גורמים בכירים בירושלים מביעים דאגה רבה מהתחזקות מעמדה האזורי והבינלאומי של טורקיה, הנהנית מגיבוי של הנשיא טראמפ, ורצונה כעת להפוך למעצמה אזורית גרעינית כשהיא מזהה את תחילת קריסתו של המשטר האיראני.
הנשיא ארדואן דיבר כבר לפני 7 שנים על רצונה של טורקיה להשיג פצצה גרעינית.
ב-4 בספטמבר 2019 הופיע נשיא טורקיה ארדואן בכנס של מפלגת השלטון "הצדק והפיתוח" בעיר סיוואס במזרח טורקיה, והודיע כי לארצו יש שאיפות להשיג נשק גרעיני.
"לא נקבל את המשוואה הזו שלכל המדינות הגדולות יש נשק גרעיני אך הן מסרבות שלטורקיה יהיה נשק כזה" אמר ארדואן.
"לכמה מדינות יש טילים עם ראשי קרב גרעינים, לא אחד או שניים,אך הן אומרות שלנו אסור שיהיה נשק כזה, את זה אינני יכול לקבל" הדגיש ארדואן.
"ישראל קרובה אלינו, אנו שכנים והיא מפחידה מדינות אחרות בכך שיש לה נשק כזה כך שאף אחד לא יכול לגעת בה".
ובשבוע שעבר גם שר החוץ שלו הקאן פידאן המשיך באותו הקו.
שר החוץ הטורקי הקאן פידאן הודיע בראיון שנתן לרשת CNN ב-9 בפברואר כי "ארצו שוקלת להצטרף למרוץ הגרעיני באזור".
לדברי הקאן פידאן, "פיתוח נשק גרעיני הוא סוגיה אסטרטגית ברמה גבוהה" שיש לבחון אותה כחלק מ"התמונה הגדולה".
נכון לעת הזו, הוא אמר, לטורקיה אין תוכנית לנשק גרעיני והיא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.
טורקיה מתמקדת כיום בבניית התחנה הראשונה מתוך 3 תחנות כוח גרעיניות המיועדות לייצור אנרגיה אזרחית.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי הנשיא ארדואן פועל במהירות כדי לכתר את ישראל, הוא מאחד את העולם הסוני הופך מדינות ערביות יריבות לשעבר, כמו מצרים, לבנות ברית כדי להפנותן נגד ישראל, המטרה שלו היא להחליף את "חומת האש האיראנית" בחומה דיפלומטית סונית מאוחדת סביב ישראל ולבודד אותה.
באפריקה מנהל הנשיא ארדואן "מלחמת צללים", שהיא בעצם מלחמה אסטרטגית מלוב ועד סודאן וסומליה. טורקיה , מצרים וסעודיה מוטרדות מאוד מההכרה הישראלית בסומלילנד והן מתאמות שיתוף פעולה ביניהן כדי להגביל את חופש הפעולה האסטרטגי של ישראל בים האדום.
גורמים ביטחוניים בכירים אומרים כי המזרח התיכון מזהה את תהליך היחלשותה של איראן כתהליך בלתי נמנע וכי קיימת התארגנות מחודשת של ציר סוני רחב המבקש למלא את הוואקום שנוצר במרחב שבין הים האדום למפרץ הפרסי.
ישראל מוצאת את עצמה במציאות מורכבת יותר של התמודדות מול כמה מדינות סוניות, חלקן עוינות מאוד, ובראשן טורקיה, בהתמודדות הזו ישראל תתקשה לתרגם את כוחה הצבאי להשגת רווחים מיידיים.
למרות ההתעקשות האיראנית שלא להיכנע לדרישות של הנשיא טראמפ בנושא הגרעין, פרוייקט הטילים הבליסטיים והשלוחות הפרו איראניות במרחב, מעמדה של איראן נשחק מאז מלחמת 12 הימים בחודש יוני שעבר ונפגעו קשות מוקדי הכוח שלה בסוריה, לבנון ורצועת עזה, כל זאת בעוד משבר כלכלי קשה פוקד את המדינה וגם מחסור במים ומזון, למשטר האיראני אין תשובות למשבר הזה וארה"ב ממשיכה להטיל עליו סנקציות בינלאומיות כדי להביא לקריסתו.
