לאחר חיסול המנהיג העליון האיראני עלי ח'מינאי במתקפה אווירית ישראלית, נכנס המשטר האיראני לשלב קריטי ורגיש.
עשרות שנים של שלטון של עלי ח'מינאי יצרו מערכת מבוססת ומסודרת המסוגלת לייצר המשכיות הנהגה ולהבטיח הישרדות גם בשעת משבר קיצוני.
בחירתו של מוג׳תבא ח׳מינאי, בנו של המנהיג העליון עלי ח'מינאי שחסול על ידי ישראל, למנהיג העליון החדש על ידי "מועצת המומחים", נחשבת בעיני המשטר למהלך שמחזק אותו, מספק רציפות פוליטית ומקרין יציבות לקהלים פנימיים וחיצוניים, למרות ההתקפות האוויריות הקשות על יעדי המשטר.
מוג׳תבא, בן 56, מחזיק בקשרים הדוקים עם "משמרות המהפכה" ושימש לצד אביו בעשור האחרון, מה שמאפשר לו להיכנס לנעליו במהירות יחסית. בחירתו משדרת למתנגדים מבית מסר ברור כי המשטר נשאר חזק ומסוגל להתמודד עם לחצים חיצוניים, ובמקביל מחזקת את הארגון הצבאי והכלכלי של "משמרות המהפכה" כמוביל עיקרי בקבלת ההחלטות.
על פי גורמים ביטחוניים בכירים, ההנהגה האיראנית מעריכה כי הנשיא טראמפ לא יוכל להמשיך במתקפה ולהחזיק את כוחות ארצות הברית באזור יותר מחודשיים, בשל המצב הפוליטי הפנימי בארה״ב והיעדר אישור מלא מהקונגרס.
על רקע זה, ההנהגה האיראנית מתכננת לבצע מאמץ עילאי לשרוד את התקופה הקריטית הזו ולצאת בהודעת "ניצחון" ברגע שתתחיל הנסיגה האמריקנית מהאזור.
מנקודת המבט של הגישה הג'יהאדיסטית השיעית, הישרדות מול האויב היא הישג מרכזי בפני עצמו. עצם ההישרדות, במיוחד מול כוח עוין חזק כמו ארצות הברית וישראל, נתפסת כניצחון רוחני ואסטרטגי, שמחזק את הלגיטימציה של המשטר ומאחד את התמיכה הפנימית.
לפי תפיסה זו, הצלחה צבאית איננה נמדדת בהכרח בכיבוש שטחים או בניצחון מוחץ, אלא ביכולת לעמוד בלחץ ובאיומים לאורך זמן ולהשיג הישגים על ידי הוכחת עמידות והתמדה.
התוכנית האיראנית כוללת המשך מלחמה אזורית נרחבת, פגיעה במתקני האנרגיה במדינות המפרץ, ניסיון לסגור את מיצרי הורמוז, ייזום פיגועי טרור בחו״ל והזרמת כאוס גלובלי שמטרתו להפחית את הלחץ הצבאי המופעל על המשטר.
במקביל, ההנהגה האיראנית מסרבת לנהל משא ומתן, מפגינה ביטחון עצמי בולט ומיישמת גישה של "ללכת עד הסוף".
הפוליטיקאי האיראני מוחמד מח׳בר, יועצו הבכיר של המנהיג לשעבר עלי ח'מינאי, הדגיש אתמול בריאיון לטלוויזיה האיראנית כי ארצו אינה מתכוונת לקיים כל משא ומתן עם ארצות הברית וחידד את חוסר האמון בצד האמריקני.
לדבריו, איראן מוכנה להמשיך במאבק "למשך כל פרק זמן שיידרש", ללא פשרות.
לפי גורמים ביטחוניים, מסר זה ממחיש את עקרון הקרב על ההישרדות: המשטר האיראני בונה את האסטרטגיה שלו על עמידה ממושכת מול הכוחות האמריקניים והישראליים, על שימור היכולת להפעיל לחץ באזור ולהותיר את הצד השני במתח תמידי.
המכות הצבאיות הראשונות שהונחתו על המשטר יצרו סדקים במערכת ההגנה שלו, אך עדיין אינן מספקות להביא לקריסה מלאה.
לכן, לדעת אותם גורמים, ארצות הברית וישראל נדרשות להעצים את הלחץ הצבאי באופן משמעותי, במטרה לפגוע ביכולת ההישרדות של המשטר ולצמצם את האפשרות שלו להציג עצמו כניצב חזק מול האויב.
לפי ההנהגה האיראנית והגישה השיעית, הישרדות מול האויב היא הישג בפני עצמו, גם אם לא מושג ניצחון צבאי מיידי. עמידה ממושכת מול כוח עוין נחשבת לניצחון אסטרטגי וכוח רוחני, שמחזק את התמיכה הפנימית ומשדר איתנות לעולם החיצון.
זו הסיבה שהמשטר מוכן להמשיך במאבק ארוך, להפעיל לחץ על מדינות המפרץ, לסגור נתיבי אספקה מרכזיים וליזום פעולות טרור ברחבי העולם, תוך סירוב נחרץ לנהל משא ומתן עם ארה"ב.
"משמרות המהפכה" מהווים את עמוד השדרה של המשטר, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. הם מחזיקים ברשתות עסקיות ענפות ומעורבים בכלכלה הצבאית והתשתיתית של המדינה, מה שמעניק להם יכולת השפעה משמעותית על ההנהגה החדשה.
שילוב זה בין כוח צבאי וכלכלי מבטיח כי המשטר יוכל להמשיך לפעול גם אם יחוסל המנהיג העליון, שכן מבנה הכוח מאפשר חלוקה של סמכויות וקבלת החלטות בצורה מבוזרת יחסית.
למרות ההתקפות האמריקאיות והישראליות, המשטר האיראני מצליח לשמור על אחידות פנימית גבוהה. הוא מפעיל את מערכת ההגנה האווירית שלו ואת הצי הצבאי כדי להרתיע התקפות נוספות, ושולח מסרים אסטרטגיים למערב ולמדינות המפרץ על מחויבותו להגן על השטח והמשאבים שלו.
מדינות המפרץ, תחת לחץ התקיפות האיראניות, נוקטות כיום במדיניות הגנה בלבד, תוך שמירה על ערוצים דיפלומטיים כדי למנוע הסלמה למלחמה כוללת, וממתינות לראות כיצד יתייצב משטר האיראני לאחר המשבר.
במידה והמנהיג העליון החדש מוג׳תבא ח׳מינאי יחוסל, קיימת אפשרות לקריסה חלקית של המשטר.
עם זאת, גורמי ביטחון בישראל מעריכים כי מבנה הכוח הפנימי של "משמרות המהפכה" מאפשר המשכיות ובחירת הנהגה חלופית, וייתכן ש"מועצת המומחים" תנהל את המדינה זמנית עד לבחירת מנהיג חדש, תוך שמירה על קו ההגנה הפנימי והמערכות הצבאיות. חיסולו של מוג׳תבא ח'מינאי עשוי להוביל לאי יציבות זמנית, להעלאת סיכוני פילוג פנימי ולהגברת המתח מול המערב והאזור.
השילוב של מבנה פוליטי יציב, כוח צבאי וכלכלי חזק, וההיערכות הזהירה של מדינות המפרץ מעלה את הסיכויים כי המשטר האיראני ימשיך להתייצב ולהגן על עצמו, אך לחץ צבאי חיצוני משמעותי, חיסול מנהיגים בכירים או פיצולים פנימיים עשויים לערער את יציבותו ולהפעיל לחץ אסטרטגי משמעותי על המשטר.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
