העיתון "א-שרק אלאווסט" פירסם ב-27 בינואר כתבת תחקיר על המליציות החמושות ברצועת עזה שפועלות באישורה של ישראל בשטח הסמוך לקו הצהוב.
בכתבה נטען כי הזירה הפנימית ברצועת עזה עוברת בחודשים האחרונים שינוי מהותי, שקט אך עמוק, מה שנתפס תחילה כמליציות מקומיות, בלתי מאורגנות, בעלות אופי פלילי או שבטי, הולך ומתפתח לתופעה ביטחונית בעלת מאפיינים חצי צבאיים, המאיימת לשחוק את שליטתו הביטחונית של חמאס מבפנים.
לטענת העיתון, המעבר מפעילות בלתי מאורגנת לפעולה ממוקדת, מתוכננת ומתועדת, מציב את חמאס בפני אתגר חדש, שאינו מגיע מישראל בלבד אלא גם מתוך החברה הפלסטינית עצמה.
מליציית יאסר אבו שבאב, שחוסל על ידי אנשיו בעקבות סכסוך פנימי, שימשה אב טיפוס לניסיון ראשון לייצר כוח חמוש מקומי הפועל מחוץ למסגרת חמאס.
פעילותה, שהתמקדה בגניבת סיוע הומניטרי, שליטה טריטוריאלית וחיכוך עם חמושים ממשפחות יריבות לחמאס, לא הבשילה לכדי איום אסטרטגי. חיסולו של אבו שבאב והפגיעה המתמשכת באנשיו המחישו את מגבלות המודל הישן, המבוסס על כוח מקומי ללא עומק מודיעיני, פיקודי ולוגיסטי.
עם זאת, עצם הניסיון יצר תקדים. הוא הוכיח שניתן להפעיל כוח חמוש מחוץ למערכת של חמאס, גם אם במחיר כבד.
המאמר מציין כי ההתפתחות המשמעותית החלה עם עלייתן של מליציות בעלות רקע ביטחוני ומודיעיני מובהק, ובראשן אלה בהובלת שוקי אבו נסירה וחוסאם אל-אסטל. בשונה מקודמיהם, מדובר בדמויות בעלות הכשרה מקצועית, ניסיון במנגנוני הביטחון של הרש"פ, ולעיתים גם קשרים מוכחים עם גורמי מודיעין ישראליים.
כאן התרחש המעבר האיכותי, ממליציות בלתי מאורגנות לכוחות חצי־מאורגנים מבחינה צבאית, הפועלים בשיטות המזכירות יחידות חיסול, מעקב ואיסוף מודיעין.
השימוש במצלמות גוף, משתיקי קול ואמצעי לחימה מתקדמים מעיד על דפוס פעולה מקצועי ושיטתי, ולא על אלתור מקומי.
ביצוע חיסולים ממוקדים נגד קציני ביטחון של חמאס ופעילים בכירים בזרוע הצבאית "גדודי עז א-דין אל-קסאם" מסמן שינוי דרמטי בכללי המשחק.
עד כה, חמאס שמר לעצמו מונופול כמעט מוחלט על האלימות המאורגנת בתוך הרצועה. עצם היכולת של מליציות לבצע חיסולים מתוכננים בשטח אזרחי מערערת את תפיסת הריבונות הביטחונית של חמאס.
מדובר לא רק בפגיעה פיזית בפעילי חמאס, אלא בפגיעה בתדמית של חמאס. המסר לאוכלוסיה העזתית הוא שחמאס אינו עוד השחקן הבלעדי הקובע מי חי ומי מת בזירה הפנימית של עזה.
על פי פרשנים ברצועת עזה, התמיכה הישראלית במליציות החמושות, בין אם ישירה ובין אם עקיפה, משמשת כמאיץ מרכזי לתופעה. השימוש במליציות מקומיות לביצוע משימות מסוכנות, כמו כניסה למנהרות, זיהוי מטענים ואיסוף מודיעין, יוצר עבור ישראל יתרון טקטי ומקטין את החשיפה הישירה של כוחותיה ולפגיעה מצד הזרוע הצבאית של חמאס.
במובן זה, המליציות מתפקדות כקבלני משנה ביטחוניים של ישראל במלחמה נגד חמאס בזירה האורבנית של עזה, תופעה המזכירה מודלים שנראו בעבר בזירות אחרות במזרח התיכון.
ארגון חמאס מודאג מאוד מהתופעה והא דורש מארה"ב ומהמתווכות לפעול כדי שישראל תפרק את המליציות החמושות האלה. הוא מגיב בהעלאת כוננות ביחידותיו, בחיזוק האבטחה האישית על מפקדים בזרוע הצבאית, והקשחת נהלים ביטחוניים.
אולם, צעדים אלה חושפים את הדילמה המרכזית והיא כי דיכוי אלים של מליציות מקומיות עלול להעמיק מתחים חברתיים, משפחתיים ושבטיים, להביא לנקמת דם ולכרסם בלגיטימציה הפנימית של תנועת חמאס.
מנגד, הימנעות מפעולה תקיפה של חמאס מאפשרת למליציות להתבסס ולהפוך לאתגר מתמשך.
המאמר מסכם ואומר כי התמונה המצטיירת היא של שחיקה הדרגתית של שליטת חמאס באמצעות כוחות מקומיים חמושים פרו ישראלים, המשלבים אינטרסים אישיים, חמולתיים ושבטיים.
גם אם המליציות אינן מסוגלות כיום להפיל את שלטון חמאס, הן יוצרות מציאות של ריבוי מוקדי כוח חמושים, הפוגעת ביכולת חמאס לנהל את הרצועה כמרחב ריבוני סגור.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מביעים שביעות רצון מפעילות המליציות החמושות שמצליחות לפגוע ביכולת השליטה של חמאס ברצועה, הם מאשרים כי אכן חל שיפור ניכר ביכולות הצבאיות של המליציות האלה בפעולה נגד חמאס.
לדבריהם, כל עוד הזרוע הצבאית של חמאס לא פורקה לגמרי מנשקה, המליציות האלה ימשיכו לפעול נגד חמאס ולסייע לאוכלוסיה המקומית.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
