טורקיה פועלת בשנים האחרונות כדי למצב את עצמה כגורם אזורי מאזן מתוך הבנה כי כל עימות אזורי נרחב עלול לפגוע ישירות ביציבותה הפנימית, בביטחון הלאומי שלה ולהרע את מצבה הכלכלי. לכן, מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים בירושלים, היא התערבה בעימות בין איראן לארה״ב וניסתה לתווך ביניהן על מציאת פתרון דיפלומטי למשבר.
מדיניות התיווך שמובילה טורקיה איננה מהלך דיפלומטי נקודתי בלבד, אלא חלק מתפיסת ביטחון לאומית רחבה, הרואה בדיפלומטיה אקטיבית כלי לניהול סיכונים אסטרטגיים.
טורקיה מוקפת בעשור האחרון במספר מוקדי עימות פעילים, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, העימותים בסוריה ובעיראק, המתיחות מול איראן, וגם עימותים בזירת הים התיכון על רקע המאבק על השליטה באוצרות הטבע שלו כמו הנפט והגז הטבעי.
לנוכח המציאות הזו, גיבשה אנקרה מדיניות שמטרתה למנוע הידרדרות של סכסוכים אזוריים למלחמות רחבות היקף, העלולות לגרור את טורקיה למעורבות ישירה.
גורמי מודיעין מערביים מעריכים כי ניסיונות התיווך של טורקיה בין ארה״ב לאיראן משקפים חשש טורקי עמוק מתרחיש של מלחמה אזורית כוללת.
על פי הערכות מודיעיניות במערב, עימות צבאי בין וושינגטון לטהראן עלול ליצור ארבעה איומים מרכזיים על טורקיה: התרחבות פעילות מיליציות פרו איראניות בזירות הסמוכות לה, משבר אנרגיה חריף בשל תלותה בגז ובנפט אזוריים, גל פליטים רחב היקף שיגיע מאיראן העלול לערער את יציבותה הפנימית וסוגיה חשובה מאוד מבחינת טורקיה שהיא גורל המיעוט הכורדי באיראן,מנקודת מבט טורקית, סוגיית הכורדים היא אחת ההשלכות המסוכנות ביותר מכל קריסה של המשטר באיראן, התפתחות כזו עלולה לעודד דרישות כורדיות לממשל עצמי או לניהול עצמי מתקדם, מצב שעלול לשמש השראה פוליטית וסמלית לכורדים בטורקיה.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי טורקיה עשויה לנסות לקדם מתווים דיפלומטיים שיתמקדו בעיקר בסוגיית הגרעין, תוך צמצום הדיון בפרויקט הטילים הבליסטיים והשלוחות השונות של איראן במזרח התיכון כמו חזבאללה בלבנון, המליציות בעיראק והחות'ים בתימן. הערכה זו נובעת מהבנה כי טורקיה עצמה מקיימת מערכת יחסים מורכבת עם חלק מאותן שלוחות, ולכן אינה מעוניינת בפירוק מוחלט שלהן.
בנוסף לכך, גורמי מודיעין ישראלים מזהים ניסיון של טורקיה לחזק את מעמדה כמתווך אזורי מרכזי על חשבון שחקנים אזוריים אחרים, בהם מצרים ומדינות המפרץ. תהליך כזה עלול, לפי הערכות ישראליות, להגדיל את השפעתה של טורקיה בזירות רגישות, כולל בסוגיות פלסטיניות ובמשברים אזוריים עתידיים.
למרות הספקנות, בישראל קיימת גם הערכה כי התיווך הטורקי עשוי במקרים מסוימים לשרת אינטרסים ישראליים עקיפים.
גורמי ביטחון מציינים כי כל מנגנון המקטין את הסיכוי למלחמה אזורית רחבת היקף עשוי להעניק לישראל זמן היערכות אסטרטגי ולהקטין את הסיכון לעימות רב־זירתי.
עם זאת, ההערכה הרווחת בדרג המדיני בישראל היא כי טורקיה פועלת בראש ובראשונה למען האינטרסים שלה, ולא מתוך מחויבות ליציבות אזורית רחבה.
לכן, קהילת המודיעין הישראלית ממשיכה לעקוב מקרוב אחר פעילותה הדיפלומטית של אנקרה, במיוחד בכל הנוגע למגעים עם איראן. הגורמים הביטחוניים מעריכים כי הצלחת התיווך הטורקי תלויה ביכולתה של אנקרה לשמור על אמון מצד כל הצדדים המעורבים, אך תפקיד זה מציב אותה גם בפני סיכונים, שכן כל כישלון בתיווך עלול לפגוע במעמדה האזורי ואף לחשוף אותה ללחצים מצד שחקנים אזוריים.
