גורמים ביטחוניים בכירים בישראל אומרים כי בעוד המתיחות נשמרת בים האדום על רקע המלחמה ברצועת עזה, ישראל מבקשת לייצר לעצמה עמדת השפעה חדשה באזור הזה הרגיש במיוחד.
ההכרה הישראלית בסומלילנד והדיווחים על כוונתה להקים בסיס צבאי בשטחה מציבים משוואה מדינית וביטחונית חסרת תקדים, ומעוררים דאגה עמוקה בקרב מדינות המפרץ, הנהגות ערביות וגורמי ביטחון אזוריים.
נשיא סומליה חסן שיח' מחמוד, המקורב לטורקיה, התריע בראיון לערוץ אל ערביה לפני כמה ימים כי המהלך הישראלי אינו צעד סמלי בלבד, אלא חלק ממגמה רחבה שנועדה לייצר דריסת רגל ישראלית במעברים הימיים המרכזיים של האזור.
לדבריו, ישראל מבקשת לייצר השפעה אסטרטגית על מיצר באב אל מנדב, הנתיב הימי הידוע המהווה עורק חיוני למסחר העולמי, ובה בעת עלולות להיות למהלך גם השלכות עקיפות על הסכסוך הישראלי פלסטיני.
הביקור הפומבי של שר החוץ גדעון סער בעיר הבירה הארגסה בסומלילנד ב־6 בינואר הגביר את החששות של מדינות ערב.
מדינות ערביות ומוסלמיות רבות, בהן ערב הסעודית, קטאר, כווית ועומאן, פרסמו גינוי משותף והדגישו כי הביקור מהווה פגיעה בריבונותה של סומליה.
בהודעתן הן הזהירו מפני תמיכה בתנועות בדלניות העלולה לערער עוד יותר אזור שסובל ממילא מחוסר יציבות.
פרשנים ערבים טוענים כי העובדה זו מדגישה כי הסוגיה איננה עוד עניין טכני בין ישראל לסומלילנד, אלא מבחן למבנה הכוח האזורי וליכולת של מדינות ערב לשמר שליטה על המרחב הימי שסביבן.
חשיבותה של סומלילנד
אזור סומלילנד, שאיננו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית כמדינה עצמאית, ממוקם בנקודה אסטרטגית לאורך מפרץ עדן, בצמוד למיצר באב אל מנדב.
הוא נשען על נמל ברברה, הצמוד לנתיב שממנו חולפים כ־12 אחוז מהמסחר העולמי וכ־30 אחוז מתנועת המכולות הבינלאומית.
מיקומה הגיאוגרפי של סומלילנד מציב אותה במרכז התחרות הבין לאומית על השליטה הימית, ומאפשר לכל גורם שיהיה מעורב בה להשפיע ישירות על ביטחון הים האדום, על מחירי האנרגיה ועל שרשראות האספקה הגלובליות.
במצב שבו נתיבי השיט כבר מצויים במצב של אי יציבות לאור התקיפות של ספינות השטות באזור בעקבות המלחמה ברצועת עזה, כל שינוי נוסף במאזן הכוחות הופך לרגיש במיוחד.
החשש המרכזי של מדינות המפרץ נוגע ליכולת ישראל להפוך לנוכחות קבועה באזור מיצר באב אלמנדב.
פרשנים ערבים מזהירים כי המהלך הישראלי המפתיע עלול לשנות את דפוסי הכוחות בים האדום וליצור תגובה ישירה של איראן ושל גורמי הציר האזורי הנאמנים לה.
ההשלכות של המהלך הישראלי עלולות להביא להפיכת מיצר באב אל מנדב למוקד עימות פתוח ולא לסתם מעבר לספינות וגם לסיכון מוגבר למתקפות מצד איראן או שלוחותיה בתגובה לנוכחות ישראלית.
מדינות המפרץ חוששות מעלייה חדה בעלויות ההגנה על נתיבי הסחר שלהן ומהידוק התחרות הבין לאומית והגברת נוכחות של כוחות זרים נוספים באזור. סביר להניח שהמהלך הישראלי יביא לעלייה במחירי הביטוח הימי, מחירי ההובלה והאנרגיה.
במצב שכזה, מדינות המפרץ עלולות למצוא את עצמן בהתלבטות קשה בין הרצון לשמור על קשרים יציבים עם ישראל לבין הצורך להבטיח את ביטחונן הימי ומעמדן האזורי.
הנוכחות הישראלית הפוטנציאלית בסומלילנד איננה רק יוזמה ביטחונית מוגבלת היא מתפרשת בקרב מדינות המפרץ כחלק מתהליך רחב יותר.
היא עשויה להעיד על אסטרטגיה חדשה המכוונת ליצירת יתרון ימי, מודיעיני וכלכלי על פני אזורי מפתח בעולם הערבי.
עם התקרבות ישראל לנתיבי האנרגיה והסחר הקריטיים ביותר של מדינות ערב, מתהדקת תחושת האיום האסטרטגי ונוצר פער בין הפרגמטיזם הדיפלומטי לבין המציאות הביטחונית המשתנה.
בסופו של דבר, הסוגיה עוברת ממרחב היחסים שבין ירושלים להרגסה למרחב מדיני-ביטחוני רחב בהרבה, שבו נקבעים כללי המשחק של הים האדום ושל הביטחון האזורי כולו.
