גורמים מדיניים בכירים בישראל אומרים כי ההכרה ישראלית בסומלילנד כמדינה עצמאית היא לא מהלך דיפלומטי נקודתי או מחווה פוליטית סמלית , אלא מדובר במהלך אסטרטגי מובהק המשלב בין ביטחון, מודיעין והשפעה אזורית במרחב האסטרטגי של הים האדום וקרן אפריקה.
הצעד מגיע על רקע התעצמות כוחות סעודיים-אמיראתיים בדרום חצי האי ערב, הנוכחות איראנית והחות׳ית בתימן, ותחרות גלויה וסמויה בין המעצמות על צירי סחר קריטיים המחברים בין אסיה, אפריקה ואירופה.
מבחינה ביטחונית, יתרונה המרכזי של סומלילנד הוא במיקומה הגאוגרפי, רצועת חוף ארוכה מול נתיבי השיט של באב אל־מנדב, במרחק קרוב מאוד לאזורי שליטת החות׳ים בתימן.
עבור ישראל, מדובר בנקודת תצפית ובקרה קריטית, המאפשרת איסוף מודיעין מתקדם, מעקב ימי, סיוע לוגיסטי והיערכות מבצעית למקרה חירום.
המהלך מזכיר את שיתוף הפעולה האסטרטגי של ישראל עם אזרבייג׳ן בזירה האיראנית, אך הפעם ישראל פועלת מול מערך איומים מורכב וגדול, מול איראן, החות׳ים, טרור ימי ופגיעה בנתיבי הסחר.
פרשנים בעולם הערבי מעריכים כי המהלך הישראלי מתבצע בתיאום עם ארצות הברית ואיחוד האמירויות, שהחזיקו בשנים האחרונות נוכחות לוגיסטית וצבאית משמעותית באיי הים האדום.
הציר ישראל-ארה״ב-אבו דאבי פועל למנוע חדירה איראנית, להגביל את חופש הפעולה של החות׳ים ולהבטיח חופש שיט בנתיב קריטי לשרשרת האספקה הבינלאומית.
למהלך הישראלי יש גם קשר לטורקיה ומאמצי ישראל לעצור את התפשטות ההשפעה הטורקית באזור.
טורקיה פועלת מאז שנת 2011 בסומליה במסגרת אסטרטגיית ההתפשטות שלה באפריקה, במיוחד בסומליה, והיא השקיעה למעלה ממיליארד דולר בתשתיות המדינה.
ב-2017 היא הקימה בסומליה בסיס צבאי גדול.
שיתוף הפעולה של ישראל עם מדינות הים התיכון, ובפרט יוון וקפריסין, יחד עם המהלך המדיני האסטרטגי בהכרה בסומלילנד, משדר מסר ברור לטורקיה, ישראל מודעת למתרחש בשטח, ומוכנה לפעול באופן יצירתי ונחוש לשמירה על האינטרסים הלאומיים שלה.
לדברי הגורמים המדיניים,ההכרה הישראלית בסומלילנד משקפת שינוי תפיסתי במערכת הביטחון ובמדיניות החוץ של ישראל, דהיינו, מעבר מגישה מגיבה לגישה יוזמת, שמכוונת לעצב את סביבת האיומים הרחק מגבולות המדינה.
גורמי מודיעין במערב אומרים כי המוסד הוביל במשך שנים את מערכת הקשרים החשאית עם סומלילנד וכי לראש המוסד דוד ברנע יש קשרים הדוקים עם נשיא סומלילנד עבד אלרחמן מוחמד עבדאללה.
לסומלילנד יש נכסים אסטרטגיים שישראל תוכל להשתמש בהם בחשאי לצרכיה, כמו נמל ימי ושדה תעופה גדול.
הים האדום הופך לזירת עימות מרכזית בין צירים אזוריים ובינלאומיים, וישראל מנצלת את ההזדמנות להציב לעצמה עוגן אסטרטגי נוסף, גם במחיר ביקורת בינלאומית וסיכונים מדיניים.
מדובר בין היתר בהשקעה ביטחונית ומודיעינית ארוכת טווח שתקבע את מאזן הכוחות הימי והמודיעיני בעשור הקרוב.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
