העיתון "א-שרק אלאווסט" מפרסם הבוקר כתבה על המנהרות של ארגון חמאס ברצועת עזה.
בכתבה נטען כי נשק המנהרות של חמאס ברצועת עזה הפך בסוף 2025 לאחת התמונות החשובות של משבר הפסקת האש: ישראל מתעקשת על השמדתן המוחלטת, ואילו חמאס והציבור הפלסטיני רואים במערכת התת קרקעית הזו קרקעית הישג אסטרטגי.
שר הביטחון ישראל כ"ץ, אמר באחרונה כי כ־60% מהמנהרות עדיין לא הושמדו, טענה שמעמידה בסימן שאלה את יכולת ההשמדה של כוחות צה"ל.
על פי הדיווח בעיתון, רעיון השימוש במנהרות כנשק מבצעי אינו חדש, הוא חוזר לאינתיפאדה השנייה ולפעולות של תחילת שנות ה־2000, ובהן פיצוץ מנהרה גדולה באתר צבאי ברפיח ב־2001.
לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007 , המנהרות הפכו לכלי מרכזי הן להגנה והן לפעולה התקפית.
ההתקפה על ישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023 הוכיחה כי חמאס אינו תלוי רק במנהרות, ארגון הטרור ניצל שילוב של פיצוח מכשולים מעל הקרקע, שימוש בכמויות חומר נפץ וצניחה באמצעות רחפנים לבצע חדירה המונית לשטח ישראל.
עם זאת, מערך המנהרות התת קרקעי נותר נכס משמעותי מבחינת יכולת ההישרדות והפעלת הכוח.
לפי מקורות בחמאס, מערכת המנהרות משולבת בארגון הצבאי של הזרוע הצבאית שלו.
חמש חטיבות (הצפון, עזה, המרכז, חאן יונס ורפיח) , לכל חטיבה יש גדודים, פלוגות ויחידות משנה ובהתאם לכך גם רשת מנהרות מרכזית ופרטית לכל רמת יחידה.
המנהרות המרכזיות משרתות תפקידי פיקוד, שליטה ולוגיסטיקה; מנהרות גדודים ופלוגות משמשות למשימות אזוריות מוגדרות; ומנהרות התקפיות נבנו לצורך פעולות חדירה והתקפה.
לפני המלחמה פעלו כ־24 גדודים תחת המבנה הזה. לכל גדוד הוקצו עשרות עד מאות לוחמים וחלקם הועסקו באופן ספציפי בחפירת מנהרות ובהכנתן.
מקורות בחמאס מייחסים את הובלת פרויקט המנהרות לדמויות מפתח בתוך הזרוע הצבאית, ובפרט לדמותו של מוחמד סינוואר בשלבים המוקדמים של התכנון.
העבודה לא בוצעה על ידי מהנדסים אזרחיים טיפוסיים, אלא בעיקר על ידי צוותי טכנאים ופועלים מיומנים של הזרוע הצבאית שהצטיינו במיפוי הקרקע, איתור נקודות חולשה והתווית מסלולי חפירה.
העבודות כללו הקמת אתרי יציקת בטון תת־קרקעיים, שימוש במכונות הנדסיות, גנרטורים, תשתיות מים וחשמל תת־קרקעיות, עבודות ברזל וכדומה.
הכנה הנדסית זו אפשרה יצירת מנהרות בעומקים, אורכים והתפצלויות שלא תמיד נראו לעין ולעתים אף הקמת מפעלים תת־קרקעיים לייצור רקטות וחומרי נפץ.
על פי הדיווח, כל צוות חפירה הורכב מ־8–10 לוחמים שהחליפו משמרות, בכל מנהרה פעלו שלוש קבוצות, למנהרות המרכזיות הוקצה כוח גדול יותר, כ־100 איש בכל חטיבה , בעוד למנהרות ההתקפיות הוקצו בערך 40 לוחמים ברמת החטיבה, בנוסף לטכנאים המומחים.
התהליך כלל הוצאת חול, חיזוק קירות בבטון, ריצוף וחיבור רשתות פנימיות. לצד המומחיות נרשמו גם אבדות רבות: קריסות קרקע,הרוגים, פצועים ושאר סיכונים הנדסיים, וכן ניסיונות של כוחות חיצוניים(ישראל) לחבל בבנייה או לחשוף מקומות חפירה.
בדיווח נטען כי המנהרות מהוות נכס טקטי ואסטרטגי עבור חמאס, הן כאמצעי הגנה, והן כאמצעי תקיפה והן כגורם משא ומתן מול הצד הישראלי.
דרישת ישראל להשמדתן המוחלטת עומדת במרכז הוויכוח על אכיפת הסכם הפסקת האש, אך העובדה שחלק גדול מהמערכת נותרה עומדת מעלה שאלות לגבי יכולת ההשמדה של צה"ל.
הטיעון הישראלי כי השמדת המנהרות תנטרל חלקים משמעותיים מהיכולות של חמאס מתנגש בעובדה שהרשת התפתחה במשך שנים, בבנייה הנדסית מקצועית ובכוח אדם מיומן ולכן לא בטוח שהפעלת כוח בלבד תספיק להסרת האיום באופן סופי.
לסיכום, בדיווח נטען כי המנהרות של חמאס ברצועת עזה אינן תופעה מקרית או זמנית, הן תוצר של תכנון ארוך טווח, מיומנות טכנית ולוגיסטיקה רחבה, ומבנה צבאי מאורגן.
גם לאחר שנים של לחימה ומאמצי חשיפה והרס חלק מהמערכת נותר קיים, מה שמקשה על פתרון מהיר ופשוט של סוגיית האיום התת־קרקעי במסגרת המו״מ על הפסקת האש ולכל פתרון ביטחוני עתידי ברצועה.
