העימות בין ארה"ב לאיראן מתקרב לנקודת הכרעה. שני הצדדים מתקשים למצוא נוסחה שתאפשר להם לסיים את המערכה מבלי להיתפס כמי שנכנעו לדרישות היריב, כך אומרים גורמים ביטחוניים.
לדבריהם, בטהראן משדרים נחישות ואינם מוכנים לוותר על הנכסים האסטרטגיים שלהם, ואילו בוושינגטון בוחנים כיצד להפעיל לחץ נוסף על המשטר האיראני מבלי להיגרר בהכרח למלחמה מחודשת.
הנשיא טראמפ אמר אמש כי לא יהסס להורות על פעולה נוספת באיראן אם יראה שההתפתחויות מחייבות זאת. לדבריו, ארה"ב השיגה את יעדיה במהירות, ובחודשים האחרונים לא נהרגו אמריקנים.
בשלב זה נראה כי טראמפ מעדיף להמשיך במדיניות החנק הכלכלי, בתקווה שהפגיעה במשק האיראני תאלץ את הנהגת המדינה לשנות את עמדותיה. עם זאת, האפשרות הצבאית נותרת על השולחן, וההיערכות האמריקנית באזור נמשכת.
להערכת גורמים מדיניים, בפני הנשיא טראמפ עומדת אפשרות נוספת, מעבר לחידוש המלחמה או חתימה על הסכם עם איראן: המשך מדיניות הלחץ הכלכלי והבידוד המדיני של טהראן, ללא קביעת מועד לסיומה.
גם שר האוצר סקוט בסנט, ראש ה-CIA ג'ון רטקליף ויועצו וחתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, תומכים בגישה הזאת. מבחינתם, אין סיבה להעניק לאיראן הקלות כלכליות או הסכם שיאפשר לה לצאת מהמשבר מבלי לוותר על יכולותיה האסטרטגיות.
אלא שבממשל האמריקני אין תמימות דעים. בסנט נחשב לאחד התומכים המרכזיים בהמשך המצור והלחץ הכלכלי, בעוד שר ההגנה פיט הגסת' ומפקד פיקוד המרכז האמריקני, האדמירל בראד קופר, תומכים באפשרות של חידוש הפעולה הצבאית.
זוהי אחת ההכרעות המרכזיות העומדות בפני טראמפ: האם להמתין בתקווה שהמשבר הכלכלי יערער את יציבות המשטר ויביא אותו להתגמש, או להסיק כי הלחץ המדיני והכלכלי מיצה את עצמו וכי רק הפעלת כוח צבאי תביא לשינוי במאזן הכוחות.
ירושלים אינה ממהרת להספיד את המשא ומתן
למרות ההתבטאויות החריפות של טראמפ, גורמים בכירים בישראל מעריכים כי מוקדם לקבוע שהערוץ המדיני בין וושינגטון לטהראן נסגר.
להערכתם, האיראנים לא שינו את עמדותיהם ולא נסוגו מדרישותיהם, ואילו האמריקנים מבינים כי בתנאים הנוכחיים הסיכוי להגיע להסכם ממשי נמוך מאוד.
להערכת הגורמים המדיניים, הממשל האמריקני מעוניין לבצע מהלך נוסף במישור המדיני, כדי להוכיח שמיצה את האפשרות להגיע להסדר לפני קבלת החלטה על חידוש המלחמה. מבחינת וושינגטון, יש לכך גם משמעות מדינית ובינלאומית. אם המשא ומתן ייכשל, יוכל טראמפ לטעון כי האחריות להסלמה מוטלת על טהראן, שסירבה להתפשר.
גורם מדיני בכיר מעריך כי בסופו של דבר לא יהיה מנוס מפעולה צבאית נגד איראן. לדבריו, האמריקנים נערכים במלוא המרץ לחידוש המלחמה, וממשיכים להזרים לאזור מטוסים וחימושים.
עם זאת, בישראל מבינים כי ההחלטה הסופית נמצאת בידי טראמפ, וכי הוא עדיין עשוי להעדיף את המשך הלחץ הכלכלי על פני חזרה למערכה צבאית רחבה.
