נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע אמש כי סבב חדש של משא ומתן עם איראן יחל היום, לאחר שהחליט לעכב תקיפה צבאית, בתנאי שיושג הסכם מהיר.
טראמפ אמר לעיתונאים במהלך טיסה במטוס הנשיאותי: "ברור שהם אינם רוצים להיות יעד למתקפה. הם הבינו את היקפה הצפוי משום שראו את סימני ההכנה לה. כעת אנו מקיימים עמם שיחות במסגרת משא ומתן, שיחל מחר (יום שני) אחר הצהריים".
יום קודם לכן הודיע טראמפ כי הוא מקפיא תקיפה נגד איראן, שלדבריו הייתה צפויה להתבצע "בעוצמות אימה צבאית וכוח שלא נראו מאז מלחמת העולם השנייה", וזאת בתנאי שיושג במהירות הסכם עם טהראן, בעיקר בסוגיית מי צר הורמוז.
עוד מסר טראמפ כי ההחלטה להימנע בשלב זה מתקיפה התקבלה בעקבות בקשה של סעודיה, איחוד האמירויות, קטר ואף איראן עצמה. לדבריו, "יהיה הסכם בעניין הורמוז, לאחר מכן יהיה הסכם בנושא הגרעין, ואפשר אף לומר , על פירוק תוכנית הגרעין של איראן".
מנגד, טהראן הכחישה כי הושג הסכם לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז. ממלא מקום שר ההגנה האיראני, מג'יד אבן א־רזא, אמר כי איראן מתייחסת לכל איום אמריקני כאל "איום ממשי", והודיע על העלאת הכוננות הצבאית וחיזוק יכולת ההרתעה.
סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, ציטטה מקור צבאי שאמר כי ההגבלות על השיט במיצר הורמוז יישארו בתוקף כל עוד נמשכים "הצעדים העוינים של ארצות הברית". לדבריו, מעבר כלי שיט ימשיך להיות כפוף לנתיבי השיט שתקבע איראן ולהיתרי מעבר שיונפקו בידי חיל הים של משמרות המהפכה.
בוושינגטון אמר שר החוץ האמריקני, מרקו רוביו, כי ארצות הברית אינה שואפת להפיל את המשטר האיראני, אלא לשנות את התנהלותו, וקרא לטהראן להפסיק את מדיניות "ייצוא המהפכה". בריאיון לרשת פוקס ניוז הוסיף כי הלחץ הצבאי האמריקני הביא את איראן להפגין נכונות גדולה יותר לנהל משא ומתן על תוכנית הגרעין שלה ועל סוגיית מיצר הורמוז.
למרות ביטול התקיפה באיראן, בצה"ל ממשיכים לשמור על כוננות גבוהה מחשש למהלכים איראניים מפתיעים, גורמים ביטחוניים בכירים מעריכים כי הנשיא טראמפ עשוי לשנות שוב את החלטתו בטווח הקצר, במיוחד לנוכח ההערכה שאיראן לא שינתה את גישתה.
משמרות המהפכה הם שמקבלים את ההחלטות
סגן נשיא ארה"ב, ג'יי. די. ואנס, התראיין ב-15 ביולי לפודקאסט של ג'ו רוגן ואמר כי היחסים עם איראן מתנהלים כ"ריקוד דיפלומטי עדין" בין מחנה "פרגמטי" המבקש להגיע להסכם עם וושינגטון לבין מחנה "קיצוני" המתנגד לכך, גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי דבריו משקפים את הדרך שבה ממשל טראמפ מבקש להבין את הפוליטיקה האיראנית. אלא שהמציאות בטהרן מורכבת בהרבה.
גורמי ביטחון בכירים בישראל מעריכים כי האיש החזק כיום באיראן הוא מפקד משמרות המהפכה, הגנרל אחמד ואהידי. לדבריהם, צמרת משמרות המהפכה חשה ביטחון עצמי גבוה בכוחה הצבאי, יש לה תעוזה גדולה והיא אף יזמה התקפות בשבוע שעבר על מצרים וירדן כדי להרחיב את מעגל העימות במזרח התיכון.
אף שמוג'תבא ח'מינאי מכהן כמנהיג העליון, סמכותו נשענת על מוקדי הכוח של המשטר, ובראשם משמרות המהפכה, המחזיקים בידיהם את עיקר העוצמה הצבאית, הביטחונית והכלכלית.
על פי אותם גורמים, ח'מינאי אף מבודד במקום מסתור, בעוד שמשמרות המהפכה הם המעצבים בפועל את מדיניות המשטר.
מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות
לדברי גורמים מדיניים, הנחת העבודה הרווחת במערב, שלפיה מתנהל מאבק בין ממשלה "פרגמטית" לבין ממסד צבאי נוקשה, אינה מתיישבת עם המידע שהתפרסם באיראן עצמה.
הנשיא מסעוד פזשכיאן חשף באחרונה כי ההחלטה לפתוח במשא ומתן עם ארה"ב ולאשר את מזכר ההבנות התקבלה פה אחד במועצה העליונה לביטחון לאומי. לדבריו, כל מפקדי הצבא, משמרות המהפכה וראשי זרועות הביטחון תמכו במהלך ואף חתמו עליו.
גם חברי הפרלמנט אישרו כי למפקדי הצבא ומשמרות המהפכה יש זכות הצבעה במועצה, וכי כמעט כל חבריה תמכו במזכר ההבנות. המשמעות היא שהמשא ומתן לא נכפה על הממסד הביטחוני , הוא אושר על ידו.
