המלחמה הקצרה בין ישראל לאיראן, שנמשכה 12 ימים בלבד, והביאה להשמדת אתרי הגרעין וייצור הטילים הבליסטיים, לחיסול הצמרת הצבאית ומדעני הגרעין של איראן ולהשפלה לאומית, שוב מציבה את איראן בפני פרשת דרכים.
המשבר הנוכחי חושף מציאות מורכבת, איראן ניצבת בפני בחירה גורלית האם להמשיך בהסלמה נגד ישראל ונגד המערב או ללכת לעבר מדיניות של פיוס ופתיחות.
המחלוקת אינה רק סביב תוכנית הגרעין והעשרת האורניום, אלא נוגעת לשאלת זהותה של הרפובליקה האסלאמית ולעתידה, על רקע החשש שהמשך הקיטוב יערער את יסודות המשטר ואף עלול להביא לקריסתו.
למרות השיח הרשמי המדגיש כי איראן מאוחדת ומלוכדת יותר מבעבר. הקריאות מצד "חזית הרפורמיסטים" לשינויים יסודיים בגישת הממסד השלטוני , כולל ויתור על העשרת האורניום והפחתת מתחים עם ארה"ב ואירופה , עוררו זעם רב בקרב המחנה השמרני בראשות "משמרות המהפכה" והמנהיג העליון עלי ח'מינאי, שהאשים את החותמים על ההצהרה שפורסמה ב"בגידה".
"חזית הרפורמיסטים", שהינה קואליציה של כ-30 מפלגות וארגונים רפורמיסטים", פירסמה ב-17 באוגוסט הצהרה בת 11 סעיפים תחת הכותרת הזדמנות פז לשינוי וחזרה לעם".
הסעיפים העיקריים בהצהרה היו כלהלן.
א.קריאה חד־משמעית להשעיית העשרת האורניום על בסיס רצוני, ומתן גישה מלאה לפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בתמורה להסרת סנקציות.
ב.הצעה לקמפיין דיפלומטי לשיקום המערכת היחסים עם ארה"ב, ואיזון ביחסים עם המערב בנסיון להפחית מתחים.
ג.הענקת חנינה כללית ושחרור אסירים פוליטיים.
ד.סיום מעצר בית של מנהיגי "התנועה הירוקה", כולל מיר-חוסיין מוסווי.
ה.ביטול מגבלות פוליטיות על הנשיא לשעבר מוחמד חאתמי.
ו.ביטול מוסדות מקבילים, כמו "משמרות המהפכה", והחזרת הסמכויות המלאות לממשלה.
ז.הוצאת הצבא מהחיים הפוליטיים והכלכליים.
ח.חקיקה לשיפור זכויות נשים, חופש עיתונות ושקיפות ממשלתית.
פירסום ההצהרה עורר מחלוקת חריפה באיראן והתקפה על הנשיא מסעוד פזשכיאן שמתח ביקורת פומבית על הרצון של המחנה השמרני "לחזור למלחמה".
העיתון "סאות איראן" המקורב ללשכת המנהיג העליון עלי חמינאי תקף את יוזמי ההצהרה בטענה שהם "ממלאים את מחסני האויבים בתחמושת". המאמר האשים מכוני מחקר אמריקאיים בקמפיין השפעה נרחב באיראן אחרי המלחמה, במטרה לזרוע ויכוח פנימי נגד תוכנית הגרעין ולחזק את התפיסה שהגרעין הוא מקור לחוסר ביטחון, לא להיפך.
העיתון "קהיאן" שאל אם מדובר ב"הצהרת חזית הרפורמות או תרגום לפרסית של נאום נתניהו". העורך חוסיין שריעת מדארי כינה את החותמים "הגיס החמישי של האויב".
גם סוכנות "פארס" טענה שהצהרה זו "מתיישבת עם מטרות ארה"ב וישראל" ואף מנסה "להכין קרקע להתקפה צבאית נוספת על איראן".
מפלגת "מותלפה האסלאמית" האשימה את הרפורמיסטים ב"החלשת המורל הלאומי, יצירת פילוג פנימי, מתן תחושת חולשה לאויב והצגת המשטר כאשם".
לפי המפלגה, הקריאות לשיתוף פעולה מלא עם הסוכנות האטומית והמו"מ הישיר עם ארה"ב הן למעשה "דרישה לפירוק הנשק האסטרטגי של איראן".