טראמפ מאותת לטהראן: איננו זקוקים להסכם
התבטאויותיו האחרונות של הנשיא האמריקני מלמדות על חוסר הסבלנות הגובר שלו כלפי ההנהגה האיראנית. טראמפ אף הודיע כי ביקש מסגנו, ג'יי די ואנס, להתרחק מהעיסוק במשא ומתן עם איראן ולהקדיש את תשומת ליבו לסוגיות הפנים בארה"ב.
בפוסט שפרסם כתב טראמפ: "אנחנו לא צריכים עסקה עם איראן. הימים האלה חלפו מזמן. יש לנו את הכסף שלהם, מאות מיליארדי דולרים, ויש לנו את המצר שלהם".
דבריו משקפים את תפיסתו שלפיה ארה"ב כבר מחזיקה באמצעי לחץ משמעותיים על איראן, ולכן אינה צריכה למהר להגיע להסכם. עם זאת, הנשיא לא הודיע באופן רשמי על הפסקת המאמצים המדיניים, והמתווכות ממשיכות לנסות לקדם מגעים עקיפים בין הצדדים.
יש גם פער בין הצהרותיו של טראמפ לבין עמדותיהם של בכירים בממשלו. ואנס עצמו התבטא בימים האחרונים בעד האפשרות לקיים מפגש ישיר עם נציגים איראנים, מתוך ניסיון לבדוק אם ניתן עדיין להגיע להבנות.
טראמפ נשאל גם אם יהסס להפעיל כוח צבאי נגד איראן. תשובתו הייתה חד משמעית: "אם הייתי רואה שהדברים הולכים לכיוון השני, הייתי עושה את זה. ייתכן שהייתי עושה את זה ממש עכשיו. בלי היסוס".
המסרים הסותרים לכאורה משאירים את טהראן באי ודאות באשר לכוונותיו של הנשיא האמריקני. מצד אחד הוא משדר שאינו זקוק להסכם, ומצד שני אינו סוגר לחלוטין את האפשרות להמשך המגעים. ייתכן שהעמימות הזאת היא חלק מאסטרטגיית הלחץ שלו על ההנהגה האיראנית.
האורניום המועשר הוא המכשול המרכזי
לדברי גורמים מדיניים, שורש המחלוקת בין ארה"ב לאיראן נותר סוגיית הגרעין. בטהראן מבינים כי ויתור על מלאי האורניום המועשר ועל היכולת להמשיך בפיתוח הגרעיני עלול להתפרש בתוך המדינה ככניעה לאמריקנים ולישראל.
שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הגיב בחריפות לדברי שר החוץ האמריקני מרקו רוביו, שלפיהם ארה"ב מבקשת להביא את איראן למצב שבו תתקשה לספק את צורכי אזרחיה. הוא האשים את הממשל האמריקני במדיניות כושלת והציג את הסנקציות כניסיון להכניע את העם האיראני באמצעות פגיעה בכלכלה.
גם בכירים אחרים בהנהגה האיראנית הבהירו כי אין בכוונתם לוותר על מלאי האורניום המועשר. מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, טען כי איראן זקוקה לחומרים האלה גם לצורך פיתוח ספינות וצוללות המונעות באנרגיה גרעינית, וכי בכוונתה להשתמש בהם בשטחה.
עמדה זו מנוגדת להצעה הרוסית להעביר את מלאי האורניום האיראני לשטח רוסיה במסגרת הסדר אפשרי. מוסקבה הבהירה כי ההחלטה נתונה בידי טהראן, אולם לפי הדיווחים, המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי הורה שלא להוציא מהמדינה אורניום מועשר ברמות הגבוהות, ובפרט חומר הקרוב לרמה הנדרשת לייצור נשק גרעיני.
החשש האמריקני והישראלי נובע גם מהעובדה שאין כיום תמונה מודיעינית מלאה באשר למצבו של הפרויקט הגרעיני האיראני. לפי נתוני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, לפני התקיפות הישראליות והאמריקניות ביוני 2025 החזיקה איראן בכ-440.9 קילוגרם אורניום מועשר לרמה של 60 אחוזים.