פזשכיאן אף גילה כי במהלך המלחמה הקצתה הממשלה עשרים מיליון חביות נפט ליחידת הטילים של משמרות המהפכה, לצד הקצאת מטבע חוץ, כדי להמחיש שהממשלה והצבא פעלו במסגרת "חדר החלטות" אחד.
המנהיג העליון מאשר -משמרות המהפכה מובילים
על פי החוקה האיראנית, המילה האחרונה בענייני מלחמה, שלום וביטחון לאומי שמורה למנהיג העליון. החלטות המועצה העליונה לביטחון לאומי נכנסות לתוקף רק לאחר אישורו.
הנשיא פזשכיאן אישר כי מוג'תבא ח'מינאי העניק את האישור להמשך המשא ומתן ואף הדגיש כי אילו היה מורה להפסיקו , המגעים היו נפסקים מיד.
אולם בפועל, אומרים גורמים ביטחוניים, משמרות המהפכה הם הגוף המוציא לפועל את המדיניות ומחזיקים במנופי הכוח האמיתיים. היעדרו הכמעט מוחלט של מוג'תבא ח'מינאי מהמרחב הציבורי רק מחזק את התחושה כי מרכז הכובד של המשטר עבר אליהם.
לדברי גורמים ביטחוניים, גם משמרות המהפכה אינם גוף אחיד. בתוך הארגון מתקיימים ויכוחים על הדרך הנכונה לנהל את העימות מול ארה"ב.
יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, איש משמרות המהפכה בעברו, נמנה עם התומכים בהמשך המשא ומתן, בעוד גורמים המזוהים עם חזית "פאידארי"(חזית "העמידה האיתנה" שנוסדה בשנת 2011) מובילים את ההתנגדות החריפה להסכם.
אלא שהוויכוח אינו עוסק בשאלה אם להתעמת עם ארה"ב, אלא כיצד לעשות זאת , באמצעות לחץ צבאי מתמשך או באמצעות הסכם שישרת טוב יותר את האינטרסים של המשטר.
אחת הסוגיות שעליהן כמעט אין מחלוקת היא חשיבותו של מיצר הורמוז.
משמרות המהפכה רואים בשליטה על נתיב השיט האסטרטגי את מנוף הלחץ המרכזי שלהם מול ארה"ב. באמצעותו הם מבקשים להשפיע על שוק האנרגיה העולמי ולכפות הכרה במעמדה האזורי של איראן.
עם זאת, הם נזהרים שלא להיגרר לעימות ישיר עם ישראל. ההערכה היא כי בטהרן חוששים שמתקפה איראנית ישירה תעניק לישראל עילה למהלך צבאי רחב שיפגע קשות בתשתיות הצבאיות והכלכליות של איראן. לכן הם מעדיפים להמשיך להפעיל לחץ עקיף באמצעות שלוחותיה של איראן ברחבי האזור.
כדי להבין את איראן -צריך לחשוב כמו משמרות המהפכה
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל אומרים כי הפרשן הסעודי משארי א-ד'אידי היטיב לנסח את אחת התובנות החשובות ביותר להבנת איראן במאמר שפירסם ב-2 באוגוסט בעיתון "א-שרק אלאווסט".
לדבריו, הטעות המרכזית של המערב היא הניסיון לנתח את המשטר באמצעות אמות מידה מערביות של רציונליות, עלות ותועלת.
לטענתו, מי שמבקש להבין את טהרן חייב לאמץ לרגע את דרך החשיבה של משמרות המהפכה. אין פירוש הדבר לקבל את תפיסת עולמם, אלא להבין את מערכת האמונות והאידיאולוגיה שמניעה אותם.
משטר האייתוללות אינו פועל רק מתוך שיקולים צבאיים וכלכליים. הוא רואה עצמו כבעל שליחות היסטורית ודתית, ותפיסה זו משפיעה על כל החלטה אסטרטגית. משום כך, הערכות מערביות המבוססות על היגיון מדיני בלבד אינן מצליחות פעם אחר פעם לחזות את התנהלותה של איראן.
המפתח להבנת איראן
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי החלוקה הישנה בין רפורמיסטים לשמרנים כבר אינה מסבירה את המציאות הפוליטית בטהרן.
מוקדי הכוח עברו אל תוך מוסדות הביטחון, ובראשם משמרות המהפכה, שהפכו בשנים האחרונות לגורם המשפיע ביותר על מדיניות החוץ והביטחון של הרפובליקה האסלאמית.
הוויכוח הפנימי אינו נסוב על עצם קיומו של המשא ומתן עם וושינגטון, אלא על הדרך היעילה ביותר להבטיח את שרידותו של המשטר, האם באמצעות הפחתת הלחץ הכלכלי דרך הסכם, או באמצעות שימור מנופי הלחץ הצבאיים ובראשם השליטה במיצר הורמוז.
מכאן עולה גם המסקנה המרכזית, עתיד היחסים בין איראן לארה"ב לא ייקבע רק בלשכתו של הנשיא או אפילו בלשכת המנהיג העליון. הוא יוכרע בעיקר במטה משמרות המהפכה, הגוף שהפך בשנים האחרונות לשליט האמיתי של איראן ולמפתח להבנת מדיניותה האזורית והבינלאומית.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
