המתקפות האיראניות הנרחבות על מדינות המפרץ בימים האחרונים מציבות את האזור בפני נקודת מפנה מסוכנת,כך מעריכים גורמים ביטחוניים בכירים.
יותר מ־1500 טילים וכטב"מים יורטו בתוך יומיים בלבד, במה שנחשב למבחן הגדול ביותר של מערכות ההגנה האווירית של המדינות האלה מזה עשרות שנים.
שדות תעופה, נמלים, בתי זיקוק ואף אזורים אזרחיים נכנסו למעגל האש, בעוד החשש מפגיעה בשוקי האנרגיה העולמיים הולך וגובר.
איחוד האמירויות, קטאר, כווית וסעודיה הפעילו את מערכות ההגנה האווירית, סגרו חלקית את המרחב האווירי וחיזקו את התיאום הצבאי ביניהן.
במקביל נרשמה פעילות דיפלומטית מואצת, שכללה זימון שגרירי איראן לנזיפה והצהרות חריפות, תוך הדגשה כי מדינות המפרץ שומרות לעצמן את הזכות להגיב בהתאם לסעיף 51 לאמנת האו"ם, המדבר על זכות ההגנה העצמית במקרה של מתקפה.
למרות עוצמת המתקפות האיראניות, התגובה המדינית והצבאית של מדינות המפרץ נותרה בגדר "הגנה תקיפה" בלבד.
לדברי הגורמים הביטחוניים,המדינות האלה מנסות לשלב בין שמירה על ביטחון הפנים ואבטחת מקורות האנרגיה לבין מניעת הידרדרות למלחמה כוללת עם איראן.
עם זאת, גורמים ביטחוניים בכירים מזהירים כי פגיעה משמעותית נוספת עלולה לשנות את המשוואה ולדחוף חלק ממדינות המפרץ לתגובה צבאית מוגבלת שתציב קו הרתעה חדש.
החריגה הנוכחית ממדיניות ההכלה וההרתעה המסורתית מעידה על לחץ הולך וגובר. לדוגמה, דובר משרד החוץ הקטארי ציין כי התקיפות "לא יכולות לעבור ללא תגובה", אך הדגיש כי סוג התגובה ותזמונו נותרו בידי ההנהגה המקומית, תוך שמירה על מסגרת דיפלומטית עד כמה שניתן.
המפרץ הפרסי, האחראי לכשליש מיצוא הנפט הימי בעולם, רגיש במיוחד לכל עימות ממושך.
איום על מצר הורמוז או על מתקני נפט מרכזיים בנדינות המפרץ עלול להוביל לזינוק במחירי האנרגיה, לעלייה חדה בביטוח הימי ולהשלכות גלובליות על שרשראות האספקה.
דווקא בשל כך, ההחלטה של מדינות המפרץ להימנע מעימות ישיר כרגע עם איראן משקפת לא רק זהירות צבאית אלא גם חישוב כלכלי ואסטרטגי, הסכנה לתקיפה מקיפה, פגיעה בתשתיות אסטרטגיות או ניתוק של מסילות אספקה קריטיות עלולה לגבות מחיר כבד מידי.
על פי גורמי מודיעין בישראל, במערכות הביטחון של מדינות המפרץ מתנהלת בימים אלה הערכת מצב.
קיימת בחינה שקטה של השאלה האם הלחץ הצבאי המצטבר על טהראן, התקיפות על נכסים אסטרטגיים והפגיעה בסמלי שלטון עלולים לייצר דינמיקה של ערעור פנימי בתוך איראן, בין אם בזירה הציבורית ובין אם בתוך מוקדי הכוח של המשטר ובראשם "משמרות המהפכה."
אם יתברר שהמשטר האיראני נכנס למצב של התפוררות מואצת, עשויה להיווצר הזדמנות אסטרטגית עבור מדינות המפרץ להצטרף למהלך רחב יותר נגד איראן, בעיקר באמצעות תמיכה לוגיסטית, מודיעינית או מדינית, ולאו דווקא במעורבות קרקעית ישירה.
תרחיש כזה יאפשר להן לרכוב על גל הצלחה מבלי לשאת לבדן במחיר הראשוני של העימות.
עם זאת, ההערכה הנוכחית שלהן היא כי המשטר האיראני לא עומד בפני קריסה מיידית. מוסדות השלטון בטהראן ממשיכים לתפקד, מנגנוני הביטחון מפגינים לכידות, ו"משמרות המהפכה" שומרים עדיין על שליטה במוקדי הכוח המרכזיים.
לכן, ההיסוס להיכנס כעת למלחמה נובע מחשש כי התגובה עלולה להוביל לעימות ישיר מול משטר איראני ששרד את ההסלמה הראשונית.
לסיכום, על פי גורמים ביטחוניים בכירים, האסטרטגיה הנוכחית של מדינות המפרץ משקפת שילוב בין הרתעה הגנתית, שמירה על משאבים קריטיים, והכלה מדורגת של ההסלמה.
השלב הבא עשוי להגיע רק אם תתרחש פגיעה משמעותית נוספת במדינות המפרץ או קריסה חלקית של מנגנוני השלטון בטהראן.
עד אז, מדינות המפרץ ממשיכות לשמור על איזון עדין, להגן, להרתיע, ולהמתין לראות כיצד יתפתח גל ההסלמה, האם הוא יישאר תחת שליטה או יפתח דינמיקה שמובילה למלחמה אזורית רחבה יותר בהרבה.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
