בימים האחרונים גברו המחלוקות בקרב פרשנים במערב ובישראל סביב השאלה האם יורש העצר רזא פהלווי צריך להגיע לאיראן כדי להאיץ משם את הפעילות להפלת המשטר, תוך השוואה לתקדים היסטורי שבו רוחאללה ח'ומייני חזר מפריז לאיראן בשנת 1979 וחולל את גירוש השאה והצית את המהפכה האסלאמית.
השאלה הנשאלת היא,האם הגעתו האפשרית של רזא פהלווי, לאיראן תוך כדי המלחמה, יכולה לפעול כזרז דומה, להמריץ את ההמונים ולערער את המשטר הקיים?
גורמים ביטחוניים בכירים רואים הבדל גדול בין רזא פהלווי לרוחאללה חו'מיני.
רוחאללה ח'ומייני בשנת 1979 חי בגלות בצרפת, ניהל קשר עם קבוצות פוליטיות שונות, הצליח לאחד אידיאולוגיות שונות והחזיק בחזון ברור לשינוי. חזרתו לאיראן סימלה את כוחו, סחפה המונים והובילה למהפכה.
ואילו רזא פהלווי כיום חי בגלות בארה"ב עם פרופיל ציבורי נמוך יותר וללא בסיס כוח פנימי ברור בתוך איראן. המשטר הנוכחי מאורגן היטב, עם מנגנוני ביטחון מתוחכמים ואופוזיציה מפולגת, מה שמקטין את הסיכוי להשפעה מהירה של נוכחותו.
ההשוואה בין שני המנהיגים מראה כי מידת ההשפעה של המנהיג תלויה במספר גורמים פנימיים בתוך איראן.
א.מבנה כוח פנימי חזק-המשטר האיראני נשען על מערכת מורכבת של מנגנוני ביטחון, בראשם משמרות המהפכה, שמסוגלים לשמר שליטה פוליטית, כלכלית וביטחונית גם מול לחצים פנימיים וחיצוניים
ב.היכולת לדכא התנגדות פנימית-מנגנוני הביטחון והמודיעין הנאמנים למשטר מסוגלים לזהות ולדכא באכזריות מחאות לפני שהן הופכות לאיום ממשי, מה שמקטין את הסיכוי לשינוי מהיר, ראה את הטבח האחרון שעשו אנשי הבאסיג' במפגינים כשהרגו 30 אלף מהם בחודש ינואר האחרון.
ג.חוסן אידיאולוגי וזהות לאומית- המשטר הנוכחי באיראן מבוסס על אידיאולוגיה חזקה של העיקרון השיעי "וויליאת אלפקיה"(שלטון חכם ההלכה) ומזהה את עצמו כחלק מהזהות הלאומית-דתית, מה שיוצר בסיס תמיכה יציב גם במצבי משבר.
ד.חוסר התמיכה של הכוחות המסורתיים בשינוי מהיר של המשטר- למרות חיסול המנהיג העליון עלי ח'מינאי וכמה מהבכירים שמסביבו, המשטר ממשיך להינות מתמיכה מסוימת בקרב חלק מהכוחות המסורתיים בתוך איראן, כמו מגזר הסוחרים, מה שמונע התמוטטות פתאומית של השלטון.
ה. למרות הזעם בציבור האיראני וחוסר שביעות הרצון,לא ברור שיש כיום דמויות או קואליציות פנימיות חזקות מספיק בתוך איראן שיכולות לאחד את הציבור סביב רזא פהלווי ולחולל שינוי דרמטי.
התרחיש האופטימי עבור רזא פהלווי הוא שהגעתו לאיראן תהפוך אותו לסמל מרכזי, תחזק קבוצות אופוזיציה ותעודד חלק מהציבור לפעול נגד המשטר.
כמובן שהגעתו ושהותו באיראן חייבת להיות מאובטחת היטב כדי שלא יחוסל על ידי משטר ההיאתולות.
תרחיש ריאלי יותר מצביע על כך שבלעדיו של בסיס כוח פנימי חזק ותמיכה בקרב הצבא הסדיר והמשטרה, נוכחותו תישאר בעיקר סימבולית, והמשטר הנוכחי ימשיך לשלוט במרחב הציבורי.
ומה באשר לתוכניותיו של רזא פהלווי עצמו?
רזא פהלווי עצמו הצהיר בפומבי שהוא מוכן למלא תפקיד מרכזי במעבר לשלטון חדש לאחר נפילת המשטר האיסלאמי, תוך הצגת תוכנית מסודרת ל־100 עד 180 יום שכוללת תקופת מעבר ובחירות.
הוא הדגיש כי המהלך שלו יכוון לתמיכה באזרחים ולמניעת התנגדות פנימית מצד כוחות הביטחון, אך אין עדויות לכך שהוא מתכנן להיכנס פיזית לאיראן במהלך הלחימה עצמה. גם אמו, פראה פהלווי, הצהירה על נכונות לחזור לאיראן בהקשר של מחאות ושינוי המשטר, והדגישה את הזכות של האיראנים לבחור את מנהיגיהם.
ההתבטאויות הללו ממקדות את השיח סביב ההכנות לעתיד אפשרי, ולא סביב מעשה מיידי בזמן הלחימה, ומדגישות את מגבלות כוחו של יורש העצר האיראני מול מערכת ביטחונית מאורגנת ומנגנוני שליטה פנימיים חזקים של משטר ההיאתולות.
הגורמים הביטחוניים הבכירים אומרים כי השוואה בין רזא פהלווי לרוחאללה ח'ומייני מראה כי גורם פוליטי שהינו סמל יכול להאיץ שינוי רק כאשר קיימת תשתית פנימית מוכנה ,דהיינו, תמיכה ציבורית, קשרים פוליטיים ואירועים שמקנים לגיטימציה לפעולה. ללא מרכיבים אלה, גם נוכחותו הפיזית של יורש העצר באיראן עלולה להישאר בעיקר סימבולית.
להערכת הגורמים הביטחוניים,נסיעתו האפשרית של רזא פהלווי לאיראן יכולה להוות זרז לשינוי פוליטי, אך הצלחתה תלויה בגורמים פנימיים רבים:
מאבקי כוח בתוך המשטר עצמו, נאמנות כוחות הביטחון האיראניים, ועוצמת התמיכה בקרב האזרחים.
הערכת המצב והניתוחים של גורמי הביטחון בישראל ובארה"ב מראים כי סמל פוליטי בלבד איננו מספיק , כדי שהמהלך של הפיכה יצליח נדרשת תשתית אמיתית של כוח פוליטי, תמיכה אזרחית וחזון ברור.
נכון שאיראנים רבים קראו בשמו של רזא פהלווי במהלך הפגנות המחאה, אך אין זה מספיק, רזא פהלווי לא השכיל לתרגם ממקום מושבו בארה"ב את התמיכה הזו כדי להקים תשתית בשטח שעליה יוכל להתבסס אם יגיע לאיראן כדי להמשיך ולנסות להביא לשינוי,הוא העדיף להמתין ולראות האם המערכה הצבאית של ישראל וארה"ב אכן תמוטט את המשטר ורק אז לפעול.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
