העימות הצבאי המתמשך בין ישראל לחזבאללה דוחף את לבנון השברירית אל סף קריסה, ומחריף את הפילוגים העדתיים והפוליטיים, על רקע עקירת אוכלוסייה שיעית והתגברות העוינות בין הארגון הנתמך בידי איראן לבין מתנגדיו מבית.
לפי הערכות של פרשנים ודמויות פוליטיות ממגוון המחנות בלבנון, מדובר במשבר המערער ביותר שפקד את המדינה מאז מלחמת האזרחים בין השנים 1975 ל-1990. המלחמה, שהתלקחה על רקע העימות עם איראן, יוצרת לחץ פנימי חסר תקדים על המערכת הפוליטית והחברתית במדינה.
לפי הערכות של גורמי ביטחון בכירים בישראל, ההתפתחויות בלבנון מצביעות על שחיקה מואצת במבנה המדינה.
המלחמה מול חזבאללה אינה רק עימות צבאי אלא גורם שמעמיק את הפיצול הפנימי ומערער את האיזון העדתי העדין. היקף העקירה של האוכלוסייה השיעית והמעבר לאזורים מעורבים יוצרים פוטנציאל ממשי לחיכוך אלים בין קהילות, שעלול להתפתח לעימותים רחבים יותר אם הלחימה תימשך.
כמו כן, היחלשות האחיזה של המדינה מול חזבאללה, לצד צעדים כמו ניסיון לגרש את השגריר האיראני, משקפים מאבק על זהותה האסטרטגית של לבנון בין ציר איראן לבין המחנה הפרגמטי יותר. ההערכה היא כי לבנון מתקרבת לנקודת הכרעה, שבה כל הסלמה נוספת עלולה להוביל לאובדן שליטה של המוסדות המרכזיים ולהידרדרות למצב של אי-יציבות עמוקה ואף עימות פנימי רחב יותר.
המשבר בימים האחרונים סביב ההחלטה לגרש את השגריר האיראני מוחמד רזא שיבאני ממחיש את המתח הקיים בין לחץ פנימי לבין אינטרסים חיצוניים.
השרים השיעים מטעם חזבאללה ותנועת אמל החרימו את ישיבת הממשלה האחרונה בעקבות ההחלטה לגרש את השגריר האיראני , צעד שהדגיש את חולשתה של המדינה מול כוחן הפוליטי של המפלגות השיעיות. עם זאת, הממשלה אינה מוותרת בשלב זה על כוונתה לגרשו.
ישראל מצידה מאיימת להחריב את דרום לבנון, בדומה למה שנעשה ברצועת עזה, ואף להשתלט עליו. במקביל, נמשכת המחלוקת החריפה בתוך לבנון סביב נשקו של חזבאללה, המסרב להתפרק מנשקו חרף מאמצי המדינה בשנה האחרונה להגיע לפתרון בדרכי שלום.
ההפצצות ישראליות והוראות הפינוי הביאו לגל עקירה נרחב של תומכי חזבאללה השיעים לאזורים המאוכלסים בנוצרים, דרוזים ואחרים, שרבים מהם מאשימים את הארגון כי גרר את המדינה לעימות נוסף, זמן קצר לאחר המלחמה הקודמת.
הרשויות המקומיות החלו בבדיקות קפדניות של העקורים המבקשים לשכור דירות, מחשש כי חלקם עלולים להוות יעד לתקיפות ישראליות , מה שמגביר את תחושת החשדנות והמתח בין הקהילות.
במקביל, גוברת המתיחות בין חזבאללה לבין מוסדות המדינה. הנשיא ג'וזף עאון והממשלה בראשות נוואף סלאם הכריזו על איסור פעילות הזרוע הצבאית של הארגון, קראו לפתיחת שיחות עם ישראל ואף דרשו משגריר איראן לעזוב את המדינה.
גורמים בחזבאללה תקפו בחריפות את הממשלה. בכיר הארגון מחמוד קמאטי השווה אותה למשטר וישי בצרפת ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית, והזהיר כי הארגון מסוגל "להפוך את המדינה" אך בוחר לעת עתה באיפוק.
במאמר חריף שפורסם ב-27 במרץ בעיתון הלבנוני אל-אאח'באר, תקף עורך העיתון אבראהים אלאמין, המזוהה עם חזבאללה, את הנהגת לבנון וקורא במפורש להפלת הממשלה, בטענה כי מדיניותה חצתה קווים אדומים ומהווה "בגידה לאומית".
