גורמים מדיניים בכירים אומרים כי ירושלים עוקבת בדאגה אחרי הדיווחים על אפשרות הצטרפותה של טורקיה לברית ההגנה בין סעודיה לפקיסטן.
סוכנות הידיעות "בלומברג" דיווחה ב-9 בינואר כי טורקיה מבקשת להצטרף לברית ההגנה הקיימת בין סעודיה לפקיסטן, צעד שעשוי לסלול את הדרך להסכם ביטחוני חדש שישנה חלק ממאזני הכוח במזרח התיכון ובאזור שמסביבו.
הסוכנות ציטטה גורמים יודעי דבר שאינם מעוניינים להזדהות, שלדבריהם השיחות עם אנקרה הגיעו לשלב מתקדם והסיכוי להגיע להסכם נחשב גבוה מאוד.
ההתפתחות הזו מופיעה בזמן שבו האינטרסים של טורקיה מצטלבים יותר ויותר עם אלו של סעודיה ופקיסטן בדרום אסיה ובמזרח התיכון ואף באפריקה.
טורקיה רואה בהצטרפות לברית מנוף לחיזוק ביטחונה ולשיפור יכולות ההרתעה שלה, על רקע סביבה גיאופוליטית בלתי יציבה ואתגרים הפוקדים את ברית נאט"ו.
אם טורקיה אכן תצטרף לברית ההגנה, יהיה זה סימן לפתיחת שלב חדש ביחסים הצבאיים בין שלוש המדינות, על רקע מאמצים גוברים להעמקת שיתוף הפעולה הביטחוני והצבאי.
סעודיה וטורקיה פועלות לחיזוק השותפות הכלכלית והצבאית ביניהן. משרד ההגנה הטורקי הודיע כי שתי המדינות קיימו בשבוע שעבר באנקרה את הישיבה הימית המשותפת הראשונה מסוגה.
טורקיה שואפת להרחיב את יצוא התעשייה הביטחונית שלה, וסעודיה, אחת מיבואניות הנשק הגדולות בעולם, מהווה שוק מרכזי ליעד זה. בשנת 2023 חתמו שתי המדינות על הסכם לרכישת כטב"מים טורקיים מתקדמים מתוצרת חברת באיקר.
הקשרים בין טורקיה לפקיסטן מושתתים על מסורת ארוכה של שיתוף פעולה צבאי. טורקיה בונה ספינות קורבט עבור הצי הפקיסטני וכן שידרגה עשרות מטוסי אפ.16 עבורו.
טורקיה משתפת כבר כיום טכנולוגיית כטב"מים עם שתי המדינות, בחודש ספטמבר האחרון חתמו סעודיה ופקיסטן על הסכם להגנה אסטרטגית משותפת הקובע כי כל התקפה על אחת משתי המדינות תיחשב כהתקפה על השנייה, בנוסח המזכיר את הסעיף החמישי של ברית נאט"ו, שבה טורקיה היא הכוח הצבאי השני בגודלו אחרי ארצות הברית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי אם אכן טורקיה תצטרף לברית הזו, הרי שהמהלך יביא להקמת ברית סונית משולשת חדשה בעלת עוצמה צבאית, כלכלית וגם גרעינית, שהרי לפקיסטן יש כבר נשק גרעיני, שיכולה לשנות את כללי המשחק האזוריים.
הברית הסונית המשולשת המסתמנת מאחדת שלוש מדינות שבכל אחת מהן מצויה עוצמה ייחודית.
לדבריהם,סעודיה מציעה עוצמה כלכלית והשפעה רוחבית בעולם הערבי, פקיסטן מביאה עמה את מרכיב הכוח הגרעיני וצבא גדול ובעל ניסיון קרבי, טורקיה מוסיפה כוח צבאי משמעותי, טכנולוגיה ביטחונית מתקדמת וחברות, גם אם מתוחה, במסגרת נאט"ו.
שילוב יכולות אלה מייצר גוש אזורי בעל עוצמה צבאית ופוליטית שמופנה בראש ובראשונה מול איראן, אך בהמשך עשוי להשפיע גם על מאזן הכוחות מול הודו ואף מול ישראל.
מבחינת ישראל, השינוי הזה אינו רק התפתחות בזירה האזורית,אלא, גורם אסטרטגי שישפיע ישירות על כל מרחב הפעולה הביטחוני שלה.
במצב שבו סעודיה, פקיסטן וטורקיה יפעלו יחד, ישראל תצטרך לשקול מחדש את מדיניותה הצבאית ואת חופש שלה במזרח התיכון. כל פעולה ישראלית במרחב עשויה לקבל משמעות אחרת אם מולה ניצבות שלוש מעצמות סוניות המתואמות זו עם זו.
גם אם הברית אינה מכוונת רשמית נגד ישראל, עצם קיומה מגביל מרחב מדיני וצבאי שישראל היתה רגילה ליהנות ממנו.
ברית כזו משפיעה גם על נושא הנורמליזציה עם סעודיה, ריאד כבר אינה זקוקה להרתעה ישראלית או אמריקנית באופן בלעדי.
העובדה שפקיסטן, מדינה המחזיקה בנשק גרעיני, מעניקה התחייבות רשמית להגנה על סעודיה משנה את כל מאזן התלות האזורי. במקום להתקרב לישראל כדי לבנות מערכת הגנה משותפת נגד איראן, סעודיה יכולה להישען על כוח סוני פנימי שנמצא בשליטתה ובקשריה. הדבר מקטין את התמריץ של סעודיה להתקדם במגעים עם ישראל ואף עלול להקשות על המהלכים הדיפלומטיים שהחלו להתגבש בשנה האחרונה.
התפתחויות אלה מציבות את ישראל גם בעמדת יריבות גוברת מול טורקיה, אשר עתידה להיות גורם מוביל במערכת האזורית החדשה.
טורקיה, שמנהיגה את ציר "האחים המוסלמים", עלולה לנצל את הברית כדי לחזק את השפעתה על העולם הסוני ועל הזירה הפלסטינית, מה שיצמצם את יכולת ההשפעה של ישראל על מדינות המפרץ ויעמיק את הפער בין ירושלים לטורקיה.
בנוסף לכך, טורקיה תוכל למנף את הברית כדי ליצור לעצמה יתרון מול איראן, מה שמציב את ישראל בפני מציאות חדשה שבה יריבות אזוריות בין כוחות סוניים לשיעים עלולה להתפתח למערכות כוח גדולות בהרבה.
גם הודו, הנמצאת בעימות מתמשך עם פקיסטן, עלולה לראות בברית זו איום על שיווי המשקל האזורי ועל קשריה הכלכליים עם סעודיה.
הגורמים הביטחוניים הבכירים אומרים כי המסקנה העולה מן התמונה הכוללת היא כי המזרח התיכון נכנס לשלב חדש של בריתות אזוריות בעלות מנגנוני כוח פנימיים שאינם תלויים לחלוטין בארצות הברית.
בניגוד לעשורים עברו, שבהם המדינות הסוניות נשענו על וושינגטון להגנה, כעת נבנית מערכת הגנה עצמאית שכוללת שיתוף פעולה גרעיני, צבאי וכלכלי.
ישראל תידרש להסתגל למציאות מורכבת שבה ההרתעה האזורית אינה נשענת עוד על עוצמתה הצבאית בלבד, וכי עליה להגביר מוכנות מודיעינית, לחזק את יכולות ההגנה האווירית ולהתגמש מבחינה מדינית ולבנות מחדש את יחסיה עם סעודיה ועם טורקיה כדי למנוע בידוד אסטרטגי.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