בפועל,מתהווה קואליציה של מדינות מוסלמיות סוניות הכוללת את סעודיה, טורקיה, מצרים, קטאר ופקיסטן, חלק מהמדינות האלה קשורות ביניהן גם בברית צבאית.
הן מתאמות ביניהן את האינטרסים שלהן במזרח התיכון למניעת התבססות איראנית מחודשת, ולהגברת השפעתן בזירות כמו סוריה, לבנון והים האדום.
גורמים מדיניים בכירים בישראל מביעים דאגה רבה מהקואליציה הסונית החדשה, למרות שכמה מדינות בה מחוברות ישירות לממשל האמריקני.
לדבריהם, רעיון הנורמליזציה מתרחק והולך, סעודיה, שבעבר בחנה ברצינות הצטרפות להסכמי אברהם, מציגה בתקופה האחרונה קו ביקורתי ונוקשה כלפי ישראל, בעיקר על רקע המלחמה בעזה וסירובה של ישראל להקמת מדינה פלסטינית.
סעודיה נכנסה בשבועות האחרונים לעימות גלוי חסר תקדים ומלווה בהכפשות מול איחוד האמירויות על רקע הפעילות של האחרונה בדרום תימן. כזכור,אבו דאבי הייתה החלוצה בנורמליזציה עם ישראל, אך המהלך הפך לפחות פופולרי בעולם הערבי, ההתרחקות הסעודית מישראל מבודדת במידה מסוימת את איחוד האמירויות ומציבה את סעודיה ככתובת המרכזית בעולם הסוני.
על רקע המלחמה שלא הוכרעה ברצועת עזה, חוסר ההתקדמות במישור המדיני מול הפלסטינים ומדיניות ישראל בשטחי יהודה ושומרון,שילובה של ישראל במערך אזורי רחב הופך מורכב יותר, איחוד האמירויות, שותפתה הבולטת של ישראל, חשה בבידוד יחסי בעולם הערבי.
המזרח התיכון נכנס לשלב של עיצוב מחדש. איראן עדיין שחקן מרכזי, אך איננה עוד הכוח הבלעדי שמגדיר את גבולות המשחק. במקומה מתגבשת קואליציה סונית חדשה, השואפת לעצב סדר אזורי חדש.
גורמים ביטחוניים בכירים מציינים כי במצב שבו סעודיה, פקיסטן וטורקיה יפעלו יחד, ישראל תצטרך לשקול מחדש את מדיניותה הצבאית ואת חופש שלה במזרח התיכון. כל פעולה ישראלית במרחב עשויה לקבל משמעות אחרת אם מולה ניצבות שלוש מעצמות סוניות המתואמות זו עם זו.
גם אם הברית אינה מכוונת רשמית נגד ישראל, עצם קיומה מגביל מרחב מדיני וצבאי שישראל היתה רגילה ליהנות ממנו.
העובדה שפקיסטן, מדינה המחזיקה בנשק גרעיני, מעניקה התחייבות רשמית להגנה על סעודיה משנה את כל מאזן התלות האזורי. במקום להתקרב לישראל כדי לבנות מערכת הגנה משותפת נגד איראן, סעודיה יכולה להישען על כוח סוני פנימי שנמצא בשליטתה ובקשריה. הדבר מקטין את התמריץ של סעודיה להתקדם במגעים עם ישראל ואף עלול להקשות על המהלכים הדיפלומטיים שהחלו להתגבש בשנה האחרונה.
התפתחויות אלה מציבות את ישראל גם בעמדת יריבות גוברת מול טורקיה, אשר עתידה להיות גורם מוביל במערכת האזורית החדשה.
טורקיה, שמנהיגה את ציר "האחים המוסלמים", עלולה לנצל את הברית כדי לחזק את השפעתה על העולם הסוני ועל הזירה הפלסטינית, מה שיצמצם את יכולת ההשפעה של ישראל על מדינות המפרץ ויעמיק את הפער בין ירושלים לטורקיה.
הערה: פורסם לראשונה ב"אפוק"
