פגיעה בצמרת לבדה אינה מספיקה?
גורמים ביטחוניים בכירים מדגישים כי פגיעה בצמרת המשטר האיראני, חשובה ככל שתהיה, אינה מספיקה כשלעצמה כדי להביא למיטוטו. להערכתם, כדי לערער את יסודותיו של המשטר ולפגוע ביכולתו להמשיך לתפקד, נדרשים צעדים נוספים, ובראשם פגיעה במתקני האנרגיה של איראן ובאתרי הגרעין שלה.
מתקני האנרגיה הם מרכיב מרכזי ביכולתה הכלכלית של איראן וביכולתה לממן את פעילות מנגנוני הביטחון והצבא. פגיעה בהם עלולה להכביד על המשק, לצמצם את הכנסות המדינה ולהעמיק את הלחץ הכלכלי והציבורי על ההנהגה. במקביל, פגיעה באתרי הגרעין נועדה לשבש את יכולתה של איראן לקדם את תוכניתה הגרעינית ולמנוע ממנה לשקם במהירות את היכולות שנפגעו.
לפי הערכת אותם גורמים, השילוב בין פגיעה בצמרת הפוליטית והצבאית לבין פגיעה בתשתיות האסטרטגיות של המדינה עשוי להפעיל לחץ בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת. פגיעה במנהיגים ובמפקדים עשויה לשבש את מנגנוני קבלת ההחלטות, בעוד פגיעה בתשתיות האנרגיה ובאתרי הגרעין עלולה לפגוע ביכולות הכלכליות והאסטרטגיות שעליהן נשען המשטר.
עם זאת, גם מערכה רחבה אינה מבטיחה את קריסת המשטר. יכולתו של השלטון לשרוד תלויה גם בלכידות מנגנוני הביטחון, בנכונותם של בכירי המערכת להמשיך לתמוך בו, בהתנהגות הציבור ובקיומה של חלופה שלטונית המסוגלת לנצל את המשבר.
מבחינת ישראל, האתגר אינו מסתכם בפגיעה באישים מסוימים או בהשמדת תשתיות. השאלה המרכזית היא אם ניתן יהיה לתרגם את הפגיעה בצמרת וביכולות האסטרטגיות לשינוי של ממש במאזן הכוחות בתוך איראן, ועד כדי ערעור המשטר עצמו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