לדבריו, מאז תום המלחמה האחרונה אימצה ההנהגה הלבנונית קו לעומתי כלפי חזבאללה וסביבתו, תוך יישור קו עם אינטרסים אמריקניים, סעודיים וישראליים. הוא טוען כי הממשלה פועלת באופן שיטתי לפירוק "ההתנגדות" מנשקה ואף מבקשת סיוע חיצוני לשם כך.
לדברי חבר הפרלמנט הדרוזי ואא'ל אבו פאעור, המתיחות הפנימית מתגברת על רקע הפילוגים סביב המלחמה, העקירה והרטוריקה ההדדית החריפה , מצב המעורר חשש כבד ליציבות המדינה.
השיעים כ"פצצה מתקתקת"
מאז תחילת המלחמה נהרגו למעלה מאלף בני אדם בלבנון, ולמעלה ממיליון תושבים , יותר מחמישית מהאוכלוסייה, נעקרו מבתיהם, רובם שיעים.
פרשנים לבנוניים מגדירים את תופעת העקירה כ"פצצה מתקתקת", שעלולה להחריף את המתח העדתי אם העקורים לא ישובו לבתיהם.
צה"ל הורה על פינוי מרבית אזורי הדרום, לצד פינוי רובע הדאחיה בביירות ואזורים נוספים במזרח המדינה שבהם לחזבאללה השפעה ניכרת.
במקביל, הצהיר שר הביטחון ישראל כ"ץ על כוונה להקים "רצועת ביטחון" עד נהר הליטני, כ-30 קילומטרים מהגבול, וציין כי חזרתם של מאות אלפי שיעים לאזור תותנה בהבטחת ביטחון צפון ישראל.
גורמים פוליטיים בלבנון הביעו חשש כי צעדים אלה עלולים להוביל לשינוי דמוגרפי מכוון ולהגברת החיכוך בין העדות. חבר הפרלמנט הנוצרי נדים ג'ומייל הזהיר כי המתח כבר קיים אך טרם התפרץ במלואו.
היחסים המתוחים בין חזבאללה לשאר הכוחות הפוליטיים אינם חדשים. כבר בשנת 2008 השתלט הארגון על ביירות לאחר עימות עם הממשלה , עדות לעומק השבר הפנימי.
חבר הפרלמנט מטעם חזבאללה, חסן פדללה, האשים גורמים בלבנון כי הם מתייחסים לסוגיית העקורים "בגישה עדתית", אך הביע ביטחון כי המצב זמני וכי העקורים ישובו לבתיהם לאחר סיום הלחימה.
עם זאת, בשטח כבר נרשמים חיכוכים ראשונים. באזור נוצרי מצפון לביירות פרצו עימותים בין תושבים מקומיים לעקורים לאחר נפילת רסיסי טיל. ניסיונות להקים מקלטים לעקורים בשכונות נוצריות עוררו התנגדות פוליטית, והממשלה נאלצה לשנות את ייעודם.
לצד זאת, נרשמים גם גילויי סולידריות. באזור הדקוואנה, למשל, נקלטו אלפי עקורים שיעים, כאשר הרשויות המקומיות מדגישות את הצורך "לשאת יחד בנטל". עם זאת, הוחמרו בדיקות הזהות מחשש לסיכונים ביטחוניים.
לאן פני הדברים?
המלחמה הנוכחית מטלטלת גם את מבנה המדינה הלבנונית עצמה. לאחר שחזבאללה ספג פגיעה משמעותית בעימות עם ישראל בשנת 2024, ניסתה הממשלה לקדם מהלך לפירוקו מנשקו, אך ההתפתחויות האחרונות פגעו באמון הציבור ביכולתה לאכוף את סמכותה.
בחזבאללה מעריכים כי הממשלה תיסוג בסופו של דבר מהחלטותיה, כולל האיסור על הזרוע הצבאית של הארגון. מנגד, גורמים פוליטיים אחרים סבורים כי לבנון נכנסת לשלב מכריע.
לדברי חבר הפרלמנט הנוצרי אלן עאון, המדינה מצויה בתקופת מעבר והמלחמה היא זו שתקבע את תנאי הסיום. לדבריו, מודל הדו-קיום בין המדינה לבין נשק חזבאללה, שנמשך עשרות שנים, מתקרב לסיומו על כל ההשלכות האפשריות על החברה והמערכת הפוליטית בלבנון.
הערה:פורסם לראשונה ב"אפוק"