מאז התקיפות במתקני הגרעין בפורדו, בנתנז ובאספהאן לא הצליחו פקחי הסוכנות לבדוק את המתקנים שנפגעו, ולכן לא ברור מהי הכמות שנותרה בידי איראן ומה עלה בגורל החומר המועשר.
מבחינת וושינגטון, לא ניתן יהיה להגיע להסדר שיסיים את העימות מבלי לתת מענה לסוגיה הזאת. אולם המחלוקת אינה מסתכמת בשאלת הוצאת האורניום מאיראן. השאלה המרכזית היא האם המשטר יוכל לשמר בידיו יכולת גרעינית שתאפשר לו להתקדם בעתיד לעבר נשק גרעיני. איראן, לעומת זאת, רואה במלאי האורניום נכס אסטרטגי שאותו אינה מוכנה להעמיד למשא ומתן בתנאים האמריקניים.
מצר הורמוז והאיום בהרחבת העימות
לצד המחלוקת הגרעינית, גם המאבק על השליטה במצר הורמוז הופך למרכיב מרכזי בעימות. האיומים האיראניים וההתייחסות של טראמפ למצר ממחישים כי טהראן מבקשת להחזיק בקלף אסטרטגי נוסף מול ארה"ב ובעלות בריתה, אומרים גורמים מדיניים.
המצר הוא אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, וכל פגיעה בחופש התנועה בו עלולה לגרום לזעזוע בשוקי האנרגיה ולהשלכות כלכליות רחבות הרבה מעבר למזרח התיכון. מבחינת איראן, היכולת לאיים על נתיב השיט הזה מעניקה לה מנוף לחץ משמעותי גם מול מדינות שאינן משתתפות ישירות בעימות.
האיומים על בסיסים אמריקניים ועל הרחבת זירת הלחימה מעידים גם הם כי בטהראן מבקשים להבהיר שהמחיר של חידוש התקיפות לא יוגבל לשטח איראן בלבד. בכך מנסה ההנהגה האיראנית להרתיע את טראמפ מפני החלטה צבאית ולהמחיש כי מערכה נוספת עלולה להתפתח לעימות אזורי רחב.
המבחן של טראמפ
איראן ניצבת כיום בפני משבר כלכלי ומדיני, אך הנהגתה עדיין אינה מוכנה לשלם את המחיר הפוליטי והאסטרטגי של ויתור על תוכנית הגרעין ועל מלאי האורניום המועשר. מבחינת המשטר, כניעה לדרישות האמריקניות עלולה להתפרש כחולשה ולעודד את יריביו להמשיך להפעיל עליו לחץ.
להערכת גורמים מדיניים, טראמפ מצדו רוצה להשיג תוצאה שתוכל להיות מוצגת כהישג אמריקני ברור. הוא אינו מעוניין בהכרח במלחמה ממושכת נוספת, אך גם אינו רוצה להצטייר כנשיא שהשקיע מאמץ צבאי ומדיני נרחב ובסופו של דבר הסתפק בהסכם שאינו פותר את בעיית הגרעין האיראני.
המדיניות האמריקנית משלבת בשלב זה שני מסלולים: המשך החנק הכלכלי והכנת האפשרות הצבאית. המגעים באמצעות המתווכות עדיין לא מוצו, אך הפערים בין הצדדים גדולים מאוד.
השאלה המרכזית היא האם טראמפ יצליח להביא את איראן לוויתורים באמצעות הלחץ הכלכלי, או שיגיע למסקנה כי אין מנוס מחידוש המלחמה. מבחינת ישראל, אומרים גורמים מדיניים, האפשרות השנייה נותרת ממשית. הסכנה המרכזית היא שהעימות יסתיים בהסדר חלקי שישאיר בידי המשטר האיראני את היכולות האסטרטגיות שארה"ב וישראל ביקשו לשלול ממנו.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
