שלטונו של הנשיא אבו מוחמד אלג'ולאני במבחן

האירועים בסווידא חשפו את הבדלי הגישות בין ישראל לממשל טראמפ בקשר לאופי המשטר החדש שצריך להיות בסוריה אחרי בשאר אסד. גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי שלטונו של אבו מוחמד אלג'ולאני נמצא כעת במבחן וכי הוא נמצא בפני אחד המשברים החמורים ביותר מאז עלה לשלטון.

ישראל וארה"ב עוקבות מקרוב אחרי המתרחש בדרום סוריה בעקבות אירועי הטבח בבני העדה הדרוזית באזור סווידאא'.

 

המתיחות באזור לא חלפה והאירועים האלימים עלולים להתפרץ מחדש בכל רגע.

 

שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, הטיל על  השלטון הסורי את האחריות להפסקת "האסון בדרום", וקרא לו "לפעול אם ברצונו לשמר כל סיכוי לסוריה מאוחדת, שקטה וחופשית מדאעש ומהשפעה איראנית".

 

לדבריו, על הממשלה להשתמש בכוחות הביטחון שלה כדי למנוע את כניסת דאעש וגורמים ג'יהאדיסטיים לאזור ולמנוע מהם לבצע טבח נוסף.

 

בפוסט שפרסם ברשת X דרש רוביו להעמיד לדין את כל האחראים לזוועות, כולל בתוך שורות השלטון, ולשים סוף לאונס ולרצח אזרחים , פשעים שלדבריו "עדיין מתרחשים".

 

בבחינה של האירועים האחרונים בסווידא נראה כי הממשל הסורי החדש איבד שליטה מוחלטת על המחוז, עכשיו הוא מנסה להשתלט עליו מחדש.

 

גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי שלטונו של אבו מוחמד אלג'ולאני נמצא בפני שתי אפשרויות:או שהוא אינו שולט בפלגיו הג'יהאדיסטים הקיצוניים , בניגוד להתחייבותו לארה"ב , או שההצהרות על הקמת מדינת אזרחים אינן אלא מסך עשן להמשך פעילות פלגים קיצוניים.

 

במקביל, קיים חשש מחידוש פעילות הטרור של דאע"ש, אשר באחרונה עשה פיגוע קשה בכנסיית מר אליאס באזור דמשק, וכן מהשלכות הכישלון של טראמפ לקדם הסכם ביטחוני בין ישראל לסוריה במסגרת הסכמי אברהם ואת תהליך הנורמליזציה עם ישראל.

 

כך או כך, ניצב אבו מוחמד אלג'ולאני בפני אחד המשברים החמורים ביותר מאז עלה לשלטון.

 

האתגר המרכזי של השלטון בדמשק כעת אינו חיצוני , אלא פנימי: איך לאחות את הקרע  בתוך החברה האזרחית לחדש את האמון של המיעוטים בדרכה של סוריה מאוחדת, וכיצד למנוע הידרדרות נוספת לסכסוכים עדתיים.

 

ההצהרות של אבו מוחמד אלג'ולאני על הצורך בפיוס אינן מספיקות, הוא חייב ליזום דיאלוג אמיתי עם המיעוטים בסוריה ולנסות ולחדש את האמון שאותו איבד מאז עלייתו לשלטון בעקבות מעשי הטבח בעלווים ובדרוזים ווהתנכלויות לנוצרים.

 

למרות האירועים הקשים בסוריה, הממשל האמריקני איננו מוותר על התוכניות של לגבי סוריה.

 

השליח האמריקני תום בראק אמר אתמול כי וושינגטון תומכת בממשלה הסורית החדשה וכי אין כל "תוכנית חלופית" לשיתוף פעולה עמה לאיחוד המדינה, שעדיין סובלת מתוצאות מלחמת האזרחים הארוכה ומהתפרצויות חדשות של אלימות עדתית.

 

בריאיון לסוכנות AP מתח תום בראק ביקורת על ההתערבות הישראלית האחרונה בסוריה, שלדבריו באה בעיתוי שגוי והקשתה על המאמצים להשגת יציבות באזור.

 

השליח האמריקני ציין כי "ישראל מעוניינת לראות את סוריה מפוצלת". לדבריו, "הרג, נקמה וטבח מצד שני הצדדים הם בלתי נסבלים", אך הוסיף כי "הממשלה הסורית הנוכחית, לדעתי, פעלה ככל יכולתה , כמשטר בתחילת דרכו ובעל משאבים מוגבלים , בניסיון להתמודד עם סוגיות מורכבות ולאחות מחדש חברה מגוונת".

 

הוא הבהיר: "ארה"ב לא נתבקשה לאשר את התקיפות, לא לקחה בהן חלק, ואין זה מתפקידה להתערב בהחלטות שישראל רואה כהגנה עצמית". עם זאת, הוסיף כי "המעורבות הישראלית יוצרת פרק נוסף מבלבל מאוד, ובאה בעיתוי גרוע במיוחד".

 

גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי ישראל לא תוותר על דרישתה כי דרום סוריה יהיה אזור מפורז מנשק וכי כל פעילות צבאית בו תחייב תיאום עמה.

 

להערכתם, המגעים הישירים בין ישראל למשטר אלג'ולאני על הסכם ביטחוני באזור יכנסו כעת להקפאה זמנית עד שיתברר המצב הביטחוני באזור סווידאא.

 

בשורה התחתונה, הבדלי הגישות בין ישראל לממשל טראמפ בעניין הסורי נחשפו בעקבות האירועים בסוודיאא, ישראל מעדיפה את סוריה מחולקת  לקנטונים שונים ולא מאוחדת תחת משטר ג'יהאדיסטי, ממשל טראמפ מעדיף עדיין להמר על הנשיא הזמני אלג'ולאני כי הוא יאחד את סוריה וישליט סדר במדינה לקראת סדר חדש במזרח התיכון והוא איננו מיישר קו עם ישראל בשלב הזה.

 

הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"

 

 

 

 

 

 

הערה: הכותב הוא מזרחן ומנכ"ל רשות השידור לשעבר

אודות יוני בן מנחם

יוני בן מנחם הוא מזרחן, עיתונאי ומנכ"ל רשות השידור לשעבר. הוא בעל עשרות שנות ניסיון בעיתונות הכתובה והמצולמת. דרכו של בן מנחם בעולם המדיה החלה כמפיק של הטלוויזיה היפנית במזרח התיכון. לאחר מכן, הוא מילא תפקידי מפתח רבים בתקשורת הישראלית: מנכ"ל רשות השידור, מנהל רדיו קול ישראל, כתב לענייניי שטחים, כתב ופרשן מדיני, פרשן לענייני המזרח התיכון ועורך ראשי ומגיש התוכנית 'מגזין המזה"ת'. 

פוסטים אחרונים

הטוויטר שלי