ההערכה במערכת הביטחון הישראלית היא כי למרות האתגרים, נראה כי טורקיה תמשיך להשקיע מאמצים בביסוס מעמדה כמתווכת אזורית. על פי הערכות ביטחוניות, אנקרה רואה בתפקיד זה מרכיב מרכזי באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה, המשלבת בין עוצמה צבאית, דיפלומטיה אקטיבית וניהול מאזן כוחות אזורי מורכב.
מעבר לשיקולי היציבות והביטחון המיידיים, ניסיונות התיווך של טורקיה במזרח התיכון משתלבים בשאיפה רחבה יותר של הנשיא רג'ב טאיפ ארדואן להשיב לאנקרה מעמד של מעצמה אזורית מובילה, כזו שמעצבת סדר יום ולא רק מגיבה לו. לפי הערכות מודיעיניות במערב ובישראל, מדיניות זו נשענת על תפיסה ניאו־עות'מאנית הרואה בטורקיה יורשת טבעית של האימפריה העות'מאנית, בעלת אחריות היסטורית ונוכחות לגיטימית בזירות המזרח התיכון, הבלקן וצפון אפריקה.
ארדואן ומעגל יועציו אינם מדברים עוד על גבולות מדיניים בלבד, אלא על אזורי השפעה. התיווך הדיפלומטי נתפס ככלי מרכזי להרחבת השפעה זו, לצד שימוש בעוצמה צבאית רכה וקשה כאחד. כך פעלה טורקיה בסוריה, בלוב, בקווקז, במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, וכעת גם במאמצי התיווך בין איראן לארצות הברית. בעיני אנקרה, תיווך מוצלח אינו רק מנגנון לבלימת מלחמות, אלא דרך לבסס תלות אזורית בה, ולהפוך אותה לשחקן שאי אפשר לעקוף אותו.
גורמים ביטחוניים בכירים בישראל מעריכים כי עבור ארדואן, תיווך בין וושינגטון לטהראן משרת כמה מטרות במקביל. ראשית, הוא מציב את טורקיה כגשר בין המערב לעולם המוסלמי, תפקיד שבעבר מילאו מדינות כמו מצרים או סעודיה. שנית, הוא מחזק את מעמדה מול ארה״ב כשותפה אזורית חיונית, דווקא על רקע המתיחות בין אנקרה לוושינגטון בסוגיות נאט״ו, רוסיה והכורדים. שלישית, הוא מאפשר לטורקיה להשפיע בעקיפין על תוצאות ההסדרה העתידית עם איראן, באופן שישמור על האינטרסים שלה בסוריה, בעיראק ובזירת האנרגיה.
גורמי ביטחון בכירים בישראל מזהים כי מאחורי השיח הפייסני של אנקרה מסתתר גם מאבק על הנהגת המרחב הסוני. טורקיה, הנחשבת לאחת ממנהיגות תנועת "האחים המוסלמים", מבקשת לבדל את עצמה מהציר הסעודי־אמירתי ולהציג מודל הנהגה אלטרנטיבי לעולם הערבי והמוסלמי. תיווך מוצלח בין מעצמות או בין יריבים אזוריים מחזק את הנרטיב הזה ומסייע לארדואן לבסס את מעמדו כמנהיג בעל חזון אזורי רחב.
עם זאת, גורמי מודיעין בישראל מעריכים כי השאיפות הללו טומנות בחובן גם מגבלות וסיכונים. הפער בין יומרותיה של טורקיה לבין מידת האמון שהיא זוכה לה בקרב שחקנים מרכזיים, ובראשם ישראל, מצמצם את חופש הפעולה שלה. תמיכתה הפומבית בחמאס, יחסיה המורכבים עם איראן ועמדתה כלפי יוון וקפריסין, מקשים עליה להיתפס כמתווכת ניטרלית באמת.
למרות זאת, ההערכה הרווחת בחוגים המדיניים בירושלים היא כי אנקרה לא תיסוג ממדיניות זו. במובן זה, ניסיונות התיווך אינם רק כלי לניהול משברים, אלא חלק מאסטרטגיה ארוכת טווח שמטרתה להחזיר את טורקיה למרכז הבמה האזורית, ברוח מורשת עות'מאנית מעודכנת לתנאי המאה ה־21.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
