בדיוק ברגע שבו נראה היה שמשטר ההיאתולות מצליח לייצב את עצמו לאחר שנים של זעזועים, פרצה מציאות חדשה בדמות גל מחאה חסר תקדים שמערערת את בסיסי כוחו מבפנים ומבחוץ.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי גל המחאה הנוכחי, שנכנס כבר ליומו העשירי, אינו דומה לקודמיו, הוא עמוק יותר, רחב יותר, ומגלם תחושת תסכול מתגברת שמקורו בקריסת האמון הציבורי במשטר, מחנק כלכלי ובעיקר אובדן שליטה בשיח של המשטר האיראני עם הרחוב.
בזמן שהמשטר מנסה לכבות את השריפות בזירה הפנימית באמצעות דיכוי, מעצרים וירי גז מדמיע וירי חי בתוך לב האזורים המסחריים של טהראן, הוא מחריף במקביל את שפת האיומים כלפי חוץ.
המועצה לביטחון לאומי באיראן פירסמה אתמול הודעה רשמית חסרת תקדים לפיה לפיה טהראן אינה שוללת "תגובה מקדימה" לכל צעד אפשרי מצד יריביה, סימן נוסף ללחץ בהנהגה האיראנית ולהשתלבות ההולכת וגוברת בין גל המחאות הפנימיות לבין המתיחות בין איראן לישראל ולארה"ב.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ההודעה הזו אינה רק מסר הרתעתי , היא עדות לתחושת הלחץ גוברת במשטר האיראני.
המשטר מבין שהחולשה מבפנים הופכת אותו לפגיע יותר בזירה האזורית, והוא מגיב באמצעות העלאת רף ההרתעה.
המחאה באיראן מחריפה והיא חודרת אל מוקדי המסחר ובמספר מקומות המשטר מאבד את השליטה בשטח,
ההפגנות הליליות שהתפשטו לערים קטנות ובינוניות, לצד קריאות לבזארים המרכזיים לסגור שערים, מסמנות שינוי חשוב, המחאה כבר איננה נחלת הסטודנטים בלבד, אלא עוברת דרך שכבות מסחר ומעמד בינוני שנחשבו לאורך שנים כגורם מייצב, כאשר הבזאר, המוסד הכלכלי־חברתי המשמעותי ביותר באיראן, מצטרף למאבק נגד המשטר. לצד המחאה העירונית, ישנם אירועים קשים של מחאה בפריפריה , ובייחוד במחוז אילאם , שמעידים על רמת מתיחות שלא נראתה זה שנים.
הדיווחים אתמול על כניסת כוחות ביטחון לבית חולים במחוז אילאם, עימותים ישירים עם צוותים רפואיים והודעות על הרוגים ופצועים, הובילו לביקורת חריפה בזירה הבינלאומית. מחלקת המדינה האמריקנית כינתה את האירועים "פשע מזעזע נגד האנושות", וארגוני זכויות אדם מדווחים על למעלה מ-30 הרוגים ויותר מאלף עצורים.
הקושי לאמת את המידע רק מגדיל את חוסר האמון, ויוצר תחושה שהמשטר מסתיר היקפים גדולים בהרבה של עימותים.
הנשיא האיראני מסעוד פז'שכיאן ניסה אתמול להכיל את הזעם הציבורי על ידי הכרה באחריות המערכת הפוליטית ללא הצגת תוכנית ברורה לפתרון המשבר.
בנאום ששודר בטלוויזיה האיראנית הוא אמר:
"המג'לס והממשלה הביאו יחד את המדינה למצב הזה".
הוא הוסיף: "הבנקים הם שיוצרים את האינפלציה… אני אומר שוב: זו לא אשמת אדם אחד. כולנו הבאנו את המדינה למצב הזה. אנחנו אשמים, אתם אשמים, ואני אשם והמג'לס גם כן".
עם זאת, פזשכיאן נמנע מלהציג מהלך מעשי לשיקום הכלכלה או לבלימת המחאה.
נראה כי אין לו פתרון למצב ובינתיים מתרחב הקרע בין המשטר לרחוב האיראני, המחאה מתארגנת מחדש בכל לילה, וקריאות כמו "זו המערכה האחרונה" ו"פהלווי יחזור" משקפות את התסכול והזעם העמוקים של הרחוב.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי ההצהרות של הנשיא טראמפ על האפשרות שוושינגטון "תצא להציל" את המפגינים במקרה של אלימות מצד המשטר, מוצג על ידי המשטר כלפי חוץ כלוחמה פסיכולוגית אמריקנית, אולם הוא מבין שמדובר במשחק חדש, שבו כל טעות בזירה הפנימית עלולה להביא להתערבות חיצונית של ממשל טראמפ.
במקביל, המשטר האיראני חושש מאוד ממכת מנע מפתיעה ומקדימה מצד ישראל על מערך הטילים הבליסטיים שלו שעלול מבחינתו רק לעודד את גל המחאה נגדו, לכן הוא פתח בסדרה של תרגילים צבאיים ומאיים כעת ב"תגובה מקדימה" כדי להרתיע את ישראל וארה"ב, למעשה הוא מאיים במכה מפתיעה של טילים בליסטיים על יעדים אסטרטגיים בישראל ועל בסיסים אמריקנים במפרץ.
המחאה מתרחבת ומתפשטת לעשרות מוקדים עם בסיס משתתפים רחב ושילוב של צעירים, סטודנטים ומעמד בינוני, אולם, המשטר עדיין מחזיק ביכולת דיכוי רחבה של ההפגנות, בהיערכות ביטחונית צפופה של הבאסיג' ו"משמרות המהפכה" ובמנגנוני שליטה מיומנים היטב בפיזור הפגנות.
אולם, גורמים ביטחוניים אומרים כי קריסת המטבע האיראני, אובדן אמון הציבור במשטר וביכולתו לצאת מהמשבר הכלכלי נוכח הסנקציות המשתקות שהטיל המערב על המדינה, השחיתות, בזבוז המשאבים הלאומיים לתמיכה בשלוחות של איראן במזרח התיכון והיעדר רפורמות עמוקות מגבירים את תחושות חוסר היציבות במדינה.
גורם ביטחוני בכיר מעריך כי מרחב התמרון של המשטר האיראני הצטמצם, הלגיטימציה שלו נפגעה, בסיס התמיכה החברתי שלו נשחק והלחץ הבינלאומי ואיומי ארה"ב וישראל מגבילים את היכולת שלו לדכא את ההפגנות והוא יצטרך לקבל החלטות קשות מאוד.
דיכוי אכזרי ורחב של ההפגנות עלול להזמין התערבות צבאית אמריקנית שאותה עלולה גם ישראל לנצל כדי לתקוף את מערך הטילים הבליסטיים, דבר שעלול מבחינתו להביא להרחבה משמעותית עוד יותר של המחאה.
לדברי הגורם הביטחוני, ההנהגה האיראנית מתמודדת עם דילמה קשה ומסובכת לראשונה מאז ניצחון המהפכה האסלאמית של חו'מייני ב-1979, אין לה פתרון, היא עדיין לא הגיעה לקריסה בגלל חוזקם של מנגנוני הביטחון אבל המשך המחאה עלול לשחוק אותם ולהביא לנפילת המשטר.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