גם במחנה הרפורמיסטי עצמו נשמעה ביקורת, חלק מהפעילים טענו שהמסמך מנותק מהמציאות וחסר תוכנית פעולה.
אחרים הזהירו כי פרסום ההצהרה בעיתוי הנוכחי הוא טעות שמספקת תחמושת בידי המחנה הקיצוני.
אם בעבר סערות פנימיות כמו המחאה אחרי בחירות 2009 או גל ההפגנות בספטמבר 2022 בעקבות מותה של מהסא אמיני, שהוכתה למוות על ידי המשטרה האיראנית על רקע טענה ללבוש בלתי הולם, נראו כנקודת מפנה אפשרית, כעת עולה שיח נוקב בהרבה: לא עוד דרישות לשקיפות או שיפור כלכלי אלא קריאות לוויתור על מה שנחשב "לב האסטרטגיה האיראנית".
מיר חוסיין מוסאווי, דמות סמלית במחנה הרפורמיסטי מאז 2009, תקף לאחרונה בתקשורת האיראנית את השחיתות השלטונית ,כשהוא מצביע ישירות על "משמרות המהפכה", הגורם שהציג עצמו כ"מגן המולדת" והפך, לדבריו, למעמסה שהחלישה את המדינה.
אולם מי שהגדיל לעשות היה המנהיג הרפורמיסטי מהדי כרובי שהעז לערער על התוכנית הגרעינית עצמה.
כרובי טען כי פרויקט שהוצג כנתיב לעוצמה הפך למלכודת יקרה ומזיקה: "אחרי מיליארדים והצהרות גרנדיוזיות נותר רק כישלון והשפלה".
לדבריו, ההעשרה לרמות של 60% חסרת הצדקה אזרחית, והמשך הדבקות בה הוא מתכון לאסון נוסף.
לחזית הביקורת הצטרף גם חסן רוחאני, נשיא איראן לשעבר,שהודה בפה מלא: אסטרטגיית "השליטה באמצעות שלוחות צבאיות" נכשלה, במקום לייצר עומק אסטרטגי, היא יצרה עוינות כלפי איראן , אפילו בקרב קהילות שיעיות.
הוא אמר לאמצעי התקשורת האיראניים כי "ההשקעה במיליציות עלתה ביוקר , משאבים אדירים ירדו לטמיון, והיחסים עם העולם הערבי והמערב הידרדרו לתהום".
עלי וייליאתי, יועצו הבכיר של המנהיג העליון עלי ח'מינאי מיהר להשיב לו ואמר כי בלי מליציות "אלחשד א-שעבי" בעיראק, אמריקה הייתה בולעת את עיראק".
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל אומרים כי משטר ההיאתולות ממשיך בקו הקיצוני גם לאחר התבוסה במלחמה עם ישראל והוא מתקשה להכיר בכישלון המדיניות שלו למרות המציאות הקשה בשטח.
בשבועיים האחרונים גברו ההצהרות הפומביות של בכירי "משמרות המהפכה" בעד חידוש המלחמה נגד ישראל והנחתת מתקפת פתע עליה, המנהיג העליון עלי ח'מינאי נעלם מעיני הציבור ונפוצו שמועות באיראן כי הוא חושש מפני חיסול של ישראל וירד למחתרת, רק אתמול הוא חזר להופיע בפומבי.
הגורמים הביטחוניים אומרים כי המנהיג העליון עלי ח'מינאי עקשן מאוד ונחוש לנקום בישראל ולהחזיר את כבודה האבוד של איראן, מבחינתו, כל דיבור על ויתור על העשרת אורניום או תמיכה במליציות הפרו איראניות במזרח התיכון הינו מתכון בדוק להתפרקות המשטר, לכן הוא שיגר באחרונה את עלי לאריג'אני, מזכ"ל המועצה לביטחון לאומי לעיראק וללבנון כדי לחזק את המליציות הפרו איראניות ואת חזבאללה לקראת סבב לחימה חדש נגד ישראל.
המשטר נחוש ללכת עד הסוף מול ישראל וארה"ב, גם אם בסופו של דבר זה יביא לנפילתו.
להערכת הגורמים הביטחוניים, למרות הביקורת הפומבית מצד המחנה הרפורמיסטי וחשבון הנפש הפנימי בעקבות המלחמה, אין עדיין סימנים לערעור יציבות המשטר, עלי ח'מינאי ממשיך במדיניות יד הברזל לדיכוי כל מתנגדיו ומבקרי מדיניותו והוא נחוש להמשיך בדרך הזו.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
